כתיבה: פיטר ג’יי טומאסי, פטריק גליסן, אמנות: דאג מאנקי, הוצאה: DC קומיקס

המשך הביקורת כולל ספוילרים לחוברת!

הנה מתחילה סדרה חדשה של סופרמן, ומביאה עמה סיום לסדרה הקודמת ודמות גיבור חדשה\ישנה. להזכירכם, “בפרקים הקודמים של…”, גילינו שסופרמן גוסס בעקבות עומס עצום ושינויים גדולים שהגוף שלו חווה לאחרונה: הקרב מול ראו, ההתמזגות עם אנרגיה מאפוקוליפס (לא של האקס מן), וה”טבילה” שלו בכמויות האדירות של קריפטונייט שהוא נאלץ לעבור בשביל להסיר מעצמו את התאים הקריפטוניים החולים שואנדל סבג’ פגם בהם בכדי להחליש אותו (סיפור שהתרחש בשנה האחרונה בין דפי סדרות הקומיקס השונות שבכיכוב סופרמן). כל אלו גרמו לכך שהגוף של סופרמן הגיע לנקודת שבירה שהוא לא יכול להתאושש ממנה. לאחר שהוא מתכונן נפשית ומכין את הסובבים אותו, סופרמן נתן את כל מה שנשאר בו ומנצח בקרב אחרון רק בשביל להספיק להיפרד מאהוביו ולמות.

הצורה בה סופרמן מת היא מעניינת ביותר: פרץ אנרגיה השתחרר ממנו ופגע בלויס ליין ולאנה לאנג שעמדו קרוב אליו, סופרמן עצמו פשוט הפך ל… איש חול. שזו דרך (אתם חייבים להודות) מאוד מאוד ספציפית למות. לא ברור לי אם זה בכוונה או לא, ואם העובדה שכבר ראינו בעבר מעל דפי הקומיקס חיקויי חול של סופרמן קשורה לכך, אבל אני מניח שימים יגידו. אנו כבר יודעים שלויס ליין תככב בסדרה משלה שתצא בתקופה הקרובה- Superwoman, מה שכנראה יהיה כתוצאה מספיגת האנרגיה שהשתחררה מסופרמן, אבל לא זכור לי ששמעתי תכנון כלשהו לגבי לאנה לאנג.

בכל מקרה, בואו נעבור לחוברת לשמה התכנסנו כאן, מה שכן, אני צריך את הריכוז שלכם, כי זה קצת מסובך להבנה: החוברת החדשה מתחילה לאחר הדרמה של סוף הסדרה הקודמת, כשסופרמן המקורי (הגרסה שמלפני Flashpoint, למען הסדר הטוב כך אקרא לו כאן) מרחף מעל אנדרטת הקבר של סופרמן החדש (ההוא של ה- New 52) בשעת לילה מאוחרת, מריץ לעצמו בראש את התרחישים של התקופה האחרונה: הקרב של סופרמן החדש והכפיל שלו (אל תשאלו, אבל כן), איך שהוא נגרר לקרב הזה למרות ההבטחה למשפחתו שהם יישארו חבויים בעולם החדש, והמוות של סופרמן החדש. כשלפתע הוא שומע מישהו במנהרה שמתחת לאנדרטה.

סופרמן יורד לבדוק את העניין, ומגלה את לאנה לאנג שכאשר רואה אותו יוצא מהצללים, היא שוכחת הכל ורצה לחבק אותו בקריאת הפתעה. קלארק לא דוחה אותה, אלא פונה אליה בעדינות ומסביר לה שייתכן והוא לא מי שהיא חושבת שהוא, שהוא לא מי שהיא מכירה. קטע קטן, צביטה גדולה בלב, כמו שטומאסי כל כך יודע לעשות לי.

לאחר שלאנה מבינה את הסיטואציה היא מתעצבנת לראות מישהו חדש שלובש את הסמל שהיא מכירה בקונוטציה אחרת, ולאחר שהיא מבהירה את זה לסופרמן, היא מספרת לו שהיא שם כי היא הבטיחה לסופרמן שלה (ההוא מה- New 52) שהוא יקבר בסמולוויל, ליד קבר הוריו, והיא לוקחת את האפר שלו לשם, ואילו סופרמן המקורי (ההוא מלפני Flashpoint) מספר לה שהוא שם כי הוא מחכה שקלארק יחזור לחיים.

