עם סיום הסדרה השבועית Batman Eternal ויציאתו לבלו-ריי\DVD של סרט האנימציה Batman vs. Robin, הדר תומאס פרי מבקר את סיפור הקומיקס עליו מבוסס הסרט.
Batman: The Court of Owls (Batman Vol. 2 #1-7)
כתיבה: סקוט סניידר, ציור: גרג קאפולו, הוצאת DC
“Beware the Court of Owls that watches all the time, ruling Gotham from a shadow perch, behind granite and lime. They watch you at your hearth, they watch you in your bed, speak not a whispered word of them or they’ll send The Talon for your head.”
לפני ארבע שנים, כאשר הכריזו על תחילת העידן החדש ב-DC, אמרתי לעצמי שהגיע הזמן להתחיל לקרוא ולאסוף קומיקס, ומה הדרך הכי טובה להתחיל אם לא בגיבור הילדות שלי, באטמן? את הריצה הנוכחית ומאז כותב סקוט סניידר (American Vampire) ומאייר גרג קאפולו (Spawn), בעיניי צוות הקריאייטיב הכי טוב ב-DC כיום. הם עובדים ביחד כבר 40 גיליונות, נכון לעכשיו, ולא מראים סימנים של עצירה.
הסדרה בהשקתה המחודשת ב-2011 התחילה עם קשת הסיפור The Court of Owls: ברוס וויין חוזר לגות’אם, כבכול סיפורי העבר, כדי להיות מגנה של העיר הסובלת מבעיית הפשיעה הכי גדולה בעולם, כפי הנראה. גות’אם היא העיר של באטמן; הוא מכיר אותה יותר טוב מכל אחד אחר בעיר, או לפחות זה מה שהוא חושב. רצח ברוטאלי מתרחש בעיר – גופת גבר נמצאת עם סכיני הטלה נעוצות בה, עם מסר ברור ובוער מאחוריו: “ברוס וויין ימות מחר”. באטמן, שהוא גם הבלש הכי טוב עולם ובמקרה גם ברוס וויין, מוכרח לדעת מה קורה שם. הוא אוסף דגימת DNA מתחת לציפורניים של האדם המת, ומגלה שהיא שייכת לאחד מחברי משפחת העטלף – דיק גרייסון, בשבילכם הסיידקיק שלו לשעבר ונייטווינג כיום. ברוס מברר מול דיק מה העניין, ואיך זה הגיוני שעל הבחור המת שרידי DNA שלו. נייטווינג מסביר לו שלפני שבוע הבחור שרט אותו לאחר שאמר לו “כולם בדרך אליו, בדרך אל כולכם”.
באטמן מעורב בחקירה שכוללת מסדר צללים רצחני שפועל מתחת לאף של גות’אם כבר מאות שנים. החקירה מובילה אותו, בין השאר, אל מבוך חסר פתרון ומלא הזיות, חדר מלא בקברים של ילדים, והמון המון פיצוצים ואלמנטים שמגיעים משום מקום כאילו תמיד היו שם. וגם חושפת סודות משפחתיים, הן של וויין והן של גרייסון.
בעוד ברוס נכנס לעובי הקורה ולומד על ההיסטוריה המשותפת למשפחתו ולמסדר, מוצגות דמויות חדשות כמו טאלון, מתנקש מטעם מסדר הינשופים. מתגלה כי גם מסלול שושלת גרייסון, אנשי קרקס בבסיסם, התנגש בעבר עם זה של המסדר ושל הוויינים, וכעת הסודות והשלדים עולים אל פני השטח, ובה בעת מסדר הינשופים ממשיך בפעולותיו להשפיע על גות’אם ולהשליט את מרותו על העיר.
סניידר כותב את באטמן בצורה מסתורית, לרוב ריאליסטית, ובעיקר באופן כזה שגורם לקורא להגיד לעצמו “מה? זהו? לא, אני רוצה עוד, למה זה נגמר? אין לי כוח לחכות שבוע!”. אפשר לסלוח לו על התרחישים המאוד צפויים שמופיעים בסיפור, לעתים בלי הכנה (למשל, ברור שבאטמן ישרוד דקירה דרך הבטן אחרי שבוע שהוא לא שתה ולא אכל. מה, לא ניסיתם? זה עושה פלאים לקיבה!) בהמשך הריצה סניידר מוכיח שהוא הכותב שבאטמן צריך, כאן ועכשיו. אך על זה יסופר בעתיד.
מבחינת האומנות, קאפולו, שמוכר לחלקנו כצייר של Spawn, עושה פה עבודה מדהימה 99% מהזמן. הוא גורם לעולם של באטמן להיראות אפל וקודר בדיוק כמו שהייתי רוצה, ושואב הרבה השראה מסרטי באטמן טים ברטון. הציורים שלו בריצה הזו גרמו לי לשים אותו בטופ 5 שלי של ציירי קומיקס עכשוויים. בהמשך הריצה הציורים שלו הופכים למבעיתים ביותר, כאלה שגורמים לבטן להתהפך לעיתים ולשאול מהו גיל היעד של הקהל אליו פונים סניידר וקאפולו.
המגרעות המינוריות בעלילה, אם ניתן להצביע על כאלו, לא מפריעות לסיפור הזה להיות אחד מסיפורי באטמן הכי מוצלחים בעשור האחרון, ובכלל – בכל המיתולוגיה של איש העטלף. הוא מציג לנו גות’אם חדשה, אויבים חדשים-ישנים, באטמן צעיר ויותר מתקדם טכנולוגית, עם גאדג’טים שמותאמים למאה שלנו.
מי שמחפש מאיפה להתחיל לקרוא את הרפתקאותיו של באטמן – זו הנקודה, והוא לא יתאכזב.
ציון: 4.5
