“סיפורים מהגטו” – לוק קייג’, מוזיקת היפ הופ ותרבות שחורה

ההיפ הופ, או המוזיקה האורבנית כפי שהיא מכונה, היא חלק אינטגרלי מהתרבות האפרו-אמריקאית כבר 4 עשורים לערך, מהתקופה בה היא התפתחה מעירוב של שירת Spoken word, מוזיקת רחוב ומקצבי פאנק ודיסקו (לפחות בתחילת הדרך).

בסדרה “לוק קייג'”, כראוי לגיבור הלא רשמי של הארלם, יש ייצוג לא קטן להשפעות של ההיפ הופ על המודעות העצמית של האפרו-אמריקאים כקולקטיב. בואו נחזור לסדרה ונצא למסע מוסיקלי היפ הופי.

שמות של גאנג–סטאר – הדבר הראשון שיש לשים אליו לב הוא שכל הפרקים בעונה הראשונה, ללא שום יוצא מהכלל, קרויים על שם שיר של הרכב ההיפ הופ המוערך Gang Starr. ההרכב הזה פעל מסוף האייטיז, כאשר החברים הפעילים בו הם הזמר Guru (קית’ אדווארד אילם) והמפיק DJ Premier (כריסטופר אדוארד מרטין).
השניים נחשבו לאחד מההרכבים פורצי הדרך והמשפיעים ביותר על סצנת ההיפ-הופ, של החוף המזרחי בכלל והסצנה הניו-יורקית בפרט. את ההצלחה המסחרית אצל הקהל הרחב ואת ההצלחה האמנותית שלהם אצל מבקרי המוזיקה אפשר לייחס לשירה האינטליגנטית של גורו, ששילב במילות השירים לא מעט ביקורת חברתית על מצב השכונות ולמקצבים ולסימפולים המעניינים של DJ Premier שנשענו על אלבומי ג’אז, פאנק וסול. בנוסף, פרמייר ידוע בזיכרון הפנומנלי שלו למילות השירים, כך שהוא יכול ממש “לבנות משפטים” חדשים תוך כדי שהוא מבצע סקראצ’ינג בכמה תקליטים במקביל. לאורך השנים, פרמייר הפיק לא מעט אלבומים מחוץ לצמד “גאנג סטאר” ובקהילת המוזיקה פרמייר נחשב לאחד המפיקים החשובים בהיפ-הופ, לצד ד”ר דרה.

בדקה 1:57 של הקליפ “ברברה סטרייסנד” של הרכב ההאוס Duck sauce, מתארחים לא מעט מהאושיות המוזיקליות המשפיעות של ניו יורק, אפשר להתרשם מהכישורים של דיג’יי פרמייר:

פרמייר טען לאורך השנים שהמוזיקה שלו, כמו של אמני היפ הופ שקדמו לו, “מוזיקה שחורה, היא תרבות שחורה, היא מגיעה מהגטו”. גורו עצמו הדהים את עולם המוזיקה כאשר ב 1993 שחרר אלבום סולו בשם Jazzmatazz, Vol. 1.

האלבום המהפכני הזה היה הראשון לשלב נגני ג’אז מהשורה הראשונה (כמו רוני ג’ורדן , דונלד בירד וברנפורד מרסליס), שניגנו “חי” באולפן, לבין שירת ראפ (בהערת אגב – זהו אחד האלבומים הקרובים ביותר ללבי, בספריה הפרטית שלי. אלבום שאני תמיד שמח לחזור אליו).

הפרק הראשון של “לוק קייג” נקרא Moment of Truth – שמו של שיר הנושא של האלבום באותו שם שיצא בשנת 1998, ובאותו זמן נתפס כאלבום הקאמבק של הצמד לאחר הפסקה ארוכה. האלבום הציג כיוון מוזיקלי חדש והיה האלבום המצליח ביותר שלהם.

הפרקים האחרים בעונה נקראים בשמות שירי ההרכב מכל התקופות, כאשר כל שם מותאם לתוכן הפרק. הפרק האחרון חוזר לאלבום Moment of Truth ולשיר הראשון בו –You Know My Steez. בקליפ המקורי אפשר לחוות במלואו את הכישרון המילולי של גורו לצד הביטים השבורים הנהדרים של פרמייר:

ההרכב פורק בשנת 2003 לאחר חילוקי דעות בין גורו לפרמייר. כל אחד מהם המשיך בקריירה משלו. למרבה הצער גורו נפטר בטרם עת בשנת 2010 מסיבוכים של מחלת סרטן, כשהוא בן 48 בלבד.

2. החייט מהארלם – בפרק 5, לקראת ההלוויה של “פופ”, מופיעה בחנות דמות בשם “דאפר דן” שעוזר לבובי לבחור חליפה מהודרת עבור לוק.

