הנה סוד ידוע לכל מי שאי פעם ביקר אצל הפסיכולוג, רוב התסבוכות הנפשיות נובעות ממה שמכונה “תסביכי אמא” (באנגלית זה נשמע יותר טוב, mommy issues) כאשר אתה ילד פולני התסביך הוא עצוב ומדכא, כאשר אתה לוציפר התסביך הופך להיות מורכב ורצחני (ומצחיק בטירוף!!!).
באחד מהפרקים המצחיקים ביותר בסדרה ולדעתי אחד מהפרקים המצחיקים ביותר שנכתבו בסדרות משטרה/בלשיות. אנו צוללים עמוק, עמוק אל תסביכי האם של לוציפר ומגלים שלא משנה אם אתה השטן בכבודו ובעצמו, כולנו לבסוף ילדים קטנים וכואבים:
הנה חמשת הקילשונים של הפרק השני (ספוילרים לפניך):
- אמא יקירתי – לכולנו יש תסביכי אם, גם למי שהייתה לו ילדות מופלאה, בטוח שיש שם משקע נפשי שנובע באופן טבעי ממערכת היחסים של אמא והילד/ה שלה. במקרה שלנו, לוציפר, שגורש לגיהינום ע”י אביו (אלוהים), חווה טראומה כפולה כאשר הוא ננטש גם על ידי אמו. הנטישה הזו, עושה רושם, צרבה את נפשו הרגישה של לוציפר אף יותר. עד כדי כך שכאשר אימו גורשה לגיהינום לוציפר החזיר לה באותו מטבע והתעלם מהנוכחות שלה שם. אך כעת, כאשר היא בלוס אנג’לס, לוציפר מתמלא חשש מנקמה אכזרית שלה. כך שמצד אחד הוא מפחד ממנה, מצד שני הוא כועס, שלא לומר, שונא אותה, ומצד שלישי כאשר הם נפגשים והיא מבקשת את עזרתו הוא לא מאמין לה ולבסוף אנו אפילו מגלים זרזיף של רגש חם ספק רחמים ספק סימפטיה אולי קצת אמפטיה למאמי דירסט… מה עובר על לוצי שלנו זו סערת רגשות שמילניום של טיפול פסיכולוגי לא יעזרו לסדר ובטוח שלא פרק של 45 דקות.
- הכנפיים של אמנדייל – משהו רע עובר על אמנדייל, אם בפרק הקודם אנו למדים שהוא מאבד את הכוחות שלו, הפרק אנו מגלים שגם מצב הכנפיים שלו לא משהו… יותר בכיוון של, חייב לבקר בים המלח נגד הפסוריאסיס הזה. הסיבה לכך עוד לא ברורה, האם זה הרגשות האנושיים? האם זו אמא שהגיע לביקור? מה שזה לא יהיה זה רע! עד כדי כך רע שאמנדייל בדיכאון וניתק כל קשר עם לוציפר.
- גוף חדש מיד שנייה – כאשר נשמתה של מאמא לוצי מגיעה לכדור הארץ היא צריכה למצוא גופה טרייה (גוף שזה עתה מת) על מנת לאכלס אותה, לאחר מספר ניסיונות לא מוצלחים היא מוצאת את הגוף המושלם (בכל מובן המילה) של שרלוט (מספר 6 מהסדרה “באטלסטאר גלקטיקה”, אבל אין ספק שהיא 10), עורכת דין (חשבתי שהגיהנום מלא בהם), שזה עתה נרצחה ע”י מברג שננעץ בראשה. לאחר שאמא, הנשמה, תפסה מאחז בגופה של שרלוט, היא לומדת את הלכות בני האדם ברצף קטעים היסטריים מצחוק, המשלבים טקסט מושחז, משחק מעולה, והבנה עמוקה בכך שבני האנוש הם חרא של יצורים.
- מייז, תכירי, אמא – פגישה ראשונה עם ההורים תמיד יכולה להיות מביכה משהו, אבל כאשר יש משקע של 1000 שנות עינויים, המשקעים כבדים ביותר. מייז, העוזרת האישית/שומרת הראש (לשעבר) של לוציפר, עינתה את נשמתה של אמו בזמן השהות המשותפת שלהם בגיהינום, לצערה של מייז ללא הצלחה מרובה כי האם לא נשברה תחת העינויים. אבל עכשיו כאשר היא בגוף אנושי שברירי, השמיים הם הגבול, במיוחד לאור מזוודת כלי העינויים שמייז פורשת בפני שרלוט, מתלבטת איך להתחיל בחגיגה.
- המניע של שרלוט – לוציפר מבין שאמא שלו, שרלוט, לא רצחה/הרגה/עינתה אף אחד מהרגע שהגיעה לכדור הארץ (ולא שהיא לא רצתה), יותר מכך היא אפילו הכינה ללוציפר פשטידת אטריות וגבינה, כי זה מה שאימהות עושות בשביל לשמח את הילדים שלהם (שמעת את זה אמא?!!!!).
ומעל הכל, היא מגלה ללוציפר שהגירוש שלו לגיהינום וההתעלמות שלה ממנו היו בעצם לטובתו ושהיא זו שיזמה את זה בשביל להגן עליו מפני אביו שכעס עליו… (במילים אחרות, טריק בפסיכולוגיה שנה ג’ שלוציפר נפל בתוכו). אז מה בעצם המניע אמיתי של שרלוט? האם היא ברחה מהתופת בשביל לברוח? האם היא הגיעה כדי לומר ללוציפר שהיא אוהבת אותו (היו לה 1000 שנה לומר לו את זה בגיהינום)? או האם לוציפר הפך לכלי משחק בינה ובין אלוהים מבלי שהוא אפילו ידע זאת? (זו לא פעם ראשונה שהורים משתמשים בילדים שלהם אחד נגד השני).
לסיכום: הפרק היה אומנם קצת בליל של אינפורמציה וקטעים שנראו מודבקים אחד לשני בלי קו עלילה ברור, אבל אני מאמין שזה נובע מהרצון להסביר ולהציג את הסיפור שבין לוציפר ואמא שלו. מה שעשה את הפרק למבריק זה ללא ספק אוסף סצנות, שורות מחץ והברקות שהבהירו יותר מכל כמה הכותבים של לוציפר יודעים את העבודה שלהם היטב ומצליחים להעניק לדמות עומק ורצינות מבלי לאבד את ההומור הבריטי המושחז.
ציון: 4.5 קילשונים
