לא מכבר עלתה בנטפליקס סדרת האנימציה החדשה והמאוד מדוברת, “אהבה מוות ורובוטים”. מדובר בסדרת אנתולוגיה (כלומר אוסף של סיפורים) מקורית של נטפליקס, בעלת 18 פרקים קצרים, באורך של כרבע שעה כל אחד.
על הסדרה אמונים שני אנשים בעלי שם – טים מילר, הבמאי של “דדפול” הראשון, שיצר את הסדרה והבמאי הנודע דיוויד פינצ’ר (“מועדון קרב”, “שבעה חטאים”) שחבר אל מילר כמפיק. בין שאר המפורסמים שתרמו את קולם לסדרה ניתם למצוא את סמירה ווילי (סיפורה של שפחה, כתום זה השחור החדש), טופר גרייס (מופע שנות השבעים), מרי אליזבת’ וינסטד (פארגו) וגארי קול.
חלק גדול מהפרקים מבוססים על סיפורים קצרים של סופרי מד”ב כמו ג’ון סקאלזי, פיטר המילטון ומיכאל סוואנוויק. את אחד הפרקים כתב אלברטו מיילגו, מי שבין השאר היה אחראי על האנימציה בסרט זוכה האוסקר “ספיידרמן: מימד העכביש”. דבר נוסף שעומד לזכות הסדרה הוא אורך הפרקים הקצר שמאפשר לצופה לגמוע אותם אחד אחרי השני, ולצפות גם בפרקים שהוא פחות מתחבר אליהם, ללא הרגשה של זמן מבוזבז.
הצפייה בסדרה מלווה בהנאה גדולה. כמו בכל סדרת אנתולוגיה, הפרקים לא קשורים אחד לשני, וכל צופה מתחבר לפרקים אחרים. וכך גם אני- חלק מהפרקים אהבתי מאוד, ומחלקם נהנתי פחות. אבל דבר אחד אפשר לומר על הסדרה בלי עוררין- האנימציה מדהימה. בכל פרק ופרק האנימציה היתה נפלאה, ולרגעים רבים אפשר היה לשכוח שמדובר בדמות מונפשת ולא בלייב אקשן.
חייבים לציין כי הסדרה מיועדת למבוגרים בלבד, וככזו היא מלאה ברגעי עירום וקטעי סקס וגם אלימות מאוד בוטים. אולי כדי להבדיל את עצמה משירות הסטרימינג שהולך ומתהווה כאחד מהמתחרים המאיימים ביותר עליה – זה שתקים דיסני בקרוב- נטפליקס נתנה יד חופשית ליוצרים להשתמש בכמה שיותר קטעי אלימות ועירום, לפעמים ללא צורך עלילתי אמיתי. ברוב פרקי הסדרה (אם כי לא בכולם), אין יצוג שיויוני לגברים ונשים, והנשים מוחפצות לא מעט.
בשורה התחתונה אני מאוד ממליץ על הסדרה לכל אחד שאוהב אנימציה למבוגרים, וחובב מדע בדיוני. גם אם לא כל הסיפורים טובים, התוצאה על המסך מרהיבה ובהחלט שווה את הצפיה.
ציון : 4.
