אחרי שקיבלנו עונה שנייה חביבה ל”דרדוויל”, עונה שנייה בנאלית ל”ג’סיקה ג’ונס” ועונה שנייה עצלה ל”לוק קייג'”, הגיע תורו של דני ראנד (פין ג’ונס) לסיבוב שני. בניגוד לעונות הנטפליקס הקודמות, נראה שנלמד איזשהו לקח מאורך הסיפור, והעונה קוצרה ל-10 פרקים במקום 13. חבל מאוד שהעובדה הזו לא עזרה ולו במעט לסדרה.

העונה הקודמת של “איירון פיסט” ליוותה את סיפור חייו של המיליארדר הצעיר דני ראנד, שלאחר תאונת מטוס, גודל ע”י כת נזירים סודית וקיבל כוחות מיוחדים מהדרקון הזקן שאו לאו. כשחזר דני לניו יורק כדי לרשת את זכותו הטבעית ולהשמיד את ארגון “היד” האכזרי, הוא פוגש בקולין וינג (ג’סיקה הנוויק) ומתמודד עם האחים מיצ’ם (טום פלפרי וג’סיקה סטרופ) על השליטה בתאגיד של הוריו. מיותר לציין שהעונה הראשונה הייתה אחת מנקודות החולשה הגדולות ביותר של אולפני מארוול ויקום נטפליקס שיצרו לעצמם. עם עלילה נמרחת ומשעממת, משחק לא רציני עד מזעזע של חלק מהדמויות וקצב כללי של צב עייף.

המשך הקריאה כולל ספוילרים לעונה השנייה:

העונה השנייה של הסדרה לעומת זאת, הרבה, הרבה, הרבה יותר נוראית. אחרי איחוד הגיבורים בסדרה “הדיפנדרס” ומיגור ארגון “היד”, דני ראנד ממשיך להגן על החלקים הקטנים של מנהטן מהפשע. הוא וקולין הקימו לעצמם בית קטן במקום בו היה הדוג’ו של קולין. מלחמת כנופיות אזורית מציבה את דני לא רק מול שתי משפחות פשע מסוכנות (בערך) אלא גם מול יריב וותיק בדמות אחיו המאמץ מקאן- לאן, דאבוס (סאשה דאוון) שחבר בעונה הקודמת אל ג’וי מיצ’ם במטרה להשיג את אגרוף הברזל לעצמו.

בזמן שדני משחק את הגיבור השכונתי, קולין מוצאת את עצמה נאבקת בין הרצון לעזור לאחר ובין העבר האלים שלה (ראה ערך “קולין בסדרות הקודמות”). לצד שני קווי העלילה הללו אנו מקבלים עוד כמה כצ’ופר: דאבוס וסיפור חייו “הטראגי” כאח\בן\תלמיד מאכזב, וורד מיצ’ם המיליארדר המשתקם (אלוהים יודע למה) ודמות חדשה מן הניילונים- מרי. שאמורה להיות מרכיב כלשהו בעלילה, פשוט טרם הבנתי איזה.

ואם הטון המזלזל שלי בפסקה הקודמת לא הבהיר משהו, אנסח מחדש- העלילה רדודה עוד יותר מהעונה הקודמת. פין ג’ונס (כמו קרסטין רייטר ומייקל קולטר) כמעט ולא מוצג במרכז העניינים כגיבור. לא די בכך, כשהוא כן מוצג הוא לא עושה כמעט כלום. אגרוף הברזל שלו, מופיע אולי 4 פעמים לאורך כל העונה. דאוון בתפקיד דאבוס עושה עבודה לא רעה בתור דמות או כנבל. המסע שלו מחברות, לקנאה לנקמה עד טירוף מאוד מעניין ויזואלית וסיפורית, אבל משהו בדואליות הפנימית של הדמות לא שלם. ישנם רגעים שאנחנו בטוחים ביחסיו לדני ושאר הדמויות, אך השחקן מנסה לשדר בדיוק ההפך ולשמור על טון אחד- נבל מטורף.

האחים מיצ’ם, כמו בעונה הראשונה, מיותרים לחלוטין, כאשר ג’וי היא הפעילה יותר מבין השניים למרות שהמניעים שלה מגוחכים לחלוטין: “הסתרתם ממני שאבי הפסיכופט חי?! אני שונאת אתכם”. אך וורד הוא “הדובדבן בקצפת”. עם אפס אחוזי קשר לכל מה שקורה סביבו וקו עלילה אישי כל כך מיותר, צפוי, מלא קלישאות ושוב מיותר (אני צרחתי לתוך כרית לכמה דקות), נראה שדמותו של וורד קיימת למטרה אחת בלבד- מילוי זמן מסך (אליו נגיע עוד רגע).