“דאפר דן” הוא למעשה לא דמות פיקטיבית לחלוטין (נולד בשם דניאל דיי) – המכונה “חייט ההיפ הופ מהארלם”, בעל חנות בגדים ידועה בהארלם שהייתה ממוקמת ברחוב 125 משנת 1982 ועד 1992. על פי הצהרתו של דן בעצמו, החנות שלו התמחתה ב”ביגוד לגבר בסגנון גטו אתני”, או בקיצור ביגוד רחוב מפונפן שכלל הרבה פרוות ועורות של חיות כסמלי סטטוס.

בימי הזוהר הלביש כמה וכמה מאושיות הז’אנר כגון –
KRS-One, Erik B. & Rakim, Salt ‘n’ Pepa, Run DMC, Big Daddy Kane וגם, מייק טייסון. בתמונה למטה אפשר לראות אותו עם עוד לקוח מרוצה, LL Cool J.

דן תפר ללקוחותיו דגמים ייחודיים שהתבססו על עיצובים של חברות מוכרות, ועם הזמן התפתח גם להנעלה ואקססוריז. אולם, כאשר ה”חיקויים” היוקרתיים שלו צברו פופולריות והצלחה רבה מדי, בתי האופנה הגדולים תבעו אותו וגרמו לו לרדת מנכסיו (ולרדת למחתרת). השילוב של הפרסונה האמיתית של “דאפר דן” בסדרה היא מחווה ברורה לרוח של הארלם המיתולוגית.

3. “המלך” ביגי הראשון – אחד המחוות שקשה לפספס בסדרה היא תמונת הענק האייקונית של הראפר Notorious B.I.G זצוק”ל, שתלויה במשרדו של הפושע קורנל “Cottonmouth” סטוקס:

הוא אפילו מתרברב בה ושואל את הפושע חסר המזל כבר בפרק הראשון:
“You like my Biggie photo?” –

התמונה מסמלת יותר מכל את הדמות של סטוקס והרצון העמוק שלו להיות ה”מלך” של הארלם כולה:

דווקא “ביגי”, כפי שכונה בחיבה (נולד בשם כריסטופר ג’ורג’ לאטור ואלאס) לא גדל בהארלם אלא דווקא בברוקלין השכנה, אך הפך לדמות נערצת על הקהילה הניו-יורקית בכלל והקהילה השחורה בפרט.

הסיבה נעוצה בעובדה שהוא היה “בחור פשוט מהצ’כונה” (וסוחר סמים בעברו) שהצהיר מראש על כוונתו להצליח בגדול ולהתפרסם, ואכן עשה זאת ובענק. לא רק שהוא ביסס את עצמו כאחד הראפרים הטובים בהיסטוריה, ואחד המייצגים הבולטים בסגנון “החוף המזרחי”, אלא שהוא הפך לפני מותו ליזם שבבעלותו לא מעט עסקים, כולל ליין ביגוד למידות גדולות.

מיותר לציין שהסכסוך המתוקשר בין האמנים הבולטים בסוף שנות ה-90 בסגנון “חוף המזרחי” (ביגי ופאף דדי) לבין הבולטים שבסגנון “החוף המערבי” (ד”ר דרה, סנופ דוג וטופאק) גרם למותם של טופאק וביגי עצמו…

התמונה שתלויה במשרד במועדון ה”הארלמס פרדייז” מייצגת גם את המוטיב החוזר לאורך הסדרה והיא הרצון של הדמויות הראשיות “להשאיר את הארלם שחורה”.

4. אל תתעסק עם וו-טאנג קלאן! – הרכב היפ הופ אגדי אחר שמוזכר לא מעט בסדרה הוא קולקטיב הענק Wu–Tang Clan ששורשיו בסטייטן איילנד.

ההרכב הוקם בתחילת הניינטיז ע”י הראפר והמפיק RZA (רוברט דיגס במקור) שקיבץ סביבו את בן דודו, GZA (גארי גרייס במקור) ועוד בן דוד (מעורער קלות) בשם בשם Ol’ Dirty Bastard (נולד ראסל ג’ונס), כאשר אליהם מצטרפים עם הזמן עוד חברים עד שנוצר אנסמבל של ראפרים, כאשר המטרה המוצהרת של ה”וו-טאנג” הוא להתפרסם כקבוצה על מנת לעזור לכל אחד מהם לפרוץ בקריירת סולו.

כבר באלבום הבכורה שלהם, ה”וו-טאנג” התבססו כהרכב פורץ דרך כאשר ההפקה המוזיקלית של RZA מבדילה אותם בסאונד מחוספס שמעוטר בלא מעט סמפולים מסרטי קונג פו ישנים, ליריקה שמתארת את חיי הגטו, כאשר כל אחד מחברי ההרכב מתאפיין בסוג אחר של הגשת המילים בראפ הייחודי שלו.

מפיק הסדרה, צ’יאו הודארי קוקר, התייחס בראיון ל”בילבורד” לחשיבות של ההרכב כאשר הוא טען כי ב”לוק קייג'” הוא מנסה ליצור wu-tangification of the Marvel Universe. כלומר, להפוך את יקום מארוול ליותר קרוב ברוחו לתרבות השחורה של ניו-יורק.

