ליגת הצדק: No Justice, כתיבה: ג’ושוע וויליאמסון, ג’יימס טיינין הרביעי, סקוט סניידר אמנות: פרנסיס מנאפול, ריילי רוסמו, מרקוס טו.
“ליגת הצדק מתחילה עידן חדש!!” זוכרים ששמענו את זה גם ב-2015? בתחילת תקופת ה-Rebirth שעשתה שינויים במאזני הכוחות ובסטטוס-קוו של יקום DC? בפעם הקודמת לא קיבלנו תוצאה מרשימה במיוחד להבטחה הזאת… האם הפעם זה יהיה שונה? הסיכוי הוא בהחלט לא רע. (ולא, העובדה שסקוט סניידר הוא השם שמאחורי הסדרה היא לא הסיבה העיקרית לאופטימיות שלי).
לחצו על התמונות כדי להגדיל אותן, כמו כן… כרגיל אזהרת ספוילרים ל-Dark Knights: Metal.
לפני מספר חודשים לא גדול, הסתיים המאורע הגדול של DC ar. בשנה האחרונה- Dark Knights: Metal, שאמנם הציג כמה רעיונות מצוינים וסיפור מרכזי מעניין מאוד, אך הועבר, לטעמי, בצורה די מבלבלת aהשאירה אותי עם תחושת פספוס קלה בסופו של דבר. לא אכנס לפרטים, כיוון שלא במטאל עסקינן, אבל מאורע מסוים שהתרחש בסוף הסיפור הוא הגורם למאורעות No justice והוא מה שגורם ליקום של DC להיות מקום קצת שונה ממה שהיה:
ה-Source Wall (“חומת המקור”, בתרגום חופשי) נופצה בטעות על ידי חברי ליגת הצדק בזמן שהשתמשו באנרגיה העצומה של המתכת העשירית, מתכת X, בשביל לתקן את הנזק שנגרם לעולם ע”י בארבאטוס ונתיניו- חברי הרב-יקום האפל.
מהי חומת המקור ולמה הניפוץ שלה נשמע כל כך דרמטי? שאלה מצוינת. את הו\חומה הציג לנו לראשונה אגדת הקומיקס ג’ק קירבי, אי שם בשנת 1971, בריצה המפורסמת שלו על “האלים החדשים”, כאשר מטרון (אחד האלים) נדד לקצה היקום והגיע לחומה על מנת לקבל חלק מהידע הנסתר עליו החומה מגינה.
בשנים שלאחר מכן פגשנו את החומה המסתורית בעוד כמה מקרים ומצבים, ועם הזמן גילינו שהחומה היא למעשה הקצה של היקום והיא סובבת סביב כל יקום מ-52 היקומים במולטיוורס, והיא מפרידה בין היקום שאנו מכירים לבין ה”מקור”- אנרגיה קוסמית שמעניקה את הכח לאלים השונים הקיימים בעולם, ומכילה את התשובה לבערך כל דבר ועניין (ומכאן גם מגיע שמה של החומה), ובנוסף אליו היא חוסמת גם כניסה של ישויות בעלות כח עצום שעדיף ליקום בלעדיהם. החומה מעוטרת בחינניות בגופותיהם של אלו שניסו להגיע לידע שהיא מסתירה ונכשלו בניסיון לכך. קריפי? קריפי.
מיד לאחר ניפוץ החומה מתחיל הסיפור שלנו- No Justice, כשברייניאק פולש לכדור הארץ. תוך זמן קצר מאוד, וכמעט ללא מאמץ, מצליח ברייניאק להביס את קבוצות הגיבורים השונות שיצאו להילחם בו- ליגת הצדק, הטיטאנים הבוגרים, הטיטאנים הצעירים, ו”כוח משימה 10″ הידוע כ”יחידת המתאבדים” בהנהגת אמנדה וולר.
אך הפעם ברייניאק לא כאן בשביל להשמיד את כדור הארץ, ואת זה הגיבורים שלנו מבינים כאשר הם מתעוררים על הספינה של ברייניאק, בריאים ושלמים, לבושים במדים בעלי עיצוב תואם, ומגלים שהם חולקו לקבוצות שונות ופוזרו ברחבי הספינה. לאחר שהם מתקבצים יחד, גיבורים ונבלים כאחד, ומנסים להבין מי נגד מי, נכנסים חברי השילוש לחדר- וונדר-וומן, באטמן וסופרמן- ואיתם ברייניאק, ובפיו סיפור.
הוא מספר על מיתוס שהתגלגל במשך מיליוני שנים, אגדה המספרת על ארבע דמויות עוצמתיות, ארבע טיטאנים אחים, שכל אחד מהם מייצג אספקט אחר של הבריאה- כאוס, חכמה, פלא, ומסתורין. ארבעת האחים היו חלוקים בדעתם לגבי מי מהם מייצג את האספקט השולט בבריאה, ובשביל להחליט אחת ולתמיד מי מהם צודק, הם שיחקו מעין משחק- בכל עולם קיים הם שתלו ארבע זרעים קוסמיים, כל זרע מייצג אספקט שונה, והחליטו שבסוף היקום הם יחזרו לאותם העולמות וייראו איזה אספקט שגשג והתעלה על פני האחרים באותם העולמות. האח שלו שייך הזרע שייצג את האספקט המשגשג- יזכה לספוג לתוכו את אותו העולם. סך הכל, סיפור אלף-לילה-ולילה קלאסי.