לאנה מבולבלת (ואני מניח שגם חלק מהקוראים של הביקורת הזו), ואז סופרמן מספר לה איך הוא מת (סיפור שנמרח על כמעט חצי חוברת, עם כל הכבוד לאומנות המרהיבה של מאנקי), איך הוא הוחזר לחיים באמצעות טכנולוגיה קריפטונית מסוימת, ושהוא מעוניין לנסות את אותו הטריק על סופרמן החדש, אבל חסרה לו הטכנולוגיה ביקום הנוכחי מכיוון שאין לו את מבצר הבדידות שהיה לו. הוא לא מספר לה שום דבר על עצמו ועל היקום ממנו הגיע, החלטה שהגיעה מתוך רצון שלא להעמיס עליה יותר ממה שגם ככה היא מרגישה, אני מניח, מה שמאוד מאפיין את סופרמן.

כאן קורה משהו די מעניין- לאנה לאנג מספרת לו שגם בעולם הזה יש “מבצר בדידות” ושעד למוות של סופרמן היא לא ידעה את המיקום המדויק שלו אך עכשיו היא יכולה לכוון אותו לשם בלי בעיה. תוצר ישיר של ספיגת האנרגיה מסופרמן? אני מהמר שכן! הם מגיעים ל”מבצר הבדידות” ומנסים לברר אם המכשיר שהם מחפשים קיים, מתאכזבים לגלות שלא, וחוזרים לסמולוויל בשביל לטמון שם את השאריות של סופרמן המנוח.

בסוף החוברת, כשסופרמן המקורי מבין שלהחזיר לחיים את סופרמן החדש יהיה יותר מסובך משחשב, הוא מגיע למסקנה שבינתיים כדאי לתת לעולם הזה את הסופרמן שהוא צריך- הוא. מעגל אחד נסגר, מעגל שני נפתח.

בסופו של דבר לא קרו דברים גדולים בחוברת, ונראה שטומאסי וגליסן פשוט רצו להשתמש בה בשביל לתת רקע על סופרמן המקורי ולסגור את הסאגה של סופרמן של ה-New52. הבעיה היא שמתן הרקע שלהם תפס חצי חוברת וסגירת המעגל של סופרמן המנוח הייתה מינימלית ביותר. לא הראו לנו לוויה, או שום סוג של טקס שציפיתי לקבל מצד ליגת הצדק שהרגע איבדו חבר חשוב. במקום זה ישר קפצנו למצבה שעל הקבר שלו. הרקע שמספקת החוברת עוזר לכניסה של קוראים חדשים, אבל גם את זה יכלו בקלות לתמצת לכפולה אחת במקום למתוח על שלוש כפולות פלוס עמוד יחיד, מה גם שזה לא באמת נתן רקע לדמות של סופרמן אלא רק לאירוע מסוים בחיים שלו (חצי חוברת, אני מזכיר!). לקורא ותיק, רוב החוברת הזו הייתה פשוט שידור חוזר עם קריינות חדשה.

למרות הבעיות האלו, המפגש בין לאנה וסופרמן מהנה – הכתיבה של הדיאלוג זורמת יפה, כצפוי מטומאסי שתמיד מספק דיאלוגים מהנים, והיחסים בין לאנה לסופרמן המקורי היו הגיוניים ועבדו טוב- היא הייתה די קרה כלפיו בהתחלה והתמלאה אמפתיה ותקווה לאחר ששמעה את הסיפור שלו.  הוא לעומת זאת הפגין כלפיה סבלנות מההתחלה וחשף בפניה כל מה שהוא ידע (ויכל) לספר לה עד לסוף “הטוב” בבית הקברות בסמולוויל, שם הוא אמר לה תודה חמה בשמו ובשם סופרמן שהיא הכירה ונפרד ממנה לשלום.

העובדה שהוא סופרמן בוגר באה לידי ביטוי בצורה בולטת בחוברת הזו. עוד דבר טוב בחוברת, האומנות של דאג מאנקי. שמחתי לראות שהביאו אותו לחוברת הזו לאחר הריצה שלו על סופרמן\וונדר-וומן שהסתיימה לאחרונה, ואין ספק שהאמנות שלו היו אחד הדברים הבולטים לטובה, שהצליחו לגרום לעיניי ליהנות אפילו מהשידור החוזר והארוך של מותו של סופרמן. את השרביט האמנותי מעביר מאנקי לצוות הציירים מיק גריי ופטריק גליסן (שהשתתף בכתיבת החוברת הנוכחית), שיהיו מופקדים על הסדרה מחוברת #1 ועד שיוחלפו באחרים (כי… טבע הדברים, אני מניח).

לסיכום- Superman: Rebirth #1 היא לא הרבה יותר מחוברת שסוגרת קצוות וגם שם היא כושלת במטרה שלה. אחרי 5 שנים שבהם סופרמן החדש כיכב במספר סדרות ועבר לא מעט עד שהגיע למותו, מגיע לו קצת יותר. מה שכן, עם סופרמן הישן\חדש בשטח- העתיד של תושבי יקום DC נראה בטוח מתמיד.

ציון: 2.5