מכירים את זה שיש לכם את הבגד הזה שאתם נורא אוהבים, זה יכול להיות ג׳ינס, סווטשירט, אפילו שמיכת חורף (שמיכי לאן נעלמת?), שלא משנה כמה הם קרועים, מלוכלכים, מסמורטטים ובלתי לבישים בעליל, אתם עדיין מסרבים בכל תוקף להיפרד מהם לשלום ולעבור לבגד חדש, גם אם קיבלתם אותו מתנה (וד״ש תודה לאחי על חולצה מהממת ליום ההולדת).

על התחושה הזו, פחות או יותר, משחק הפרק הראשון בעונה החמישית! של “החץ”, סדרה שיש לה את כל הסיבות בעולם שלא לשרוד מעבר לעונה אחת, והנה ה”גיבור” – ללא כוחות על, שבקושי מחייך, אלא אם זה למצלמה, שלא מפספס ביקור במכון כושר, ועכשיו הוא גם ראש העיר בלי מזומנים, ואת הפעילות ה”ירוקה” שלו מממנת פליסיטי. ועדין, הסדרה מצליחה לשמר גחלת מעריצים מכובדת כבר 5 פאקינג עונות! כבוד ל-CW על כך.

קבלו 5 חצים מדויקים (הכוללים ספוילרים) לפרק הראשון של העונה החמישית:

• מצטער, אני פרשתי – אהבתי את הצוות הישן, אז נכון שהכנרית השחורה הייתה דמות מעצבנת, ושלדיגל יש רק הבעת פנים אחת, ושטייה, כמו כל אחות קטנה, הייתה רחוקה מלהיות סגורה על עצמה… אבל משהו בדינמיקה הקבוצתית הדפוקה הזאת עבד. העונה כולם פרשו להם (או מתו) – לורה, הכנרית השחורה, נרצחה בסוף העונה הקודמת, (תהה נשמתה צרורה בפסל מכוער במרינה). דיגל מתקשר בסקייפ מאיי שם במזרח התיכון, טייה, מעדיפה פוליטיקה מאשר ללבוש שוב חליפת ספנדקס אדומה (אני יכול להבין את זה, בפוליטיקה היא תמלא אחר תאוות הדם שלה יותר בקלות). אפילו פליסיטי עושה רושם של חצי רגל בחוץ עם רומן חדש אחרי שנטשה את אוליבר. מה יהיה?
• תיראו אותי, אני ויג׳ילנט – מה שיהיה זה שאנו עדים לרנסנס, אחרי מסע שכנועים הכולל פלאשבקים ברוסית, אוליבר נכנע להפצרות פליסיטי ולאנס ומחליט לקבל את המלצתם ולעשות כוכב נולד לכל אותם ויג׳ילנטים המתרוצצים להם ברחבי העיר, מי יבחר? מי יעלה שלב? להיכן לשלוח סמס? כל זאת ועוד בפרק הבא.

• הנבל לובש פרדה (שחורה) – נכון לפרק הראשון אנו למדים שהחץ צפוי העונה (לפחות בחצי העונה הראשונה) להתמודד מול 2 אויבים, טובייס, גנגסטר שחור (אפרו-אמריקאי) אשר לא מהסס להשתמש בידיו עוטות אגרופנים לחיסול מתנגדיו, ובהחלט עושה רושם כיריב ראוי הן פיזית והן שכלית לאוליבר וחבורתו העליזה. בנוסף החץ עתיד להתמודד העונה מול פרומיתאוס, הרבה לא ידוע עליו כרגע פרט לכך שהוא זז כמו החץ, יורה כמו החץ ונראה כמו החץ הירוק רק בשחור. מה שצפוי להוביל שוב להאשמת הירוק במעשים שחורים. (לדעתי קצת חזרה על אלמנט מעונות קודמות, נקווה וזה יתפתח לכיוון מעניין יותר)
• הורג אבל במוסריות – אוליבר חוזר להרוג (הידד!), טייה שלא אוהבת את הרעיון מנסה להסביר לו שלהרוג זה רע, לפצוע אנושות זה טוב. אוליבר סוף סוף מבין שכל עונה 4 הייתה יכולה להיגמר אחרי 5 פרקים פחות או יותר (ולא 23) ולחסוך הרבה מאוד מוות אם הוא רק היה הורג את דמיין דארק כשהייתה לו הזדמנות (ובאותו הזמן גם מוצא את הביצים שלו שאבדו בדרך).

אני אוהב יותר את אוליבר העדכני מאשר את אוליבר הקודם והמוסרי, פחות בולשיט הומני יותר הבנה בסיסית שלפעמים אין ברירה… אבל במוסריות.

• וודקה, קוויאר ומבטא גרוע – הפעם הפלאשבקים לוקחים אותנו לסיפור של אוליבר ואחוות הברטבה הרוסית. אחרי הג׳ונגל בעונה הקודמת בה אוליבר הבטיח לטאינה שהוא יהרוג את קובר (תזכירו לי מי זה היה? ולמה זה מעניין?), אנו מצטרפים למסע שלו בניסיון להגיע אליו ולעמוד בהבטחתו. למזלו הרב, הוא פוגש בחברו אנטולי (אותו הוא הציל בעונה הקודמת) והוא עתיד לסייע לו… אם אוליבר יעמוד במבחני הכניסה לאחווה.

ידוע שרבים מצופי הסדרה המקטרגים לא בדיוק מחבבים את סצנות הפלאשבק והיו מעדיפים שיתרכזו באקשן שבהווה ולא בעבר של אוליבר, לפעמים יש בזה משהו, במיוחד כשזה מפריע לקצב של הסדרה, אבל, כשלעבר יש השפעה מהותית על מבנה העלילה (כמו בעונה 4, שם קיבלנו הסבר לעולם הקסם של דמיאן דארק) או בעונה הנוכחית (אוליבר מתחבר למאפיה הרוסית, הברטבה), זה בהחלט מוסיף עומק וקונטקסט לדמות, גם אם זה לפעמים מציק.

נקודה למחשבה: ככול שהעונות מתקדמות, אנו מתקדמים בציר הזמן של הפלאשבקים, מה שמעורר את השאלה האם הסדרה תסתיים כאשר יגמרו לאוליבר הפלאשבקים?

אחרי הצפייה בפרק הפותח של העונה החמישית, יש תחושה טובה באוויר שהסדרה התאפסה על עצמה מחדש לאחר עונה רביעית קצת חלשה, מפלס המוות הישיר (שלא כתוצאה מפיצוץ) עלה, אפילו החץ בעצמו הרג (ולא התבכיין על זה 3 פרקים). בכלל נראה שרמת האקשן של הסדרה, שמלכתחילה הייתה גבוהה ומבוצעת היטב, ממשיכה להשתכלל ולהפתיע (חץ שהוא גם חץ וגם מצנח וגם במבצע באיביי) וסצנות הקרבות מעולות!

פרט טריוויה למכורים: האיורים שהופיעו בפרק (של הויג׳ילנטים), כולם אוירו במיוחד לפרק ע״י ניל אדאמס, שמוכר בעיקר בזכות עבודתו על חוברות “באטמן” ו”דיטקטיב קומיקס” בשנות השבעים, אבל גם צייר את Green Lantern/Green Arrow  שכתב דני אוניל (גם בשנות השבעים).

ציון: 4.5 חצים ירוקים (לא שחורים)