לקח לי מספר ימים לעכל את סיום העונה ה-12 של “על טבעי”, משהו שלא היה בעונות קודמות, ורק עכשיו אני מרגיש מוכן לשבת מול המקלדת ולכתוב את מחשבותיי על הפרקים הכל כך אמוציונליים האלו, מפתיעים וכנראה כאלו שהולכים להיכנס לרשימת הפרקים הטובים ביותר של הסדרה. אני חייב להודות שלא חשבתי שנראה אפילו חצי מהדברים שראינו, אז כנראה שלמרות הטענות על עצלות התסריטאים וחוסר העומק של העונה, להם הייתה את המילה האחרונה.
פרק סיום העונה בנוי משני פרקים נפרדים מאוד, העונה ה-12 התמקדה בשני קווי עלילה. הראשון, “פלישת” אנשי הספר הבריטים לאמריקה, רצונם לטהר את אמריקה ממפלצות ובסופו של דבר, גם מציידים. העלילה השנייה, והמרכזית יותר, הייתה החיפוש אחר קלי קליין והעובר שבבטנה, ילדו של לוציפר, לפני שיוולד וישמיד את העולם.
המשך הביקורת כוללת ספוילרים לפרק ולעונה:
פרקי הסיום של העונה עסקו בשני נושאים. הפרק הראשון ששמו, “Who We Are” סגר את המלחמה של אנשי הספר בציידים האמריקאים והיחסים בין מרי לסאם ודין. הפרק השני, “All Along the Watchtower”, החזיר את המלאך הסורר האהוב עלינו בחיפוש אחר בנו ובמטרתו הסופית, אפוקליפסה.
נתחיל ב”אנשי הספר”. מר קטץ’, בטיפשותו הרבה, החליט להשאיר את סאם ודין בחיים, נעולים בבונקר עם כמות אוויר שתספיק ליומיים בלבד. אחרי הפעלה של המוח וללא תוצאות חיוביות, מגיע דין, מפעיל את הכוח, ומוציא את כולם מהבונקר ללא תקלות. סאם ודין מגייסים את מי שנותר מהציידים האמריקאים ויוצאים למלחמה כוללת באנשי הספר. סאם לוקח את תפקיד המנהיג ומוביל את המתקפה בזמן שדין מנסה לשבור את שטיפת המוח של אנשי הספר על מרי.
סצנת האקשן כנגד אנשי הספר בוצעה בצורה לא רעה בכלל, היה מהנה לראות אנשים נלחמים באנשים בסדרה הזו לשם שינוי. היה פספוס אחת בסצנה הזו, לא הכרתי את אף אחד מהציידים, אז לא אכפת לי מה קרה להם. למה אי אפשר היה להביא לפרק אחד את גארת’, האחים המכשפים, קריסי, וקלייר. יכלו לעשות פגישת מחזור של ציידים מלווה בסצנות אקשן מגניבות, חבל.
אבל השיא של אותו פרק היה כמובן המונולוג של דין למול מרי, במשך מספר דקות, בתצוגת משחק מצוינת של ג’נסן אקלס, הוא הסביר למרי למה הוא שונא אותה, אבל גם למה הוא אוהב אותה ובסוף למה הוא סולח לה. סצנה מרגשת, כואבת ועצובה.
הפרק הסתיים עם חיסולם של אנשי הספר, סאם עצמו דאג לתת כדור בראש לגרסה של הארגון לדולורס אמבריג’ ומרי סיימה את יחסיה עם מר קטץ’ לאחר החלפת מהלומות שלו ושל דין. זהו, עכשיו אפשר להמשיך הלאה לביג באד האמיתי של העונה, לוציפר.
סיום העונה נפתח כמו שכל פרק סיום עונה ב”על טבעי” נפתח, בסיכום פרקי העונה בליווי השיר “Carry On My Wayword Son” של להקת Kansas. הלקט הכל כך אהוב ומוכר הוכיח את מה שחשבתי לאורכה של העונה, למרות שהיא הייתה מלאה בפרקים טובים, לא היה בה עומק, לא התמקדנו בסאם ודין, אלא יותר בשני קווי העלילה שציינתי מוקדם יותר.
לוציפר חוזר בשיא תפארתו, פרק סיום העונה הבין את מה שאנחנו ידענו במשך מספר חודשים, אם מחליטים כבר להחזיר את השטן, עושים זאת עם מארק פלגרינו ולא עם אף אחד אחד. גם אם מדובר בפרק אחד, פלגרינו חוזר לנעליים של לוציפר בצורה כל כך חלקה שזה מרגיש טבעי, כאילו מעולם לא עזב אותנו. הוא ממשיך לשדר את אותו הומור.
לידתו הקרובה של התינוק מתחילה לייצר קרעים בממדי הזמן והחלל בכדור הארץ. אחד מהקרעים האלו פותח שער למימד אחר, מימד בו האפוקליפסה אכן התרחשה ואנו זוכים בהצצה לסוף אלטרנטיבי של העונה החמישית. למרות שהיינו שם זמן קצר מאוד, העיצוב של אותו עולם הטריד (במובן הטוב של המילה). המקום נראה כמו שממה מדברית, ברקים אדומים מעטרים את השמיים, שדים בעלי קרניים מתרוצצים בעולם ואנשים חפים מפשע משופדים בכל מקום, מחריד ומהמם. אם יש בן אדם אחד שיכול לשרוד עולם כזה, זה בובי סינגר, או לפחות הכפיל של בובי שלנו, תוספת מדהימה ומבורכת לסיום העונה.
