אחרי פתיחה מרשימה בשבוע שעבר, הנוסטלגיה ממשיכה ואנו זוכים לראות שוב את אקו בפעם הראשונה אחרי 13 שנה. זוכרים שדיברתי על החששות שלי בנוגע לרצינות הסדרה והסיכוי שערכה ההומוריסטי ייפגע? אז סצנת הפתיחה של פרק 2 מבטלת לחלוטין את כל החששות שלי.
המשך הקריאה כולל ספוילרים לפרק:
אומנם גרג בולדווין לא מרגיש כמו “שוגון הייסורים” המקורי, והקול החדש של אקו נשמע מאוד מאולץ, אבל הכתיבה המשעשעת של הסצנה מצליחה לשמר את אופייה של הדמות גם בפן המפחיד והמפלצתי וגם בפן המאוד הומוריסטי.
אקו עצמו נמצא ב”משבר גיל ה40″ בעקבות הניסיונות הבלתי פוסקים של ג’ק להביס אותו. נראה שהצרה שרובצת על הגיבור בסיפור, מפריעה גם את מנוחתו של הנבל (שאם חושבים על זה, גרם לה בעצמו). הסצנה מועברת החל מפתיחת היום של אקו בצורה קרטונית לחלוטין, ממש כמו דמות מהסדרות הקלאסיות של טרטאקובסקי, ועד לדיאלוג של אקו עם הפסיכולוג אקו, שמוציא את המפלצת מחדש החוצה. מעודן ויפיפה, למרות הדיבוב המבאס.
בינתיים, סיפורו של ג’ק, מוצג בעריכה צולבת עם סיפורו של זאב לבן המשוטט ביער, שלפתע מותקף על ידי להקת נמרים חייזריים רצחניים. ג’ק לעומת זאת, עומד לראשונה מול שבעת “בנות אקו” שאומנו לחסלו.
ג’ק העייף בקושי מצליח להתמודד מול האיום החדש וחווה גם הוא דיאלוג פנימי. למרות ניסיונותיו של מצפונו של ג’ק להביא את הגיבור לידי התאבדות (אלוהים ישמור מס’ 1), ג’ק ממשיך להילחם בידיעה שאקו שולח אחריו רק מכונות חסרות רחמים. לאן ממשיכים מכאן אתם שואלים? ובכן, מעולם לא שמחתי כל כך לראות דם בסדרת טלוויזיה כלשהי כמו ששמחתי כאן! הבטיחו לנו בגרות וקיבלנו אותה! הו כמה קיבלנו אותה.
לצד פסקול מדהים ולא אופייני לסדרה כלל, ובהמשך לעריכה הצולבת, גם ג’ק וגם הזאב הלבן מנהלים קרב עקוב מדם נגד יריביהם. והבימוי פשוט פנטסטי! הבטחתו של טרטאקובסקי, להציג את הגיבור האהוב עלינו מילדותינו באור בוגר, מתממשת כאן במאת האחוזים. וכאשר ג’ק מביס את אחת הבנות בצורה ברוטלית אך אלגנטית, זה משתמע לכל כך הרבה פנים, הן לדמות והן לצופה.
לסכם את שני הפרקים הראשונים בעונה החמישית לה חיכינו כל כך הרבה זמן, במילה אחת: כן! ככה עושים את זה! ככה מעבירים דמות שנים של התפתחות, ככה מעבירים סדרה עם קהל שגדל עליה. אני צופה עתיד מזהיר מאוד עבור “סמוראי ג’ק”.
ציון: 4
