עצם איזכור כינויו מספיק כדי לעורר התלהבות בקרב רבים מסביב ליקום, תקווה ברוחם של רבבות אחרים ופחד בלבבותיהם של חורשי רעה רבים מספור. עם זאת, איש אינו יודע את שמו האמיתי… אם אתם נמנים על המעריצים הרבים של הסדרה, בוודאי ניחשתם כי מדובר ב”הדוקטור” (נא לקרוא בהשתאות ופליאה), אותו אדון זמן מסתורי ומורכב אשר מאתגר אותנו מזה עשרות שנים (או אולי אלפים? כל הטיימי-וויימי הזה מבלבל מאוד…) ונחלץ לעזרת האנושות והיצורים החיים ביקום פעם אחר פעם, ברחבי הקוסמוס והזמן.
אך מאין הגיע הדוקטור? ומיהו באמת? לקראת עליית העונה התשיעית, מוגש לכם בזאת תסקיר של סדרת המופת “דוקטור הו”.
הסדרה עלתה לשידור ב-23 בנובמבר 1963 ברשת BBC הבריטית כסיפורו של חוצן מגזע “אדוני הזמן” אשר בתוך החללית/מכונת הזמן שלו, ה-ט.א.ר.ד.י.ס (TARDIS – Time And Relative Dimension In Space), וביחד עם מלווים מתחלפים עובר מתקופה לתקופה, ופותר תעלומות או מציל אנשים. הסדרה יועדה להיות תכנית חינוכית אינפורמטיבית לילדים ונשארה כזו בעונות הבאות.
לאדוני הזמן ניתנו כינויים המבוססים על אופיים, למשל “הדוקטור” שלקח על עצמו את תפקיד העוזר לאחרים.
הסדרה הציגה גם גלריית נבלים מרשימה שמופיעים עד היום. ביניהם ניתן למנות את הדאלקים – מוטציות מעוותות המסתובבות במעין טנק אישי וכל מטרתן הרס היקום והרגשות; הסייברמן – שכל ייעודם, כבורגים ב”מסע בין כוכבים”, להפוך גופים אורגניים למכאניים; והמודרניים יותר, המלאכים – יצורים שמנגנון ההגנה שלהם גורם להם להתאבן כאשר מסתכלים עליהם, אך אם תפנו מבטכם… אולי האויב הגדול מכולם הוא “המאסטר”! “אדון זמן” נוסף אך מרושע. הג’וקר לבאטמן של הדוקטור.
במהלך הזמן התחלפו השחקנים שגילמו את הדוקטור ולכך נמצא פתרון בצורת מנגנון התחדשות של “אדוני הזמן”, שכאשר הם בסכנת חיים הם יכולים ללבוש, פשוטו כמשמעו, גוף חדש ונקי וזאת עם מגבלה של 12 גלגולים. גם השחקנים שגילמו את המלווים התחלפו להם והפכו לחלק מההיסטוריה (ראיתם מה עשיתי פה?) וכל זאת עד לביטולה של הסדרה בשנת 1989 כשאחוזי הצפייה ירדו בצורה ניכרת.
ב-1996 הופק סרט טלוויזיה בכיכובו של פול מקגאן כדוקטור השמיני, אך זה לא היווה פתח לחידוש הסדרה. ב-2005 חודשה הסדרה ל-13 פרקים בכיכובו של כריסטופר אקלסטון, הדוקטור התשיעי, שלראשונה הביא ניחוח חדש לדמות. אקלסטון היה שחצן, אינטרסנט ובעיקר מעורר הערצה. דמותו של הדוקטור נהייתה מסתורית יותר בעקבות אירוע בעברו, בין הסדרות, אשר שינה אותו לחלוטין וגרם לכך שהוא נותר “אדון הזמן” האחרון ביקום אך איש לא יודע מה קרה. אקלסטון הביא למסך דוקטור מלא בזעם ובתחושת חרטה ונקמה.
בזכות הכיוון החדש הזה ובזכות הופעתה של בילי פייפר כמלווה שלו, רוז, הסדרה זכתה לעדנה מחודשת והוזמנו לה שתי עונות נוספות (הסדרה למעשה מתחלקת כעת לסדרה “הקלאסית” ו-“המודרנית” כאשר את עונותיה מתחילים לספור החל מהעונה של אקלסטון) אך אקלסטון עזב בתום העונה הראשונה ובמקומו הגיע שחקן סקוטי צעיר בשם דייוויד טנאנט.
