שלוש ביקורות קומיקס קצרות על שלושה כותרים משלוש חברות שונות. עומרי מלצר על התוצר הראשון של שיתוף הפעולה בין מארק מילר וענקית הסטרימינג נטפליקס, עידן בזר'נו על החוברת האחרונה של דן סלוט על ספיידרמן אחרי כעשור של כתיבה שכללה סיפורים נהדרים וגם מבישים, ועידן גואטה על הסדרה החדשה של חברת DC, "הבלתי צפויים". ביקורות שכוללות גם ספוילרים, ראו הוזהרתם:

The Magic Order #1 – כתיבה: מארק מילר, אומנות: אוליבר קויפל, צביעה: דייב סטיוארט הוצאה: אימאג' קומיקס

החוברת הראשונה בסדרה החדשה של מארק מילר (רד סאן, קיק-אס, קינגסמן ועוד רבים) יצאה ונראה שהעסקה בינו לבין ענקית הטלוויזיה נטפליקס, הולכת לעשות לכולנו טוב בעתיד הקרוב. מילר ידוע בכך שהרבה מהקומיקסים שלו עוברים עיבוד אל המסך הגדול, אפילו עוד לפניי שסדרות הקומיקס עצמן הושלמו, והשיא של כך הגיע כאשר הוא חתם לפני כמה חודשים עסקה עם נטפליקס המקנה לה את הזכות לעבד עבודות עבר ועתיד שלו, ונראה ש-The Magic Order מכוונת להיות אפית במידות הראויות להקרנה קולנועית.

החוברת הראשונה (מתוך 6 מתוכננות)  מציגה לנו עולם קסום הנמצא ממש מאחורי העולם שאנחנו מכירים. עולם בו משפחות של קוסמים רבי עוצמה משתמשים בכוחותיהם כדי להגן על העולם מזוועות אשר מאימות להשמיד אותו.

במרכז הסדרה עומדת משפחת Moonstone אליה אנחנו נחשפים אחד אחד ופה מילר עושה עבודה מצוינת בכך שהוא מצליח להבליט כל אחת מהדמויות השונות שכנראה נראה הרבה יותר ככל שהסדרה תתקדם. יש את קורדיליה מון-סטון, אמנית בריחה בעלת אופי לא אמין אשר נראה שאוהבת להשתכר, מה שמכניס אותה ללא מעט צרות. או את לאונרד מון-סטון, אשר דואג לשמור על המסורת המשפחתית של הופעות קסמים מול קהל על הבמה, דבר שהוא אומר שהוזנח על ידי שאר חברי המשפחה.

העלילה סובבת סביב הרצח של אדי ליסוסקי, חבר במסדר הקוסמים, על ידי גורמים לא מזוהים. אנו רואים בהלוויה שלו תצוגה של הגורמים השונים בתוך העולם הזה, אישה בשם מאדאם אלבני וחבורתה מגיעים גם כן ונראה שהם לא רצויים על ידי שאר המסדר מסיבות שכנראה רק יובהרו בעתיד. כל האפיזודה הזאת עזרה לתחושה שבאמת מדובר פה בעולם הרבה יותר גדול ורחב שמילר מנסה לבנות.

בנוסף ללאונרד וקורדיליה יש עוד בן במשפחת מון-סטון, גבריאל, שנראה שלא רוצה שום חלק במסדר או בעולם הקוסמים וזאת בעקבות המוות של בתו על ידי גורם לא ידוע. מילר מעולה בלגרום לך לרצות לדעת עוד על הסיפור הרחב שיש לו בראש.

לרוב אני אוהב את מארק מילר, הוא עשה הרבה דברים טובים, לאחרונה אמנם אני מרגיש שהוא עדיין מוציא סדרות שאני אוהב אבל שלא עד הסוף לוקחות את עצמן ברצינות מבחינת העומק שהן רוצות שהקורא ירגיש, לדוגמה הסדרות Chrononauts -וHuck, שני סיפורים שהיו טובים ומהנים כשלעצמם, אבל בסופו של דבר הרגישו קצת רדודים. פה נראה שמילר הבין את זה כי הוא מספק עומק די והותר. בזמן קריאת החוברת הראשונה אתה באמת מרגיש כאילו נכנסת לתוך עולם גדול וקסום (ודיי אכזרי).

