אזהרה: הביקורת מכילה ספויילרים לפרק!
הרבה דברים שהתרחשו מתחת לפני השטח התפוצצו בפרק של השבוע, בין עם היינו מודעים אליהם בעונה קודמת או שנרמזו בצורה כלשהי (אני יודע שאני לא שמתי לב) מדובר בבניית דמות משמעותית עבור דמויותיהם של דוץ’ וסטראקיין. אחרי המפגש בין פולמר לסטראקיין אנו למדים שלשניים יש יותר מעבר משותף, שכן כמו שפולמר זכה באריכות ימים תודות למאסטר, גם סטראקיין האריך את חייו בעזרת צריכת תולעי נגיף מעובדות ישירות לעיניים (איכס).
אני מודה, בתור אחד שגדל עם סבתא רבא בת 100 שיכלה לעשות שפגט ולקום לבד, קוטל ערפדים בן 90+ לא הפתיע אותי, עד שסטראקיין חידד את העובדה הזו בעצמו, ואז נחתתי בעולם האמיתי, העובדה שאדם בגילו מסוגל עוד להתמודד עם איום כה משמעותי ולשרוד… זה כאילו עניין צריכת התולעים היה מול עיניי כל הזמן, וכנראה שזו הסיבה שסטראקיין שמר את ליבה של מירים כל השנים האלה (מלבד הערך הסנטימנטלי כמובן…).
לגבי דוץ’, שמנהלת מערכת יחסים מאוד בריאה ו…פורה עם וואסילי (דביקים בקטע טוב), החזרה לכל עניין השותפה המנוולת שהשאירה אותה למות בעונה הראשונה, מקבל הבזק חדש של אור. הקשר בין השתיים היה יותר מחברי, הוא היה רומנטי! טוויסט מעניין מאוד לדמות שחשפה פן מיני לפני פרק אחד בלבד. אחרי עימות עם אימה של החברה, שהסתיים בהשפלה מוחלטת של דוץ’, היא מיידית קופצת לזרועותיו…ואל תוך מכנסיו של וואסילי, שפשוט ממשיך להדהים אותי בכמות האבירות והאצילות שלו כלפי נשים (מדובר במדביר עכברושים! לא הבחירה הראשונה של בחורה לדעתי). קו העלילה של דוץ’ היה מספיק זמן על המסך, כדי לפתח אותה לרמת “חמשת הגדולים” (חמש הדמויות המרכזיות בסיפור).
אפרים ונורה ממשיכים בניסויים שלהם על זוג הערפדים שהתנדבו לניסוי מציאת הנגיף לנגיף (כן…אמרתי את זה). כדי לנסות לחזק את קשריו עם בנו זאק, אף יורד לפסים שאפילו סטאניס בארת’יון לא היה סובל. איזה אבא מכריח את הבן שלו לראות את זוועות החיים? ועוד באלימות כזו. אפרם גודווד’ר בדרך להפוך לאב הנוראי של השנה. ואם זאת, הקטע בו הוא מנהל שיחה עקיפה עם המאסטר, דרך עיניי שפן הניסיונות, היפנטה אותי. טוב ורע, גיבור ונבל, ראש בראש, בלי הרבה מילים ובצורה כמעט פיוטית.
עימות תוך מחנאי מעניין נוסף: פולמר נגד רצונו של המאסטר. כשאייקורסט מצמיד לפולמר את בוליברד (שפשוט מקרין “אני המאסטר הבא”) כאבטחה צמודה, פולמר כמעט ושובר את הכלים. פחד?! ערמומיות?! לא ברור מה שידר במבט שהוא תקע לאייקורסט, וזה מה שהופך את העניין למעניין עוד יותר. אגב…בוליברד לא בסביבה כשוואן וגאס מנסים לחטוף את פולמר…נכשל בתפקידו? או שכל העניין היה ידוע מראש? אלו האלמנטים בין השורות שמשאירים צופה במעקב אחר סדרה טובה, ופרק 3 מלא במסרים בין השורות.
עדיין קיימים אלמנטים מורחי זמן כמו עניין “המלחמה חזרה” של העירייה והפיכת סטנטן-איילנד לאזור “נקי”, ושוב כל מערכת היחסים המסובכת בין פולמר למרשאנס, אבל אין דבר כזה “מושלם”. מחכה לשבוע הבא בציפייה מרובה.
ציון: 4
