בחייהם של האחים וינצ’סטר היו לא מעט רגעים מכוננים: המוות הראשון של סאם, ההקרבה של ג’ון, חזרתו לחיים של דין, האפוקליפסה ועוד רבים וטובים. אבל בכל תולדותיה של הסדרה, שהחלה השבוע את עונתה ה-12, הישג מרשים בכל קנה מידה, יש את האירוע הגדול מכולם, זה שהתחיל את המסע הארוך של סאם ודין, המוות של מרי וינצ’סטר. מותה של מרי הוא זה שהכניס את ג’ון לעולם הציידים ובלית ברירה גם את סאם ודין. נכון, אפשר לומר שהכל היה חלק מתוכנית גדולה של גן עדן אל האפוקליפסה ומדובר בסך הכל בבורג קטן שמילא את תפקידו. אבל בסופו של דבר מרי היא הדמות שעליה הסדרה קמה.

סיומה של עונה 11 היה מרגש יותר מהרגיל, בשונה מכל העונות שקדמו לה העונה הסתיימה בטון יחסית שמח. לא הוצג בפנינו ביג באד חדש, נראה שהעולם נשאר שלם, אלוהים ואמארה השלימו ואז הונח הדובדבן על הקצפת – המתנה האחרונה של אמארה היתה תחייתה המחודשת של מרי וינצ’סטר.

אני חושב שהרבה זמן לא סיימתי עונה של “על טבעי” באותן תחושות תדהמה ושמחה שהיו בי בסיומה של עונה 11. הספוקלציות התחילו ישר: לכמה פרקים היא תחזור, מה יהיה התפקיד שלה, כמה היא זוכרת משלושים השנה שעברו? במהלך השבוע הגיע הזמן לשים סוף לספוקלציות ולהתחיל את העונה ה-12 של הסדרה. הבקשה היחידה שלי לכותבי הסדרה, לא לקחת את מרי מהר מידי, אל תתנו לה 2 פרקים כדי להגיד שלום ואז היא תצטרך להקריב את עצמה למען אחד הילדים, תנו לה עומק, תנו לה משמעות, היא אחרי הכל הסיבה שכולנו הגענו עד כה.

הפרק נפתח עם הצילום של דין פוגש את מרי, הוא לא מאמין למראה עיניו והמוזיקה שמשולבת באותה שניה מלווה את כל הרגשות שעוברות אצלו ואצל הצופים. עשר השניות של הרגש והשמחה האלו מוחלפות מהר מאוד באלימות, כיאה למשפחת וינצ’סטר. מרי כמו ג’ון, דין, בובי וסאם לא מסוגלים להאמין לאף אדם חדש שהם פוגשים לראשונה ומפגינים כלפיו קודם כל אלימות פיזית ואחר כך חיבוקים. הרגע הזה היה מושלם מבחינתי, הוא הפגין את האופי המדוייק של הדמויות בסדרה והזכיר לנו שבעברה מרי הייתה ציידת לפני שהחליטה לוותר על החיים ולהשתקע עם ג’ון.

דין מעדכן את מרי כנראה בכל מה שקרה בשלושים השנה האחרונות, משימה לא פשוט בכלל: צייד, שדים, הקולט, ג’ון, מלאכים, אפוקליפסה, לוייתנים, כור המצרף וזו רק ההתחלה, משימה לא קלה בכלל. יכולים להיות לא מעט רגעים מרגשים עם חזרתה של דמות מוכרת (אוי הלוואי שג’ון יחזור ורק ולפרק אחד), הכותבים והבמאי בחרו הפעם ללכת על הכיוונים הנכונים, לתת לנו אותם במנות קטנות במקום הכל במכה אחת. כמובן שהפגישה של מרי עם דין היא הרגע הגדול של הפרק.

לא עברו מספר דקות וזכינו לקבל רגע נוסף, מרי עם האימפאלה. נכון, מבחינתו היא תמיד הייתה של ג’ון ודין אבל ייתכן שקצת שכחנו שהיא היתה המכונית שלה, עשר השניות שהיא בחנה את הרכב היו ממתק לעיניים, ובדומה לשאר הפרק לווה במוזיקה רגועה ומתאימה. הסצינה אפילו הצליחה להיגמר בצורה מושלמת, בהומור שעל טבעי כל כך ידועה בו, ברגע שדין מפנים מה מרי וג’ון עשו לא מעט באימפאלה.

הכותבים הצליחו בצורה די חכמה לחבר גם את קאס לקו העלילה של מרי, הוא כנראה אחד האנשים הבודדים  שמבין מה היא עוברת. לפני מספר עונות הוא היה אאוטסיידר בדיוק כמוה, לא הבין את העולם שסביבו ואיך להתנהג בו.

אי אפשר לדבר על מרי ביקורת שלמה, צריך לדבר על הצלע השלישית במשפחה, סאם. בסוף העונה הקודמת סאם נורה ונחטף על ידי הסניף האנגלי של “אנשי הספר” מסיבה לא ידועה. “אנשי הספר” מעוניינים לתחקר את סאם על אירועי העונה הקודמת, בה השמש כמעט הושמדה לאור גסיסתו של אלוהים. סאם כמובן מגלה את החוצפה והעוצמה המוכרת משני האחים האהובים עלינו: “הייתי עובר התעללויות מהשטן, מה את כבר יכולה לעשות לי?”. לאחר מספר התעללויות לא מוצלחות, הבריטיות מסבירות לסאם את ההבדל בין הציידים האמריקאים לבריטים. האמריקאים כמו שמוכר לכולנו אוהבים לירות קודם ולשאול שאלות אחר כך, באנגליה מפלצת לא מספיקה לפגוע בבן אדם אחד והיא כבר מחוסלת. האמריקאים ברברים והאירופאים מעודנים, סאם לא משתכנע להצעת העזרה של הבחורות ומעדיף לעשות להן את המוות. בסך הכל נראה שקווי העלילה של סאם ודין יתאחדו בעוד פרק אחד, אולי שניים גג ונוכל לראות איחוד מרגש של מרי עם סאם.

משפט אחד על קראולי, תמיד טוב לראות אותו. בנתיים הוא במסע החיפוש שלו אחרי לוציפר שככל הנראה נחלש מאוד לאחר הקרב עם אמארה וכרגע קופץ בין בני אדם עד שימצא כלי מתאים. מעניין לראות אם קו העלילה הזה ישאר נפרד מהעלילה המרכזית או הולך להיות משהו צולע שגוזל עשר דקות מכל פרק.

בסך הכל מדובר בפרק פתיחת עונה נפלא, מלווה בהמון רגש, צילומים טובים, מוזיקה שקולעת בול לסצינות ומשאיר טעם של עוד.
ציון: 5