ביקורת, "הטיטנים" עונה 1, פרק 1 – רף חדש של סתמיות

הייתי מאוד רוצה להיות בחדר בזמן שגרג ברלנטי, האיש שיצר את ה-ARROWVERSE, עקיבא גולדסמן, זוכה פרס האוסקר על כתיבת התסריט לסרט (שגם זכה באוסקר) "נפלאות התבונה", (מצד שני מדובר באדם שכתב את התסריט של "באטמן לנצח" ו"באטמן ורובין"), וג'ף ג'ונס שיש לו ניסיון כתיבה של עשרות שנים שכוללות לא מעט הצלחות וסיפורים אייקונים ביקום הקומיקס של DC, סיימו לראות את פרק הפיילוט של "הטיטנים", הסתכלו אחד על השני ואמרו "כן, זה המוצר הכי טוב שיכולנו לתת להם, זה הפרק הראשון של הסדרה הראשונה איתה אנחנו נשיק את מיזם הסטרימינג של DC", החליפו היי פייב באוויר ופתחו את בקבוקי השמפניה.

בנינו, צריך לא מעט כישרון כדי לייצר משהו כל כך עלוב בנוף הטלוויזיוני של היום. צריך גם לא חוסר מודעות או זלזול מוחלט בצופים כדי לשחרר את המוצר הזה לקהל הרחב, וצריך לא מעט חוצפה כדי לדרוש מאנשים להתחבר לשרות מיוחד בשביל לראות אותו.

הפרק הראשון ב"הטיטנים" הוא כל כך רע שאני ממליץ לכל מורי התסריטאות בעולם לקחת אותו כדוגמא ל"איך לעולם, אבל לעולם, לא כותבים תסריט". בוא נתחיל בהתחלה, אחד החוקים הראשונים בכתיבת תסריט היא, "לא פותחים עם סצינת חלום". מדוע זהו חוק? כי אנחנו לא מכירים את הדמויות ולכן, החלומות שלהם לא ממש מעניינים אותנו, ומכיוון שכל מטרתו של תסריט לסדרת טלוויזיה או סרט היא לייצר הזדהות עם הגיבורים, חלומות הם לא הדרך (בניגוד, למשל, לסצינות זיכרון).

"הטיטנים" נפתח בחלום, חלום, שמספר לנו בקצרה את ההיסטוריה של דיק גרייסון מנקודת המבט של רייצ'ל, נערה צעירה ומתוסבכת שהרבה אנשים רעים רוצים לפגוע בה (לא ברור למה, ובנינו, לנו הצופים לא ממש אכפת) שמגיעה לדטרויט ופוגשת את דיק גרייסון/רובין. אה, ויש גם איזו בחורה שחורה ששורפת אנשים כי גם אחריה רודפים ובסוף איזה נער הזוי שהופך לנמר.

titans-season-2-dc-universe-1

וכן, במשך 50 דקות ארוכות ומאוד משעממות הצליחו ברלנטי, גולדסמן וג'ונס לייצר פרק שלם שאין בו אפילו סצינה דרמטית אחת (אבל יש בו לא מעט מוסיקה דרמטית). הם הצליחו ליצר פרק איטי שכל סצינה נמשכת הרבה מעבר למה שהיא צריכה ואף סצינה לא אומרת לנו שום דבר. הדמויות הראשיות נשארות לגמרי בגדר, "זה דיק גרייסון", "זו רייצ'ל, ויש לה איזו בעיה של פיצול אישיות", "זו אישה שחורה ששורפת אנשים" ו"זה נער ירוק שהופך לנמר". אין לנו שום מידע נוסף על הדמויות האלה.

במשך 50 דקות, הצליחו ברלנטי, גולדסמן וג'ונס לייצר פרק שלם שאין בו ולו מערכת יחסים אחת לרפואה, והרי ידוע לנו שמערכות היחסים בין הדמויות השונות הן הבסיס להצלחת סדרה או סרט ומערכות היחסים האלה הן אלו שיצליחו לגרום הזדהות אצל הקהל או לא. כאן, אין! כלום! נדה! וזה די מדהים שפרק כזה שוחרר לחופשי. אין כאן מערכת יחסים בין בני זוג, בין חברים, בין בני משפחה או חברים לעבודה… יש דמויות… סליחה, אפילו לא דמויות, יש כאן אנשים שכולם, אבל כולם, כולל השחקנים הראשיים, הם ברמת הניצבים מבחינת כתיבה.

hero-r

אני בכלל לא מדבר על דיאלוגים, בזה החליטו השלושה לחסוך.. יש לנו המון סצינות אווירה, ה"גיבורים" שלנו נכנסים לכל מיני מקומות ומסתכלים…. מסתכלים המון ובמשך הרבה זמן. מדי פעם פולטים איזה משפט שאין בו יותר מארבע חמש מילים ואז שוב… מסתכלים.

