כותב: בריאן מייקל בנדיס. הוצאה:מארוול קומיקס. צייר: אלכס מאליב.

אחרי שעבד על מותגי על של מרוול, בהם, ספיידרמן, האקס מן, דרדוויל, שומרי הגלקסיה והנוקמים, ופחות או יותר המציא את הכותרים הללו מחדש, עושה רושם שבריאן מייקל בנדיס לא ינוח עד שישאיר את טביעות האצבעות שלו על כל הדמויות הראשיות במארוול. עכשיו הגיע זמנו של איירון מן… שוב… מכיוון שבנדיס גם כותב את הסדרה הראשית שלו, Invincible Iron Man, בנוסף לכותר הזה. נשאלת השאלה מדוע הוא רצה לכתוב כותר נוסף? ולמה international דווקא? לא ברור (מעבר למובן מאליו, כסף).

תחילת החוברת זורקת את הקורא למרכז העניינים, אבל רק לרגע. אנחנו רואים את איירון מן שוכב מעולף על האדמה עם רובוטים/אנשים בחליפות מתכת שמקיפים אותו. משם אנחנו עוברים לפלאשבק לתקופת הנעורים של טוני סטארק, אי שם באוניברסיטת קיימברידג’, שם אנו מבלים את שאר החוברת. זו בעייה מספר אחת שלי, אנחנו חוזרים לסצנת הפתיחה רק בעמוד האחרון, אבל לא כדי להבין מה קורה או מה קרה לטוני. זה מוזר להתחיל חוברת עם תמונה כזאת ספציפית ולא לספר לנו בסוף מה קרה או לפחות לתת לנו רמז או איזה כלי להבין מה לעזאזל הולך שם. סביר להניח שבנדיס שומר את זה לחוברת הבאה או האחת שאחריה, אבל הסיפור בחוברת הראשונה, בצורה הזו, מרגיש לקוי ולא שלם. היה עדיף או להתחיל מהפלאשבק, מבלי לשים את האירוע המבלבל הזה בהתחלה, או לגמור/להסביר את האירוע בסוף החוברת.

הפלשבק אשר מהווה את בסיס החוברת מראה לנו, כאמור, את טוני סטארק בימי הקולג’ שלו, כשהוא מתחבר לבחורה מסתורית שמסתובבת עם שומרי ראש אשר מפריעים לניסיונות החיזור שלו. טוני והבחורה מתחברים ומתגלה שההורים שלהם הם יריבים עסקיים, אבל בגלל הרגשות המסובכים של טוני כלפי אביו הוא ממשיך בקשר למרות זאת.

מכיוון שהחוברת מתמקדת במערכת יחסים בני אנשים צעירים, יש כאן הרבה מקום לדיאלוג ה״צעיר״ והמוכר של בנדיס. הדרך שבה הם מדברים היא סבילה והגיונית לרוב, אבל בנדיס לוקח את זה לפעמים רחוק מדי למקום שזה כבר לא מרגיש טבעי. חשוב לציין שהוא אחראי לסדרה אולטימט ספיידרמן, שבו הוא כותב דמויות של בני נוער בצורה, אולי לא הכי מדוייקת, אבל בצורה חכמה שבהחלט ראויה לשבח. מה שכן, עם השנים הכישרון הזה כנראה קצת דעך (או שחזר על עצמו יותר מדי). אני רוצה להבהיר, הדיאלוגים כאן לא ״גרועים״ אלא רק לעיתים נוטים לאזור הקיטש, ונהיה ברור שבנדיס מנסה קצת יותר מדי. עם זאת, כשהדיאלוג והאינטרקציה בין טוני והבחורה עובדים, זה החלק הכי טוב בקומיקס. באופן מוזר אפשר לומר שזה גם הכשרון של בנדיס וגם החסרון שלו, לפחות כפי שמצטייר כאן.

מאוד מעניין לראות גרסה צעירה של טוני סטארק, האגדה, לפני שהיו לו אחראיות על השלום העולמי וחברות של מיליארדי דולרים. האמת, הוא פחות או מתנהג כפי שהקהל מצפה, ומקבל דמות מאוד חריפה וכיפית לקרוא. בשמחה הייתי קורא סדרה שלמה בכיכובו של סטארק צעיר וחסר שיריון.

במהלך הפלשבק אנו גם נתקלים באזכורים של גוגל ורואים אנשים משתמשים בסמארטפונים, למרות שזה מתרחש בשנים הצעירות של טוני צעיר, לפני בוא הדברים האלה לעולם. ייתכן שמדובר בצירוף מקרים, אבל הדרך שבה משתמשים בהם גורמת לי לחשוב שאולי, רק אולי, יש לזה סיבה כלשהיא. מי יודע?

לצערי האומנות של אלכס מאליב מבלבלת ולא טובה במיוחד. חוץ מהעובדה שאני לא חובב את הדרך בה מאליב מצייר אנשים, הוא גם יכול להפוך סצנות אקשן למבולגנות מדי, עד לרמה שהיה לי קצת קשה לעקוב אחרי המתרחש בהן.

בלי לספיילר יותר מדי את החוברת אני אגיד שהיא נגמרת שנייה לפני חשיפה חשובה ביותר, אבל לא מספיק חשובה שתגרום לך לחשוב, ״הם בטח מנסים להחזיק אותי במתח לקראת החוברת הבאה״, אלא דווקא בדרך שנראית כאילו מישהו תלש את הדף האחרון. מעבר לא חלק בכלל לסוף של פרק.

בסופו של דבר הקורא נשאר עם לא מעט שאלות כשהראשונה שבהן היא, למעלה בכלל קוראים לכותר International Iron Man. אין לנו מושג מדוע כל החוברת חוזרת 20 שנה אחורה לימי הקולג’ של טוני, אין לנו מושג מה הסצינה בתחילת החוברת אומרת ואין לנו מושג לאן בנדיס מכוון עם זה, אבל זה נחמד. לא גאוני, ועדיין לא ברור אם מבטיח. בתור חוברת בודדת, נהנתי לקרוא אותה ברמה מסויימת אך מסוייגת.

ציון 2.5