כבר בפרק השלישי לוק קייג’ “נותן בראש” לפושעים שנמצאים בבניין “קריספוס אטיקוס” לצלילי השיר הפותח “Bring da Ruckus” מאלבום הבכורה המופתי של הוו-טאנג שנחשב (בצדק) לאחד מאלבומי היפ-הופ הגדולים בהיסטוריה – Enter the Wu-Tang – 36 chambers:

התייחסות נוספת ל- “הוו-טאנג” מתרחשת בפרק 12 כאשר קייג’ מונע שוד בחנות מכולת בה נמצא, בין היתר, הראפר Method Man (קליפורד סמית’ במקור), הנחשב לחבר הבולט ביותר בהרכב, אשר מראה לקייג’ כי הוא מעריץ אותו ובתמורה מקבל הערכה חזרה מקייג’ שאומר שאהב לשמוע “P.L.O. Style” – להיט מחתרתי שהוציא מ’תוד מן ב 1994 (שיר שעסק בסכסוך הישראלי-פלסטיני). לבקשתו של לוק, מת’וד וקייג’ מתחלפים בקפושונים שלהם.

מאוחר יותר בפרק, מת’וד מן יורק חרוזים בשבחו של קייג’ בתוכנית רדיו:

אפשר לציין כי בנוסף לחיבתם הברורה של חברי הוו-טאנג לסרטי קונג-פו, הם ידועים כמעריצי “מארוול” אדוקים, כאשר מת’וד מן מכנה את עצמו בחלק מהשירים “ג’וני בלייז” (או במילים אחרות “גוסט ריידר”), בעוד חבר אחר בהרכב, Ghostface Killah , מכנה את עצמו “טוני סטארק” לפעמים.

כמו כן, RZA אשר מתחזק קריירה ענפה גם בעולם הקולנוע, ביים לאחרונה את פרק 6 בסדרה “איירון פיסט”. בעבר RZA היה המפיק המוזיקלי וה”מוח” מאחורי הפסקול של הסרט “קיל ביל” ובשנת 2012 כתב, ביים וכיכב בסרט קונג-פו בשם “האיש בעל אגרופי הברזל” שהופק ע”י חברו של טרנטינו, אלי רות’.

5. קבלו בבקשה במחיאות כפיים! – אלמנט מרשים נוסף שקיים בסדרה הוא שילוב של “הופעות חיות” כביכול במועדון ה”הארלמז פרדייז”. ההופעות תורמות כמובן למוטיב של “תרבות שחורה”, כאשר מתארחים בפרקים כמה מהשמות החשובים ביותר בסצנת ההיפ-הופ והסול האמריקאי. בפרק הראשון מופיע רפאל סאדיק, פעם חלק מההרכב Tony! Toni! Toné! והיום אחד המוזיקאים במוערכים בסצנת הניו-סול, הידוע בקולו הנעים:

בפרק השני מופיעה פיית’ אוונס, גם היא זמרת סול ידועה בעצמה ולא פחות מכך – אשתו של המנוח נוטוריוס ב.י.ג. בפרקים נוספים מופיעים צ’רלס בראדלי, ג’ידאנה ואגדות הסול הדלפוניקס ושרון ג’ונס.

הפסקול – לסיום, אי אפשר לדבר על המוזיקה בלי לציין את הפסקול המשובח שעליו הופקדו המלחין והמפיק אדריאן יאנג ואגדה חיה בקרב קהילת המוזיקה השחורה – עלי שהיד מוחמד, המייסד של ההרכב A Tribe Called Quest.
ההרכב הזה הוא עוד אבן דרך חשובה בהתפתחות ההיפ-הופ הניו-יורקי, כאשר שורשיו נטועים עמוק ברובע קווינס. ההרכב התפרסם כפורץ דרך בסגנון ה”היפ-הופ האלטרנטיבי”, שניסה להתרחק סגנונית מהשפעות הז’אנר ושלב גישה משועשעת וחיובית יותר לחיים.

ההרכב היה חלק מקולקטיב גדול יותר בשם Native Tongues שכלל בתוכו הרכבים קרובים ברוחם כמו Jungle Brothers וגם ה- De La Soul, איתם שיתפו פעולה לאורך השנים. אלבומם האחרון של A Tribe Called Quest יצא בשנת 2016 והתארחו בו אמנים שונים כמו קניה ווסט, סיר אלטון ג’ון וג’ק ווייט. לרוע המזל, אחד משלושת חברי ההרכב, Phife Dawg, נפטר זמן קצר לפני יציאת האלבום ולא הספיק לראות את האלבום (האחרון כנראה של ההרכב) זוכה לתשבחות גורפות של מבקרי המוזיקה.

אדריאן יאנג ועלי שהיד מוחמד הם גם החוט המחבר בין רוב האמנים המופיעים בסדרה, כל אחד מהם שיתף פעולה בעבר עם לפחות אחד מהאמנים, והם כמובן אחראים לנעימת הפתיחה המעולה: