לא מכבר הסתיימה המיני-סדרה The Multiversity ממוחו הפורה של הכותב גרנט “מה לעזאזל קורה כאן?! וואו, זה מדהים, אני לא יכול להפסיק!” מוריסון. בניה שגיב חוזר לאחור, כמעט 20 שנה, ליצירה ייחודית של מוריסון ובכך פותח את “מסעות בניה בראשו של גרנט מוריסון, פרק 1: פלקס מנטלו”.

ב-1996 הוציאה חברת DC סדרה בת ארבע חוברות בשם Flex Mentallo שנכתבה ע”יי גרנט מוריסון ואייר פרנק קווייטלי, אחד משיתופי הפעולה הראשונים בין הצמד המצליח. את הדמות המציא מוריסון עוד במהלך הריצה המוערכת שלו על Doom Patrol (הופעה ראשונה בגיליון 35, אי שם בשנת 1990). פלקס הוא בודיבילדר עם הכוח לשנות את המציאות על ידי מתיחת השרירים שלו. הוא התחיל כדמות בדיונית שנוצרה על ידי ילד עם יכולות טלפתיות, וולי סייג’, שלאחר מכן הביא אותו לחיים בכוח המחשבה.

מוריסון ביסס את הדמות של פלקס על בודיבילדר ידוע משנות השלושים והארבעים בשם צ’ארלס אטלס, שעד היום מוכר בעיקר בזכות מודעות הפרסום שלו בין דפי חוברות קומיקס ומגזיני נוער. לצ’ארלס היתה שיטה לפיתוח גוף, אותה קידם באמצעות סדרת פרסומות פופולאריות בצורה של רצועות קומיקס, שהחלה להתפרסם בשנות הארבעים. הם היו בעלי נוסחה שדי חוזרת על עצמה: בהתחלה מציגים ילד “רזה וחלש” ואת החברה שלו נחים על חוף הים כשמגיע בריון גדול, בועט חול בפניו של הילד, קורא לו בשמות גנאי, ובעקבות זאת הבחורה עוזבת. הילד הכועס מתבוסה מחליט לקנות את החוברת של צ’ארלס אטלס לפיתוח גוף. הוא חוזר לחוף גדול ושרירי, מרביץ לבריון, ומשיג בחזרה את הבחורה. ברקע מופיע הכיתוב “Hero of the beach”. כן, מאוד רדוד.

בתחילה הסדרה של מוריסון וקווייטלי חמקה מהראדר של חברת “צ’ארלס אטלס”, בראשות צאצאיו של השרירן המנוח, אך לאחר שהיא הובאה לתשומת ליבם בני המשפחה תבעו את חברת DC ותאגיד וורנר. למרות שבסוף DC זכתה בתביעה, במשך שנים רבות נמנעו מהוצאתו לאור של אוגדן. הקומיקס הפך קשה להשגה והחוברות הבודדות לנדירות ובעלות ערך אספני גבוה. ב-2012 החברה שינתה כיוון והדפיסה לראשונה את המיני-הסדרה בכריכה קשה עם חומרים נוספים, ובשנית הקומיקס היה נגיש לקהל הרחב.

ספר זה היה בין ההיכרויות הראשונות שלי עם גרנט מוריסון והוא השאיר רושם… ראוי. היה ידוע לי כבר שמוריסון הוא בעל סגנון כתיבה שונה ומוזר אבל לא דמיינתי משהו ברמה הזאת. חשוב לי לציין שהייתי חייב לקרוא את הספר פעמיים רק כדי לגבש עליו דעה, ואני עדיין מאוד לא סגור לגבי חלק מהדברים שהתרחשו שם. הוא כתוב באופן מאוד לא חברותי לקורא, מאוד מסובך, ובעל הרבה פרטים קטנים שמצריכים קריאה שנייה. האם זה בהכרח רע? תלוי…

הקומיקס עוקב אחרי שני קווי עלילה, אחד על פלקס ואחד על וולי סייג’. הסיפור של פלקס סובב את המסע שלו בעקבות חבר ישן בשם The Fac שמגיע מהעולם הבדיוני בו שניהם חיו בעבר (על פי מוריסון, פלקס מנטלו פשוט קם לחיים ממודעות הקומיקס הנודעות). לאורך המסע שלו אנחנו רואים את פלקס נזכר בימי התהילה שלו, בקרבות הגדולים שלו, ובחבריו הישנים, בעוד שהעולם בו הוא חי כעת הוא עצוב וסגרירי.