דווקא דמותה של קולין, היא זו שמרגישה הכי מרכזית, דומיננטית ומתקדמת, ויש לכך סיבה מאוד טובה (נמנע מספויילרים), אך אם מסתכלים על הסיבה הזו, ברור מאליו שהפוקוס יהיה עליה! ברור כשמש שהדמות שלה תקבל הכי הרבה פוקוס, זמן מסך והתקדמות עלילתית. בניגוד מוחלט אליה, מי שמרגישה פעילה אך מיותרת לחלוטין היא מרי (אליס איב), נערה חדשה בשכונה הסובלת מפיצול אישיות. בעוד למרי יש תפקיד ברור מאוד בעלילה, בשלב מסוים היא ממצה אותו לחלוטין אך עדיין ממשיכה בו. בתחילה חשבתי שהיא תהווה אנטגוניסטית לקולין בגלל חיבה מסוימת לדני, אבל מהר מאוד העלילה מסתבכת ומרי לא באמת מוצאת את מקומה בסיפור (מלבד לזרוק את המילה “סקוביה” כדי לייצר איזשהו קשר לשאר היקום הסינמטי של מרוול). אה, כתבתי זאת בסוגריים. כמה טיפשי מצדי. הקשר לשאר מרכיבי היקום הסינמטי של מרוול  כמעט ולא קיים כלל.

מעבר לאיזכור של המאבק בארגון “היד” והופעת אורח ארוכה מאוד של מיסטי נייט (סימון מיסק) אין ולו טיפת קשר לשאר דמויות נטפליקס או הסרטים של מארוול. כאילו “איירון פיסט” החליטה לבודד את עצמה כמעט לחלוטין. “הדיפנדרס” הייתה הסדרה שדווקא גאלה את דמותו של דני מתהום השעמום והפכה אותו לסוג של חניך של דרדוויל. מאוד התאכזבתי לגלות שדני אפילו לא מזכיר לשנייה את החבר האמיץ שלו שהקריב את חייו להצלת העיר. או את העובדה שחבר אחר שלו נלחם לצידו לא מזמן בהארלם. או את העובדה שיש גיבורי על אחרים בעולם! אבל דרקונים, כן, לזה כולם לא מצליחים להאמין בסדרה הזו.

בדיוק כשחשבנו שהסיפור נסגר, ואפשר סוף כל סוף ללכת הביתה ולכתוב משהו, שמנו לב שהפרק האחרון רק התחיל, ושיש עוד חצי שעה שלמה. אפילו כשהכל כבר נגמר!!! כן, קיבלנו מיני טיזר לכותרים אפשריים ביקום הזה (אם תחברו את מיסטי וקולין אתם עשויים להתפלץ כמוני), אבל יכולנו פשוט לעצור ברמזור. מעבר לסיבה האליטיסטית של עשיית כסף (לא שאני יודע איך עושים את זה מהסדרות האלה) לא הוכרזה עונה שנייה ל”דיפנדרס” כך שאין באמת סיבה להמשיך עם הדמויות האלה במתכונת הנוכחית. ועדיין- הנה טעימה ממה שאולי נקבל בעתיד (תלשתי כמה שיערות מהגבה שלי כתוצאה). באופן אישי, למרות שקיימת דעת קהל שתומכת בכך, נראה שסיימנו עם הליין-אפ הנוכחי של מארוול נטפליקס (מעבר לדרדוויל וג’סיקה ג’ונס שמתעקשים להכות בסוס המת). ייתכן והגיע הזמן לרענון (מון-נייט? מי צעק מון נייט?). מה שכן, כרגע כל היקום הזה של מרוול בנטפליקס עומד בסימן שאלה ולא ברור אם בכלל נראה דמויות חדשות בסדרות חדשות.

בשורה התחתונה, אתם יכולים להקשיב לי ואתם יכולים להחליט לראות בעצמכם. אולי תשפטו אחרת. בכל מקרה, אני ממליץ על הרבה קפה\שעות שינה\ ממריצים תוך כדי. שלא תפספסו אף רגע.

ציון:  1.5