האומנות של קויפל כל כך נפלאה, כל כך מדויקת שהיא משרתת את התסריט באופן אידילי. קויפל מצליח להעביר כל רגש והבעה בצורה הנכונה. המפלצות מרגישות אימתניות ורגעי האימה מפחידים באמת. אני מרגיש שהוא השתמש ביותר הצללות עבור הסיפור הזה וזה דווקא עבד מצוין בכך שהוא מייצר את הטון של העולם הקסום אך הברוטאלי ואפל בצורה מעולה.

סיפורים של מילר בעיניי הם גם עניין של גישה. הוא כותב למבוגרים, הוא לא בוחל באמצעים וזה כיף לראות ולקרוא את זה. אוהבים את הארי פוטר? סבבה, מילר יתן לכם הארי פוטר רק עם טוויסט של הסופרנוס, אלים, ברוטאלי, סקסי ונהדר, אתם תהנו מכל דקה.

ציון: 4.5 (עומרי מלצר)

The Amazing Spider-Man #801 – כתיבה:  דן סלוט, אומנות: מרקוס מרטין, צביעה: מונסטה ויצ'נטה הוצאת: מארוול

יחסי עם דן סלוט ידעו עליות ומורדות (בעיקר מורדות). לאחר המון שנים נכנסתי חזרה לקומיקס של ספיידרמן בזכות הריצה המופתית שלו עם סופריור ספיידרמן שבה דוק אוק שתל את התודעה שלו בגופו של פיטר פארקר. לא שהריצה הייתה חפה מבעיות אך היא הייתה מעניינת מאוד וכיפית לקריאה. המשכתי איתו באירוע ספיידר-ורס שעד היום נחשב לאחד האירועים היותר מוצלחים של הדמות, אבל…. כל מה שהגיע לאחר מכן היה נוראי, משעמם, טרחני… הבנתם את הרעיון.

עם זאת, חייב לסייג ולומר שלקראת סיום הריצה של סלוט והעברת המושכות לניק ספנסר (אני עדיין מודאג לאחר "Secret Empire") הארק האחרון בו נורמן אוסבורן חזר להיות הגובלין הירוק והתחבר בנוסף לזה עם הסימביוט "קארנג"' היה ממש טוב והיווה סיום נהדר לריצה שלו.

אך לא טרחן כסלוט יעצור בכך!למרות שבחוברת מספר 800, לאחר סיום הסיפור של נורמן, אנו מקבלים כמה עמודים בהם מזכירים לנו שוב ושוב ושוב את הנגיעה של ספיידרמן בחייהם של האנשים הסובבים אותו, בין אם הם מכירים אותו אישית או לא, בחוברת האחרונה אנחנו חוזרים שוב לנרטיב הזה.

חוברת הפרידה של סלוט מהדמות אותה הוא מלווה כבר כ-10 שנים, איננה חוברת בומבסטית. היא לא מספרת סיפור גדול, או מסכמת אירוע, או פותחת פתח לאירוע חדש. למעשה, ספיידרמן כמעט ואיננו מופיע בה. כל החוברת היא סיפורו של אדם שספיידרמן הציל לפני אי אילו שנים ו… קשה לומר שממש הייתה לספיידרמן השפעה על חייו אך זה נאמר בצורה די מאולצת.

עכשיו, הייתי יכול לקבל בתור סיכום חוברת קטנה כזו שמדברת על הדמות ולא משהו ענק. הגיוני בסה"כ. אבל מאחר ומדובר בספיידרמן, דמות שהנרטיב שלה כבר ידוע לכולם ומכל כיוון אפשרי, ולא רק זאת אלא שקיבלנו משהו שכבר קראנו בחוברת הקודמת בצורה כזו או אחרת… זה נראה לי קצת מפוספס… אני מחזיק אצבעות לספנסר!

