נכון, חרשנו, קדחנו, חפרנו וטחנו את עלילותיו של גיבור העל האבטיפוסי סופרמן (כמעט כפי שעשינו עם באטמן ומסיבה מסוימת אנשים בסדר עם זה), אבל היי, ממתי לוורנר או DC אכפת מה לצופים הפשוטים, יש בראש?
אחרי אקורד סיום לא מרשים במיוחד של "ליגת הצדק האפלה- מלחמת אפוקליפס" שסגר לנו את "היקום הקולנועי המצויר של DC" בצורה מאוד שנויה במחלוקת, הוחלט לנסות שוב מאפס. סיפור חדש (בערך), סגנון חדש (בערך) כתיבה חדשה (בערך) וכמובן באופן טבעי (בערך) נתחיל עם סופרמן.
המשך הקריאה כולל ספויילרים לסרט:
"סופרמן: איש המחר" עוסק בסיפור ההתבגרות של סופרמן, ומנסה לשלב אלמנטים סיפוריים מנעוריו כנער חווה ותחילת דרכו כגיבור העל הידוע. נכון, כבר ראינו את שני קווי הסיפור הללו בעבר בהמון גרסאות וצורות, אבל כאן יש ניסיון לטשטש את הגבול של בין נער החווה לעיתונאי\גיבור העל העירוני.
הסרט פותח בילדותו של קלארק (דאראן כריס, GLEE, סיפור פשע אמריקאי: מותו של ורסצ'ה, הוליווד) כילד חריג ומיד קופץ אל השלב בחייו בו הוא לומד לחיות עם השונות שלו, לצד עבודתו החדשה כ"נער הקפה" של הדיילי פלאנט. גם לויס ליין (אלכסנדרה דדריו, למה נשים רוצחות, סאן אנדראס) מוצגת בראשית דרכה היישר מהאקדמיה, עוד לפני שהפכה לחוד החנית של התעשייה. מוטיב ה"בראשית" הזה מלווה את רוב הסרט.
בדיוק שהאנושות מתחילה לחבב את הרעיון של גיבור אלמוני ומסתורי, כדור הארץ פוגש בחייזר הראשון שלו… לובו! (זהו! הסרט מושלם, לכו לראות! ביי!). אחרי שליין חושפת פרשת שחיתות בה מעורב, איך לא, לקס לות'ור (זאכרי קווינטו, סטאר טרק, גיבורים, והסדרה עם השם המוזר NOS4A2) לובו (ראיין הרסט, ילדי האנרכיה, מלון בייטס) פורץ אל הסצנה כפי שאומרים, ומנסה ללכוד את הקריפטוני האחרון.
כתוצאה מהקרב, אליו מצטרף גם ג'ון ג'ונס (אייק אמאדי) האנושות הופכת חרדה מחייזרים, וקלארק נאלץ להיאבק בשאלת חשיפת הזהות שלו אל מול העולם. אחרי שהקרב מוליד איום נוסף בדמותו של פראסייט (ברט דלטון המוכר לכם בעיקר כגראנט וורד מהסדרה "סוכני ש.י.ל.ד") קלארק חייב לגבש דעה ולצאת להציל את העולם.
נשים את העובדה שאחת מדמויות הקומיקס האהובות עלי ביותר נמצאות כאן (ולפרק זמן לא קטן בכלל) ונתמקד בשלושה מרכיבים: אנימציה, סיפור וחדשנותם. לכאורה סגנון האנימציה, הן מבחינת עיצוב והן מבחינת תנועה, שונה בהרבה מזה של הסרטים שקדמו לזה.
הקו מזכיר הרבה יותר איור קומיקס, הדמויות מעט פחות ראליסטיות והתנועה לעיתים מובנת עם מעט פריימים (תחושה שהסרט "מגמגם") ולעיתים מוחלקת כמעט כאילו השתמשו ברוטוסקופינג (שיטה בה מצלמים שחקנים ועל גבי סרט הצילום מציירים את הדמויות). הדינמיקה בין שינויי הקצב השונים באנימציה כל כך מדויקת, עד שעין בלתי מיומנת לא תרגיש בכך ופשוט תחווה עריכה מאוד זורמת בשביל סרט אנימציה.
בחירת הסיפור ודרך ההעברה שלו מאוד מעניינת מאחר ויש כאן ניסיון להתגרות בקללת "שלוש הנבלים" (ספיידרמן 3… זוכרים?). גם לובו, גם לות'ור וגם פראסייט מהווים איום על סופרמן. לרוב מדובר בעומס שמחרב את הסיפור והנבלים לא רק שלא מתחברים עלילתית, אלה גם יוצרים מכשולים סיפוריים ותוקעים את העלילה.
"איש המחר" פותר את הבעיה על ידי הפיכת כל אחד מהנבלים לכלי סיפורי אחר. לובו נכנס לסיפור בתחילתו כדי להצית את הגיבור לקרב, וגם יוצר את הבעיה בהמשך. פראסייט קיים כדי לייצר אמפטיה מצד הקהל לאיש הרע, וכדי לגרום לגיבור להבין שלא הכל בא בכוח. לות'ור קיים כדי לקפוץ בין שני הצדדים, ובצורה מעניינת. כל השלושה יוצרים סיפור אחד ולא "תוקעים" זה את עלילתו של זה. וכל זאת לצד סיפור "מסע הגיבור" הקלאסי של סופרמן.
"איש המחר" לא בא לחדש לנו שום דבר פרט לדבר אחד: הוא מוכיח לנו שעם כתיבה נכונה אפשר לספר את אותו הסיפור ולהעביר את המסר בצורה חדה יותר. ובנוסף, הסרט לא מפחד לחזור אל הצבעוניות והקלילות של עולם הקומיקס, לצד החלק הבוגר והאלים.
ציון סופי: 4
