ביקורת, “על טבעי”, עונה 11, פרק 15: מעבר לזירה

אזהרה: הביקורת כוללת ספויילרים וכמה מתאבקים זועמים

בילדותי ממש אהבתי היאבקות מקצועית: האדנרטייקר, האלק הוגן, סטינג ועוד רבים סיפקו לי שעות של כיף, עד שגיליתי שהכל מזויף והתאכזבתי עד לעמקי נשמתי. המנצח, המהלכים וכל השואו נקבעו מראש כדי לספק לקהל בידור למספר שעות. כשאני חושב שעל זה היום אני לא מבין למה זה הפריע לי, מה שונה היאבקות מקצועית מקולנוע או טלוויזיה? הכל מבויים על מנת לספק לנו בידור.

הפרק השבוע, כמו שאולי הצלחתם להבין, נפתח בזירת היאבקות ואחרי שכל השואו נגמר, כיאה ל”על טבעי” אחד המתאבקים מוצא את מותו די מהר.

המתאבק, מסתבר, היה מושא הערצה של האחים והאהבה להיאבקות הונחלה להם על ידי אביהם ג’ון. השניים מחליטים ללכת לחלוק כבוד אחרון לגיבור ילדותם, אבל מה עם לוציפר ואמארה? כאן נכנס התירוץ הקבוע של הסדרה, “אנחנו צריכים מנוחה”. יש שני ביג באד גאיס שמסתובבים עכשיו בעולם, עושים צרות אבל היי, האחים וינצ’סטר צריכים קצת הפסקה אז בואו ניתן עוד פרק פילר די משעמם.

סאם ודין נוסעים ללוויה ופוגשים חלק מגיבורי ההיאבקות שגדלו עליהם. עם בימוי לא רע ומשחק מעולה הם מצליחים לבצע רגרסיה מושלמת לילדים שהם היו, מתנהגים בדיוק כמו שאני אתנהג אם יתמזל מזלי לפגוש אי פעם את מארק המיל. דין גונב את הפרק עם סצנה מדהימה ומצחיקה כאשר הוא עולה לראשונה לזירת האבקות ומגשים פנטזיות של ילד בן 5 שבתוכו. בערך כמו שאני אתנהג עם לייטסייבר אמיתי (רק שימציאו אחת).

תחושת הכיף והשמחה של האחים לא מצליחה לגרום לפרק לרוץ בכלל, לא הצלחתי להתחבר לדמויות שהוצגו או לסיפור שלהן ומה שנותר לנו זו עלילה צפויה בצורה מכאיבה. דין מצליח להתחבר עם גיבור הילדות שלו שלמרבה ה”הפתעה” עומד מאחורי המיתות המשונות בזירת ההאבקות, רק כדי שבדקה האחרונה יוכל לעשות את הדבר הנכון שמסתכם במותו, קלישאתי.

למרות שהסיפור הנוכחי של האחים לא היה משהו, כל השתלשלות האירועים בגהינום עם קראולי ולוציפר הייתה מעניינת ומרשימה הרבה יותר. עכשיו שאני חושב על זה, למה לא באמת לתת לאחים “הפסקה”. פרק אחד שהם הולכים ועושים מה שבא להם ואנחנו מתמקדים בדמויות המשנה של הסדרה. “סוף שבוע אצל בובי” (כן, על שם “סוף שבוע אצל ברני”) היה פרק מעולה, אז למה לא לקבל פרק משנה עם לוציפר או קראולי, זה יכול להיות מעולה. אז מה קרה בגיהנום אתם שואלים?

לוציפר ממשיך בחיפושיו אחר “יד אלוהים” נוספת כדי לקבל תדלוק לקרב ההולך ובא עם אמארה. בינתיים הוא מחזיק את קראולי בכלוב ומתייחס אליו כמו אל כלב, פשוטו כמשמעו. מבחינת תסריט זהו מעשה פשוט טיפשי, לוציפר כבר זלזל פעם אחת בקראולי ובאחים ומצא את עצמו בחזרה בכלוב, אז למה בשם האלוהים (הבנתם?) הוא משאיר את קרואלי בחיים?! מצד שני, חוזה של שחקן זה משהו שאי אפשר לשבור בכל כך קלות אז חבל.

לאחר קצת תחבולות שנלקחו ישר מרמזי סנו (משחקי הכס), קראולי “בורח” מהכלוב ומוביל את לוציפר ישר אל יד האלוהים שנעולה באחד המחסנים של קראולי, אחרי הכל לפני שהוא היה מלך הגהינום קראולי שלנו היה מלך צומת הדרכים. טוויסט נוסף, שקל לזהות ממרחקים, גורם לקראולי לצחוק אחרון ולהחזיק ביד האלוהים, מה שמעלה את השאלה אם היה לו אותה במשך כל כך הרבה שנים למה הוא לא השתמש בה, נכון, התסריט עכשיו דרש את זה. הטוויסט, שלא ניתן לראותו ממרחקים, גם ביד הזאת שימוש יחיד בכוח גומר את הסוללה וקראולי נס על נפשו. עכשיו שלפחות יגשימו את המשאלה שלי ויאחדו את קראולי עם סאם ודין כדי ליצור שלישייה מגניבה מאוד!