ציון: 2 (עידן בז'רנו)

The Unexpected #1 – כתיבה: סטיב אורלנדו, אמנות: רייאן סוק, קארי נורד, הוצאה: DC קומיקס

כשלקחתי את החוברת הראשונה של "הבלתי צפוי", ידעתי למה אני מצפה. סטיב אורלנדו, הצטייר אצלי ככותב שאוהב לקחת דמויות צדדיות ולתת להן במה מכובדת. הוא לא הכותב שאצפה ממנו לסיפור קלאסי של רע גנרי שרוצה להחריב את העיר והגיבורים שבאים לחבוט בו עד תבוסה. הציפייה שלי ממנו היא דווקא לרע שהוא לא לגמרי רע, לדמות עגולה שאפשר להבין את המניעים שלה, שהיא לא הרוע המוחלט והחוזק האבסולוטי, ושהגיבורים שיעמדו מולו יצטרכו להתחבט קצת לגבי הדרך שבה הם מביסים אותו. עוד דבר שאורלנדו אוהב לעשות, זה דברים מוזרים.

לומר שזה מה שקיבלתי מהחוברת הראשונה של "הבלתי צפויים"? בפשטות- כן ולא. החוברת נפתחת בהצגת הדמות שכנראה תהיה במרכז העניינים- ג'נט פולס, מטא-אנושית המשתמשת בכינוי "פיירברנד" (דמות ותיקה מאוד של דיסי, שזו האינטרפרטציה הרביעית שלה בדפי הקומיקס). ג'נט היא פרמדיקית שנהרגה במהלך אירועי Metal, אך הוחזרה לחיים ע"י חברה לייצור נשק בשם "סיביל סולושנס", שהחליפו את ליבה במנוע מסתורי, "מנוע הקונפליקט". המנוע דורש מג'נט הקצבה יומית של אלימות, אחרת הוא מפסיק לפעול והיא- מתה.

ג'נט, ככל אדם טוב, מעדיפה שלקרבות שלה יהיו תוצאות חיוביות, ולכן היא פוצחת בקריירת גיבורה מהסוג המתאים לה, תוך שילוב של התנדבות בבית חולים בגות'האם. ערב אחד מופיע בבית החולים אדם מסתורי שמעוניין במנוע הקונפליקט של ג'נט, ולא בוחל באמצעים כדי להשיג אותו. במהלך הקרב איתו מגיעים לפתע קבוצת לוחמים ביזארית- קוסם, לוחמת וענק כחול (במבט ראשון קשה להתנער מן הדמיון לדוקטור סטריינג', ת'ור, והענק הירוק), ועוזרים לג'נט בלחימה באדם המסתורי, מי שכנראה יהיה האויב הראשי של הקבוצה הביזארית שלנו- אלדן קוונץ'. משם- הכל הופך מוזר מאוד. כצפוי.

סטיב אורלנדו לא הופך את המוזר הזה לקליל, מכיוון שבמהלך העמודים הבאים של החוברת נזרק אלינו המון מידע והדמויות המקיפות את ג'נט (דרכה אנו רואים את הסיפור) מתייחסות למקרים והתרחשויות שאנו לא מבינים עדיין, מה שמקשה על הבנת המניעים שלהן והסקרנות איתה התחלתי את החוברת התחלפה בבלבול לקראת סופה. אורלנדו מתייחס מאוד לאירועי Metal ולתוצאות שלו, ונראה ש"הבלתי צפוי" יכיל כמה דמויות שפגשנו במגה-האירוע הגדול של דיסי (דמויות המופיעות כבר בחוברת הראשונה), ובאופן כללי כן יש הרגשה של בנייה לקראת משהו גדול יותר, המערב יקומים מקבילים, קסם, רוע מסתורי והמון המון ביזאר.

האמנות בחוברת תואמת את אופי הסיפור, אך לא מצליחה לגרום לו להגיע לרמה מעל. סוק ונורד, בליווי עבודת אינק של מיק גריי ושל ווייד וון-גרובדג'ר, נותנים מראה נקי לחוברת, אולי לפעמים קצת נקי מדי בשביל סיפור המכיל דמויות והתרחשויות לא סטנדרטיות במיוחד. אולי עדיי אין כאן דמויות עגולות, ולא לגמרי ברור כרגע מי הרע בסיפור הזה ומה המטרה שלו, אך אני מקווה שבסוף הארק הראשון המצב יהיה ברור יותר, ושהפוטנציאל הקיים בסיפור יממש את עצמו.

ציון: 2.5 (עידן גואטה)