השאלה הגדולה שעומדת במרכז הסדרה בעידן של ניגן היא, האם מישהו יכול לו? בפרק ארוך מהרגיל, ניסו לתת לנו תמונת מצב לשיווין הכוחות בין ניגן והמושיעים לתושבי אלכסנדריה וגיבורי הסדרה המוכרים לנו לאורך העונות.

המשך הקריאה כולל ספוילרים לפרק:

הפרק כולו מתרחש באלכסנדריה, אותה לא ראינו מאז סיום העונה הקודמת, בבוקר הראשון בו ניגן ואנשיו מגיעים לגבות את שללם. מה שאמור להיות מחצית מהשלל של תושבי העיירה הקטנה, מתגלה במהרה להיות הרבה יותר. אחרי הכל מובן שלפי חוקיו של ניגן, המשמעות של “חצי” היא כראות עיניו והוא גם מי שבוחר מה לקחת.

כך שלאורך כל הפרק אנו עדים למצב מורט עצבים עבור תושבי אלכסנדריה ההמומים, חלקם פוגשים בניגן ובמושיעים לראשונה. שוב הבריון השכונתי הגיע ושוב כולם עומדים דום לדרישותיו ואיומיו. כל טעות קטנה עלולה לעלות במותו של חבר או שכן. וכמובן, המושיעים לא חוסכים בבריונות בעקבות מנהיגם ואנו עדים לרגעים רבים בהם הם נטפלים לתושבים- כמו הרגע של חבורת הגברים המטרידים את אינגריד הצעירה סתם לשם ההנאה והטלת האימה.

הבחירה להציג לנו רגע בו חבורת גברים גסים נטפלת לנערה חסרת אונים לא נעשתה כלאחר יד. הרגע הזה מדגיש ומחדד את ההבדל בין האלימות שמכתיב ניגן כלפי גברים (מה שכולנו ראינו בפרק הראשון) לעומת האלימות שהוא מכתיב כלפי נשים (מה שראינו בפרק הקודם)- אלימות מינית שנותנת לגברים את המקום והכוח להיות אנסים.

השלטון הפטריארכי של ניגן עומד בניגוד מוחלט לכל מה שאלכסנדריה ייצגה תחת שלטונה של דיאנה, שהיא אולי המטריארך הבולט שזכינו לראות בסדרה מאחר והייתה האישה היחידה שהנהיגה וניהלה קבוצת שורדים. כל אותו חופש וכבוד הדדי, על גבול המזויף, שתושבי אלכסנדריה זכו לו במשך זמן מה, הולך ונלקח מהם פיסה אחר פיסה במהלך שהחל בעונה החמישית ומגיע לשיא בעונה זו.

אבל הרבה לפני הכניסה לרבדים הנוספים שהפרק מציע, כבר בתחילתו מוצג לנו באופן ברור במאבק של מי מדובר: ריק גריימס. מהרגע שניגן מגיע לשערי אלכסנדריה, ריק מגיע לעמוד מולו ולוודא שהכל מתנהל באופן רגוע עד כמה שניתן. באותו רגע בו שניהם מביטים זה בזה, אי אפשר לפספס את העובדה שריק אכן מסוגל לעמוד מול ניגן לו רק ירצה. וניגן יודע זאת.

באקט סימבולי במיוחד, מעניק ניגן את לוסיל לידיו של ריק למשך כל הפרק. אקט העברת הלפיד הזה מסמן לריק את הידיעה כי ניגן בוחן אותו כל הזמן ולצד זאת את האפשרויות הברורות העומדות בפניו: לעבוד עם ניגן כך שיוכל לסמוך עליו, או להעמיד מאבק ראוי כנגדו.

רגע נוסף בפרק שמדגיש את העימות ההולך ונבנה בין השניים הוא הצפייה שלהם יחד בחומר גלם שצילמה דיאנה כשריק רק הגיע לאלכסנדריה. ניגן בעצמו מתרשם מהמראה הקשוח והחייתי של ריק בסרטון ואומר שעם ריק ההוא, שהיה בטירופו, הוא לא היה מתעסק. כמובן שניגן שוב בוחן את תגובותיו של ריק ושותל בו את הרעיון כי אולי הוא אכן יוכל להפיל אותו. אבל בעוד ניגן עושה זאת בלגלוג והתנשאות, ריק ואנו, הצופים, לא יכולים שלא לחשוב כי זה נכון. אם ריק יבחר להתמסר לצד האלים והחייתי שבו, שכבר זכינו לראות פעמים רבות, ייתכן ויהיה יורש לניגן.