יש כאן אמירה וביקורת על קומיקס מצד מוריסון. הוא מתייחס למהפך שעבר על התעשייה שהגיע בעקבות יצירות כמו Watchmen ו-The Dark Knight Returns. הנקודה בה קומיקס גיבורי על הפכו להרבה יותר רציניים ואפלים בניגוד, לכיף והקלילות בהם נכתבו פעם. וכפי שהתעשייה הפכה מבידור פשוט לבמה לסיפורים כבדים יותר, כך גם השתנה העולם של פלקס. ימי התהילה שלו, בהם היה יכול לעשות הכול נגמרו, ועכשיו הוא סתם עוד אדם נוסף בקהל. יש משפט בקומיקס שמסכם את זה בצורה יפה: “כל הגיבורים נמצאים בתרפיה, ואין מי שנשאר לטפל בנו.”

במקביל, יש את סיפורו של וולי סייג’, היוצר של פלקס. אנחנו מצטרפים אליו כשהוא כבר בוגר ואחרי שנטל כמות גדולה של סמים וכרגע פשוט יושב בסמטה ומחכה שמשהו יקרה. באותו הזמן הוא מדבר עם מוקד כלשהוא בטלפון ומספר על חייו. וולי נמצא תחת השפעת סמים ואנחנו רואים את מה שעובר עליו, בין אם זה הזיות או פלאשבקים לילדותו. לאורך הספר וולי עובר על שלבים חשובים מילדותו ומספר לנו על איך ספרי קומיקס היו חלק משמעותי בגדילתו. בכל חוברת אנחנו רואים שלב אחר בחיים של וולי, ומלווים אותו מהילדות לבגרות. במהלךך הסיפורים נוטע מוריסון רמזים לגבי הסיפור הגדול יותר שמתרחש מסביב. מוריסון משתמש בקולו של וולי כדי לספר לקורא אודות השינויים שעברו בעולם הקומיקס לאורך השנים. חשוב לו מאוד להדגיש את מחשבותיו לגביהם, ותסכולו שהמדיום נתפס כמשהו שנועד לילדים.

השלילי: כאמור, מוריסון לא כותב בצורה מאוד מתקשרת וקלה להבנה. הוא יוצא מנקודת הנחה שהקוראים הם אינטליגנטים ובעלי ריכוז. לאורך הספר עולות שאלות רבות ויש דברים שהקורא לא בדיוק מבין, ועד הסוף הוא לא בהכרח מקבל תשובות על הכול. גם אחרי קריאה שנייה נראה כי יש לא מעט דברים שחמקו ממני. למשל, לא ברור באיזה פרק זמן מתרחש כל אחד מן הסיפורים. יש דברים שמעידים על כך שהסיפור של פלקס מתרחש לפני הסיפור של וולי ויש דברים המעידים אחרת. בסוף הספר נראה כי הסיפור של פלקס קורה קודם, אבל אם זה המצב אז יש דברים מאוד לא הגיוניים. וגם כשאתה מקבל הסבר כלשהוא, הוא מאוד מופשט ולא ברור. כלומר, “אני מבין ש-X הוא Y אבל איך? ממתי? ולמה?”

החיובי: יש הרבה מה לקחת מהסיפור, הרבה משמעויות שונות שאפשר להבין. הסיפור המרכזי כאן הוא על התבגרות, על הפחד של להיות לבד, על איך שהעולם הוא לא כמו שהוא נראה וכל זה בא לידי ביטוי דרך הנושא של הקומיקס. רואים את זה בדיכאון של פלקס שהוא נזכר בימי התהילה, רואים את זה באנשים שהוא פוגש לאורך הדרך, רואים את זה בסיפורים של וולי, ועוד. זהו פירוש אחד, שלי, אבל חיפוש קצר באינטרנט יעלה רעיונות ומחשבות אחרות כמו אלה שטוענים שהסיפור מדבר על הבחירה של אהבה על פני פחד, על הכוח לבחור להתמודד מול הבעיות שלנו. ברור שהיו הרבה רעיונות מאחורי הסיפור הזה.

חשוב לתת ציון לשבח לאומנות של פרנק קווייטלי. את הגרסה החדשה של 2012 צבעו מחדש וליטשו, וזה בהחלט נראה יותר טוב, אבל גם לפני וגם אחרי, האומנות היא פנטסטית. יש הרבה תשומת לב לפרטים והמראות הסוריאליסטיים נראים מצוין.

דמיונו של מוריסון פורח כאן, הסיפור הרב-שכבתי שהוא נותן לנו הוא בעל כל כך הרבה רעיונות מטורפים וקונספטים מוזרים שרק גדלים בדרך לפרק האחרון. בחוברת הרביעית ספציפית, מוצג הסיפור הגדול והוא מותיר את הקורא בפה פעור.

לסיכום, ל-Flex Mentallo בהחלט יש בעיות כלשהן, אבל לאחר שמתגברים עליהן מתקבל סיפור מדהים עם שכבות רבות, דמויות מעניינות, רעיונות מטורפים ועוד. בהחלט מדובר בקלאסיקה שאפשר לנתח לנצח.

ציון: 4.5