טנאנט המשיך את הקו של אקלסטון אך בצורה מעודנת בהרבה. הוא הביא למסך דוקטור סלחן יותר, משעשע יותר לעתים, אך אם תפגעו בקרובים לו… לא כדאי לכם לחוש את נקמתו. טנאנט הציג דוקטור שהתמודד יותר עם ההשלכות של מעשיו (למשל, הסתבר כי הייתה מלחמת זמן גדולה בין גזע הדאלקים לאדוני הזמן, שבסופו הדוקטור כלא את שני הצדדים במעין בועת זמן בכדי שלא יהרסו את היקום).
טנאנט נחשב עד היום בקרב רבים ממעריצי הסדרה כדוקטור הטוב ביותר, אך בסופו של דבר גם הוא עזב את הסדרה בתום העונה הרביעית ובמקומו הגיע שחקן צעיר בהרבה (ממש בנג’מין באטן), מאט סמית’, שגילם דמות הרבה יותר משוחררת, נאיבית, ורעננה מקודמיו בדור הנוכחי. דמותו הייתה מסורבלת ותמימה לעומת, אך הסתירה עיניים זקנות מאוד מאחורי החזות הזו. למעשה, התחושה הייתה שנמאס לו – מהמרדפים ומהעבר שלו.
במקביל הוחלף גם המפיק בפועל והכותב הראשי, ראסל טי. דייויס, בסטיבן מופאט (ארור תהיה!!!) שלתחושת רבים דרדר מאז את הסדרה, הן מבחינת העומק הרגשי והן מבחינת העניין בעלילה.
לאחר שלוש עונות וספיישל לציון 50 שנה לדוקטור, שהפגיש בין 3 דוקטורים (וקצת) – טנאנט, סמית’ וג’ון הארט (הדוקטור “הנעלם” מתקופת המלחמה, שבא גם להבהיר מה קרה שם) – גם סמית’ הודיע על פרישה. ברם, ההפקה עמדה בפני בעיה. בשעתו הוגבלו מספר הגלגולים האפשריים לאדוני הזמן ל-12 בלבד והנה, הם נוצלו עד תום. התשובה הגיעה במהלך הספיישל, בו הוחלפו השחקנים, ושם קיבל הדוקטור תוספת של 12 גלגולים נוספים מאדוני הזמן, שהתגלה כי הם עדיין מתחבאים להם איפשהו ביקום ובזמן, אך לא בסנכרון עם אלה שלנו.
הדוקטור החדש הינו פיטר קפאלדי, שהתקבל בתחילה בחששות מסוימים, בעיקר בקרב המעריצות הצווחניות של סמית’, עקב גילו המבוגר יחסית. קפאלדי הצהיר על עצמו כמעריץ הסדרה מאז היה ילד, ואף הופיע בסדרה בעבר כשחקן משנה. דרך אגב, המלווה האחרונה של הדוקטור היא קלארה אוסוולד (ג’נה קולמן) שכבר הודיעה על פרישה באמצע/תום העונה החדשה.
בעונה הקודמת, השמינית במספר, התמודד הדוקטור עם אויב לא צפוי, המאסטר. המאסטר, שנחשב למת עקב קשת פרקים מעולה כשגילם אותו ג’ון סים, חזר לחיים אחרי שנים בדמות של אישה, קריצה לרצון ההולך וגובר לראות את הדוקטור מתגלגל לגוף נשי. העונה נגמרה עם סוף שמוביל הישר לספיישל חג המולד עם סנטה קלאוס…
בנימה אישית יותר, לא אהבתי את הדוקטור של סמית’. אך בסוף הריצה שלו דווקא התחלתי לחבב אותו כי הרגשתי שהוא גדל לתוך הדמות והחל להעניק לה עומק. עם זאת, מקפאלדי דווקא היו לי ציפיות גבוהות יחסית, אולם די התאכזבתי ממנו למען האמת. לא יודע אם בגללו או בגלל הקו המבולבל יותר והמתאמץ מדי של הסדרה מאז הופקדה בידיו של מופאט. מעניין אותי לראות כיצד תיראה העונה הקרובה שעלתה בשבוע שעבר, והאם קפאלדי הצליח להכניס לתוך הדמות יותר מאשר אישיות של זקן נרגן ומעצבן.