מבחינה עלילתית, אהבתי את הכיוון הזה, סאם ודין מחליטים שאין להם יכולת להרוג את לוציפר או להחזיר אותו לכלוב, אז לפחות אם אפשר, לנעול אותו במימד אחר שבו הכל כבר הרוס והרעיון של מימדים מקבילים כבר הוצג בסדרה, אז לא מדובר בנושא מומצא. מבחינה תסריטאית, מדובר בעוד הוכחה לעונה חסרת תכלית. הפתרון לניצחון הרע בא כתרופת קסם בעשר הדקות האחרונות של העונה, לא הגענו לשם במסע, משונה מאיסוף טבעות הפרשים בעונה 5, שבה סאם ודין עבדו כדי לנצח את לוציפר, פה הם מקבלים קודים כמו במשחק מחשב כדי להתגבר על הבוס הסופי.
אם חשבתי שכבר כל העונה הולכת להסתיים בטון חיובי, “על טבעי” הוכיחה שיש ל”משחקי הכס” ו”למתים המהלכים” מה ללמוד ממנה בנוגע לחיסול דמויות אהובות והכנסת טוויסטים שאף אחד לא ראה אותם מגיעים. זה התחיל עם עסקה טובה מידי מקראולי, הוא יעזור לאחים לטפל בלוציפר, ירד מתפקיד מלך הגיהנום ויסגור את השערים, למה? כי כמו כל גבר בגיל העמידה, נמאס לו מהעבודה שלו.
כבר כאן הרגשתי שמשהו רע הולך לקרות, אין סיכוי שזה אכן יתרחש. אבל בחלומות השחורים ביותר שלי לא חשבתי שאחת הדמויות האהובות עליי, קראולי, תקריב את עצמה כדי לנצח את לוציפר ועוד בהתאבדות. שמחתי שלפחות ברגעיו האחרונים קראולי עשה ללוציפר את האצבע המשולשת, ודקר את עצמו בבטן. בשונה מהפעמים האחרות, אין פה טריק או משחק, קראולי מת. בואו נודה במחיאות כפיים וקידת כבוד למארק שפרד שעשה במשך 7 עונות עבודה מדהימה כאחד השחקנים הטובים והכובשים שהסדרה ידעה, אתה תחסר.
אבל לא, זה לא ייגמר כאן, השער ולוציפר בתוכו נשאר מעט פתוח והוא מנצל את הרגעים האחרונים שלו כדי לחזור ולקחת מאתנו עוד דמות אהובה, קאס! באותו רגע, אני רוצה לציין שכמעט הטחתי את השלט שלי בטלוויזיה. מבלי שראינו את זה בא, עוד דמות כל כך אהובה והאח השלישי במשפחת וינצ’סטר עזב אותנו. אני לא מאמין שככה זה נעשה, לא קיבלנו שלום או מונולוג פרידה, דקירה בגב וזהו, קאס כבר לא אתנו. למרות שקאס כבר חזר פעמיים מן המתים, אני חושב שהפעם זה סופי, ראינו אותו מת כמו שמלאכים מתים, בהתפרצות של אור לבן שמוציא ממך כל תחושת תקווה, רצו שנדע שזה סופי. מישה קולינס, אי אפשר לתאר כמה רגעים מדהימים ב”על טבעי” היו אך ורק בזכותך, גם אתה, תחסר.
אבל למה לסיים פה? לא ישאירו את הלב שלנו מדמם על הרצפה, ידרכו עליו גם. בהקבלה מדהימה לסוף העונה החמישית, מרי מפילה את לוציפר לשער הנסגר אך לא לפני שהוא מושך אותה איתו לפני שהשער נסגר. היא, בדומה לסאם של סוף עונה 5, תקועה עם השטן במקום הגרוע ביותר שאפשר לדמיין. למרות שאין סיכוי שזה יקרה, אני רוצה להאמין שאולי קיים סיכוי ולו הקטן ביותר שנראה את מרי בעתיד.
אך אסור לנו לשכוח שייתכן שהרע ביותר עוד לפנינו, קלי קליין לא שרדה את תהליך הלידה, שהיה די מאכזב, ציפיתי לרעידות אדמה ושיטפונות מאשר סתם אור בוהק. הילד של לוציפר (ששמו אולי יהיה דמיאן?) נולד ישר בגופו של ילד צעיר, עכשיו נותר לשאול האם זה הילד שיביא את הגיהנום או גן עדן עלי אדמות.
סיום העונה היה מלא הפתעות, כאב, הלם ותחושת דיכאון. אין שום דבר טוב בפרק הזה, מדובר בסוג הפרקים שמגיעים עם תקופת אבל עד שיהיה אפשר לצפות בו שוב. לאחר הסיום הזה, מתחילה לקנן בי ההרגשה שהעונה הבאה של “על טבעי” היא האחרונה. למה? לראשונה מזה המון זמן, סאם ודין לבד, כל האנשים שליוו אותם בחייהם מתו. בנוסף, ישנם דיבורים שג’פרי דין מורגן יחזור למספר פרקים בעונה הבאה והשילוב של שני הפרטים זועק לי סגירת מעגל וגורם לי לחשוב שאנחנו לפני הסוף.
ציון לפרק: 5
ציון לעונה ה- 12: 3