גם סיום הפרק מזכיר לנו את הצד הרודני של ריק, שהפעם עלה למדרגה חדשה, ברגע בו הוא מאיים על ספסנר (בנה של דיאנה) כי אם לא יזהר בדבריו, ריק בעצמו ישבור לו את הלסת ויוציא אותה מהמקום. אותה שאלה מוסרית שעלתה בפרק הקודם בנוגע לבריונות, זו של אחרים וזו שיכולה להופיע אצלנו, זוכה לתחילתה של תשובה במהלך פרק זה.

מאחר ואת ריק אנחנו אוהבים ומכירים, אנחנו רוצים שהוא יחזור לצד החייתי והחריף שבו ואנחנו אפילו מעריכים אותו על כניעתו וסומכים עליו כי הוא בונה עצמו מחדש לאט לאט. למרות שלאורך הפרק הוא אמר באופן גלוי לתושבי אלכסנדריה, וגם למישון בשיחה נפרדת, כי אלו החיים שלהם כרגע ועליהם לקבל זאת. בין השורות הפרק סיפק לנו לא מעט רמזים כי ריק עוד יתעורר מחדש וכשזה יקרה יהיה בלגן. מה יקרה כשהטירוף יעלה על פני השטח ולאחריו, לאן ריק יתפתח כמנהיג- זו סיבה מספיק טובה בשביל להמשיך ולצפות בעונה שכרגע מחזיקה כל פרק באופן יוצא דופן ממה שראינו עד עכשיו.

בנוסף למאבק הגדול בין ניגן לריק שהולך ותופס צורה, זכינו בפרק להצגת דינמיקה מעניינת מאוד בין הגיבורים. בין אם מדובר במישון שמתאמנת ברובה צלפים ואוצרת זעם על המצב אליו נקלעו, לבין קראל שמתפרץ ומאיים על אחד המושיעים ואף מעז לאיים על ניגן, ואפילו האב גבריאל שדואג לכסות על האמת בחיוך מזוכך ומטעה בעוד הם מסתירים את מגי מפניו של ניגן.

כל אחד פועל ויפעל באופן שישפיע על המהלכים בהמשך העלילה. הבולטת שבין גיבורי הסדרה בפרק זה היא ללא ספק רוזיטה. אחרי שחוותה את הטראומה עם מותו הנורא של אברהם, רוזיטה מבליטה צד חריף שלה ומאוד מהר מבינה את חוקי המשחק החדשים. היא מתרצה לדרישותיו של דוויט, אך לא בקלות, ומנצלת את ספסנר ויוג’ן לתועלתה- למציאת נשק וייצור כדורים. רוזיטה לא מתכוונת להיכנע לחוקים החדשים בקלות. היא תשחק את המשחק כל עוד צריך ובמקביל תבנה התנגדות ותחכה לרגע בו היא תוכל להוציא את נקמתה לפועל.

מהבחינה הזו, הנקודה המעניינת הנוספת שהפרק הזה מדגיש היא העובדה שכעת חברי הגרעין של החבורה מפוזרים לגמרי ופועלים בדרכים שונות לגמרי. לא עוד כפופים לריק בלבד, אלא מתנהלים כל אחד על פי שיקול דעתו. אם מדובר במורגן וקרול שגרים עכשיו בממלכה, דרך האנשים שנמצאים בהיל-טופ (מכיר לפחות מעריצה אחת שמתפללת לג’יזס) ועד לגיבורים שנותרו באלכסנדריה. כל אחד מציג צד של החלטות עצמאיות- רוזיטה, מישון וקראל הראו זאת בבירור הפרק.

אם יש רגע שאפשר לצפות לו העונה, בתקווה שרגע כזה אכן יקרה, הוא היום בו כולם יחליטו לפעול והתכניות השונות יצאו לפועל זו לצד זו כשכל אחד מהגיבורים הופך להיות אינדיבידואל אמיתי- כזה שפועל בדרכו ותחת חוקים משלו ולא באחדות הקבוצתית שראינו עד כה. אולי באופן הזה, בו כל אחד ירקום תכנית ערמומית אחרת להפלתו של ניגן, הם יוכלו לזכות בכוח אותו חיפשו במשך כל-כך הרבה עונות.

ציון: 5