מה כן יש לנו? אקשן חסר תכלית ואלים ברמות שלא בטוח שהן נאותות לסדרת טלוויזיה (אנחנו רואים אישה נורית בראשה כשכל הדם משפריץ על העדשה) ובטח ובטח לא לסדרת קומיקס. יש לי רושם כי הסדרה הזו אפלה יותר מהיקום הקולנועי של DC. האלימות בהחלט לא הכרחית וגם לא מוצדקת תסריטאית, היא שם כדי "להמם" את הקהל וכדי להגיד, "אנחנו בסטרימינג, אז אנחנו יכולים להיות יותר בוטים, בנטפליקס ו-HBO זה עבד"…. זה לא עובד.

source-titansroomsstarfirelayeredf-1536882137006_1280w

למה אני צריך לראות את רובין מכה אדם שאיבד את ההכרה ושוכב על הרצפה, שוב ושוב ושוב עם מוט ברזל כשכל הדם שלו נמרח לו על הפנים. (נכון, מדובר ב"איש רע" אבל עדיין, כיאה לגיבור על, ברגע שהוא הוכרע והוא על הרצפה, הנח לו… אבל לא… הוא רובין, הוא אפל, הוא של הדור החדש, הוא יכה בו שוב ושוב ושוב… סתם… ואז יפלוט את המשפט שעליו כנראה מבוסס כל מערך יחסי הציבור, FUCK BATMAN.

וכדי להחמיר את המצב, החליטו לקחת במאי בינוני, בראד אנדרסון, שהחל את הקריירה שלו עם הסרט המרתק The Machinist עם כריסטיאן בייל, המשיך עם "טרנסיביריאן" ומאז ביים בעיקר פרקים בסדרות טלוויזיה ולאחרונה חזר לקולנוע עם הסרט הזניח "המגשר".

titans-robin-dick-grayson-warner-bros-b

הליהוק, לא ממש מיטיב עם הסדרה, ברנטון ת'ווייטס ("המעניק", "שודדי הקריביים נקמתו של סלאזר") הוא לא בדיוק אדוארד נורטון, גם הוא ייבוא של הוליווד מאוסטרליה ואכן הוא מצליח להפגין יופי וגוף חטוב, אבל מעבר לזה הוא לא מצליח להפגין כישרון משחק ו/או רגש כלשהו… לא שהיה לו כל כך עם מה לעבוד, מעבר ל"היי ההורים שלך נהרגו לך מול העיניים, תראה איזה יופי זה עבד עם באטמן, בואו נלך על זה כדבר היחיד לבניית הדמות שלך". גם השחקנים האחרים לא בדיוק בולטים באיכותם, אבל כן בולטים בחוסר יכולתיהם לתמרן מעבר להבעה אחת.

titans 05

אני לא רוצה בכלל להיכנס לעיצוב התלבושות של הסדרה, רק אומר שהיו לא מעט רגעים שבהם התחרטתי שעניין ההוצאות להורג הפומביות עם מסע בושה לפניהם, הוא נחלת העבר.

הפרק הראשון של "הטיטנים" לא רק שחוטא למטרה של משיכת קהל חדש לסדרה או לשרות הסטרימינג הוא פוגע באוהדי הגיבורים לדורותיהם, הוא מנצל לרעה אהבה שיש לקוראי הקומיקס לדמויות וגרוע מכל… משעמם להחריד ולא מעורר רצון להמשיך.

ציון: 0
ratings-tv-0

4 תגובות על ״ביקורת, "הטיטנים" עונה 1, פרק 1 – רף חדש של סתמיות״

  1. אני חושב שיוצרי הסדרה בנו על זה שנכיר את הדמויות לפני שהסדרה התחילה, ובגלל זה נותנת לצופים פרטים מעטים מאוד על הדמויות. dc לא מנסים לגרום לאנשים חדשים לאהוב את התוכן שלהם הם בונים על האנשים שכבר אוהבים את זה מלכתחילה. יכול להיות שאני טועה אבל ככה אני מרגיש

    אהבתי

  2. איפה החוק הזה כתוב ??
    לא פותחים סדרה עם סצינה חלום.. ?
    לראייה קליפורניקיישן עונה 1 פרק 1
    התחלה מעולה . וכן כך נפתח בחלום של הגיבור..
    ואהבתי את החלופ בתחילת הפרק אפילו שהוא הפתיע

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s