אם יש דבר שעובד מצוין על גיקים הם קרוסאוברים, אם זה בקומיקס, בקולנוע וכמובן, בטלוויזיה. הפרק של השבוע ב"אגדות המחר" סיפק את הקרוסאובר האולטימטיבי: אגדות המחר, קמלוט וחברת הצדק האמריקאית.
לאורך כל הפרק קיפצתי כמו הפאנגירל שאני והתלהבתי מכל רפרנס קטן או גדול שחיבר בין העולמות שאני אוהבת: קומיקס ומיתולוגיה.
לאחר שבועיים די מוזרים באזורי זמן שונים ומשונים, צוות האגדות חזרו למסלול עם פרק מלא אקשן, הומור וסקס אפיל. כידוע, כל פרק בסדרות של DC מתחיל עם תקציר מטופש ומייגע של הסדרה, שמלא במשפטי מחץ שכל אחת מהדמויות מקריאה בקול שלה. הפעם זה תורו של מיק רורי (שמסיבה לא ברורה מדבר כמו בולדוג זועף) שמקריא את התקציר בחוסר חשק. כיוון שאנחנו אוהבים הומור שמודע לעצמו, כשסיים את מונולוג הפתיחה הוא הוסיף את מה שכולנו חושבים – "מי לעזאזל כותב את החרא הזה?"
הפרק של "אגדות המחר" השבוע התמקד, ברובו, בחברי "לגיון האבדון" (וכך גם הוא נקרא) ולמרות הביקורות האחרות ברחבי הרשת שהתלהבו, אני דווקא חושבת שהיה מדובר בפרק דיי משעמם.
אז מה היה השבוע? אבל לפני שנענה על זה, נזהיר שהמשך הקריאה כוללת ספוילרים לפרק:
לאחר הפסקה, אנחנו מקווים שזו תחילתה של מסורת נהדרת. ניצן ניקי מור, שהצטרפה לא מכבר לצוות הכותבים של האתר, לוקחת על עצמה לסקר את הסדרה שלא תמיד יודעים איך להתייחס אליה (האם היא הטובה בסדרות ה-CW או הגרועה), "אגדות המחר".
אנו חוזרים מפגרת החגים לחצי השני של העונה השנייה, שעושה את כל המאמצים להשתפר. המשך הקריאה, כמובן, כולל ספוילרים לפרק:
מכירים את הסדרות האלו שאתם צופים בהן, אבל לא באמת צופים, שהן לא מקבלות את מלוא תשומת הלב שלכם? כך אפשר לתאר את תחילת מערכת היחסים שלי עם "אגדות המחר". התחלתי לצפות בה כנראה מהסיבות שכולנו התחלנו לצפות: סדרה מבית DC, ברשת CW שהביאה לנו כמה סדרות קומיקס מדליקות, איחוד של גיבורי על שונים לצוות אחד, וונדל סאבאג' בתור נבל ומסע בזמן, האם אפשר לבקש עוד?