כותב: מארק גוגנהיים. צייר: ארדיאן סייף. הוצאה: מרוול קומיקס.

מרוול מחזירה את האקס-מן לאור הזרקורים עם שיגור סדרות החדשות, כשבראשן שתי הסדרות המובילות, X-men Gold עליה נכתוב בביקורת הזו, ו- X-men Blue.

“גולד” מגולל את עלילות צוות האקס-מן הראשי החדש, עם חברי צוות קלאסיים כמו קלוסוס וסטורם, וגם חדשים יותר כמו אולד מן לוגאן (הגרסה המבוגרת שנשארה מסיקרט וורס, לא האחד שאתם אוהבים), ובראש הצוות עומדת קיטי פרייד, המנהיגה החדש של האקס-מן. (יש לזה צלצול נחמד לא?). את הבסיס לסדרות החדשות ובעיקר לסדרה הזו, ראינו בחוברת X-men Prime עליה כתבנו לא מכבר.

המשך הקריאה כולל ספוילרים לחוברת:

הכותר נכתב על ידי מארק גוגנהיים, שעבודתו מוכרת לנו בעיקר בתחום הטלוויזיה. גוגנהיים הוא אחד היוצרים של הסדרות “החץ” ו”אגדות המחר”, הוא כתב לקולנוע את העיבוד (שלא זכור לטובה – בלשון המעטה) של “גרין לנטרן” ועוד. אבל, אין לשפוט כותב קומיקס לפי הכשרון שלו במדיומים אחרים, בדיוק כפי שהמוניטין של בריאן קיי וון ככותב טלוויזיה הוא לא מעולה. ב-2014 החל גוגנהיים לכתוב קומיקס בשביל חברת מרוול כשהוא כותב את X-men (חוברות 8 עד 12) ואת המיני סדרה X-Tinction Agenda.

החוברת נפתחת בסצנה מאוד old fashion בסטנדרטים של האקס-מן. גיבורינו מגנים על אזרחים מפני הנבל Terrax  במרכז העיר. אני רואה את זה בתור הניסיון של גוגנהיים לומר לנו הקוראים, שהאקס-מן חזרו למקורות. זה סצנה פשוטה אבל כיפית, עם אקשן מעניין ויצירתי, הדינמיקה של הצוות נחמדה, יש בדיחות בשפע, וכמובן זה מבסס את מעמדה החדש של קיטי כמנהיגה, אשר מובילה את כל המהלך.

לאחר מכן אנו רואים את הצוות חוזר לבית הספר/בסיס שלהם שעכשיו ממוקם בסנטרל פארק ניו יורק (הייתי מספר בדיחה על כמה שהנדל”ן שם יקר אבל עשו את זה כבר בחוברת). שם, למשך מרבית החוברת, אנו רואים את הדמויות מתמודדות עם בעיות יותר נורמליות ואנושיות, כמו אחת מהבעיות  הקלאסיות של המוטאנטים: גזענות ודעות קדומות.

החלק הזה של החוברת חיזק את ההרגשה שמדובר בכותר אקס-מן בנוסח קלאסי, כפי שאני בטוח שמרוול מתכוונים. השילוב של אקשן והדינמיקה בין הדמויות הוא הבסיס של רוב סיפורי האקס-מן הטובים ביותר שאני מכיר. הריצה של ג’וס ווידון על אקס-מן (Astonishing x-men) יכולה לשמש כדוגמה למודל הקלאסי בביצועה הטוב ביותר, הסיפור שם מורכב ומעניין, הדמויות עמוקות וכתובות באהבה ועם מלא ניואנסים, ולמרות שאני לא חושב שגולד מתקרבת באיכותה לריצה של ווידון אבל אני שמח לראות שהם מעצבים את הסדרה אחרי הפורמט המוצלח הזה, ומקווה שכך תמשיך הסדרה בעתיד.

יש גם סצנה קטנה ונחמדה בין קיטי וקולוסוס, ואוהבי האקס-מן יודעים על ההיסטוריה הרומנטית הארוכה שלהם. אני לא בטוח לאן הסיפור הקטן הזה הולך, אבל עצם קיומו משמח אותי, ואני מקווה שזו התחלה של משהו.

בשבועות האחרונים האינטרנט רוחש וגואש לאחר שפורסם כי האמן של הסדרה, ארדיאן סייף, החביא בחוברת אזכורים לקטעים ספציפיים מהקוראן, ובהם ציטוטים ספציפיים שנחשבו אנטישמיים או כאלה שקוראים לפעולה אלימה. אם בהתחלה העניין לא היה ברור, לא מכבר האומן עצמו הודה כי אין כאן טעות והסביר את עמדתו. בלי להיכנס למה שרשום בקטעים האלה, ומה צריך לקחת מהם, מרוול פיטרה את האמן, ותוריד את האזכורים האלה מכל ההדפסות העתידיות של החוברת.

האירוע הזה מאוד מצער, המסרים המדוברים יכולים בקלות להתפרש כמעליבים וגזעניים, ולא היה אפילו ניסיון של הצייר להכחיש את משמעותם ככאלה. עזבו את המסרים כלפי העולם האמיתי, אנחנו מדברים כאן על חוברת של האקס-מן! שהם ללא ספק אחת מקבוצות גיבורי העל הבולטות שמובילה את הרעיון של סובלנות, אהבה, הבנה, וקבלה של האחר. אין מקום למסרים כאלה בקומיקס, ובמיוחד לא בקומיקס של אקס-מן, שאמור לייצג את הגישה ההפוכה. הסיבה השניה שחבל על כל הארוע היא שהאומנות של ארדיאן נעימה לעין ומתאימה לאווירה של הסדרה, אני מקווה שארוול ימצאו לו מחליף ראוי.

החוברת עצמה, גם כנקודת זינוק לעידן חדש, וגם כפיסת בידור שעומדת בפני עצמה, לא חוצה גבולות, אבל בהחלט עובדת בכמה וכמה דרגות. הבסיס שעליו גוגנהיים בונה את הסדרה, עם ריכוז על דמויות טובות וסיפורים אנושיים במקביל לסיפורים מלאי אקשן וריגוש, הוא אחד שאני מאמין בו. אני רואה בחוברת הזאת פוטנציאל להפוך למשהו מאוד מעניין בעתיד הקרוב ואני בהחלט שם עליה עין.

ציון: 4