רק שמסתבר שאחד הטיטאנים הופיע פתאום בכוכב הלכת ממנו מגיע ברייניאק- כוכב קולו. נראה שניפוץ חומת-המקור גרם לטיטאנים להתעורר ולהתחיל לקצור את הזרעים ששתלו ברחבי הגלקסיה, ואם אף אחד לא יעצור אותם- תוך זמן קצר לא יישאר עולם אחד לרפואה. ברייניאק ממהר לגייס לעזרתו את גיבורי ונבלי כדור הארץ, כולל תוספות מעניינות כמו סטארו ולובו, אותם הוא מאחד תחת האיום הממשי לגלקסיה ומאלץ אותם לעבוד ביחד, ובשיתוף פעולה עם כמה מהאויבים הגדולים ביותר שליגת הצדק נתקלה בהם עד היום. הכל למען שימור הגלקסיה.
הוא מחלק את כולם לארבע קבוצות, כל קבוצה מייצגת אספקט אחר של הטיטאנים, ועל כל קבוצה לנטרל את הזרע המתאים לאספקט שלה מבין ארבע הזרעים שעל כוכב קולו. זרעים, שעם הזמן הפכו כבר לעצים עם שורשים עמוקים ובעייתיים…
אבל ברייניאק סידר לעצמו פוליסת ביטוח נוספת, תכנית שתמריץ את גיבורי כדור הארץ לשתף איתו פעולה בלי להסס יותר מדי- הוא דאג לכך שהתחנה הבאה בתור של הטיטאנים, אחרי העולם שלו, תהיה כדור הארץ. כישלון של חברי הליגה להצלת כוכב הבית שלו, יוביל להתמודדות על גורלו של כוכב הבית שלהם. פוליסת ביטוח נוספת שאנו מגלים עליה היא התכנית הסודית של אמנדה וולר להתמודדות עם המצב, תכנית שקיבלנו הצצה אליה בסוף הסיפור Justice League VS Suicide Squad מהשנה שעברה, ובסיפור שלנו אנו רואים את התוצאות שלה וההשפעות המעניינות שלה על התגלגלות הסיפור. זה טוויסט די נחמד שאמנם נחשף כבר בחוברת הראשונה, אך בכל זאת לא אחשוף אותו כאן.
הדמויות המרכיבות את הקבוצות השונות של הליגה הן הדבר שהכי עניין אותי כשניגשתי לקרוא. שילובים כמו הארלי ורובין, באטמן ודת’סטרוק, וונדר-וומן וזאטאנה, ודמויות שלא קיבלו התייחסות רצינית בשנים האחרונות כמו דוקטור-פייט וסטארו, הן הדבר שציפיתי שיהיה בלב הסיפור הזה, אך נראה שזה לא היה בראש מעייניהם של הכותבים, כי למרות שבכל ארבע החוברות ראינו את שיתופי הפעולה האלו באים לידי ביטוי, בסופו של דבר לא יצאתי מהסיפור עם כמות מספקת של רגעים בולטים שנוצרו בעקבות השילובים האלו.
הקצב המהיר של הסדרה מורגש מאוד במהלך הקריאה. החוברות יצאו בהפרש של שבוע אחת מהשניה, והמהירות של הסיפור נעה בהתאם לקצב הזה. לאחר הבניה המורכבת של הסיפור שנדחסה למרבית החוברת הראשונה, חוברות 2-4 מכילות לא מעט קטעי לחימה, ולמרות הסיפור המעניין שנגלל לאורך החוברות, הקצב המהיר שלו אילץ אותו לדלג על הרבה הזדמנויות לשחק עם שילובי הדמויות האלו ולגרום לי לתהות לגבי חשיבות ההימצאות של כמה מהדמויות שנכחו בסיפור הזה.
מצד שני, מדובר בסיפור מקדים לתקופה חדשה ביקום של דיסי בכלל ולליגת הצדק בפרט, ובסיפור שבא להעצים את המשמעות של ניפוץ חומת-המקור (שאולי התזמון של המקרה מרמז לנו על המעורבות שלו בהמשך הסיפור Doomsday Clock?), וככזה הוא עושה עבודה נהדרת. המיתוס של הטיטאנים עובד מצויין כאירוע-יום-הדין וכאיום בין-גלקטי קלאסי לגמרי, השילוב בין הנבלים והגיבורים נותן את האפקט של חומרת המצב, ריבוי סצינות האקשן המרהיבות מסתדרות טוב עם רוסטר הדמויות המרשים והקצב המהיר של הסדרה, ובכלל, נראה שלמרות שלחברי ליגת הצדק צפויה החמרה בתדירות כאבי הראש, לנו צפויה תקופה טובה ומלאה באפשרויות מעניינות לסיפורים ואיומים שונים. בונוס נוסף הוא שלמרות שסקוט סניידר הופקד חלקית על הכתיבה, היא הייתה מאוד קוהרנטית (בייחוד כשמשווים ל-Metal). ייתכן שהשותפות לכתיבה של טיינין ושל וויליאמסון היא זו שאיזנה את המצב.
השתלשלות הסיפור והסיום שלו גורמים לכך שליגת הצדק נאלצת לחשב מסלול מחדש ולגייס לשורותיה דמויות “חדשות”, ולהקים את עצמה מחדש כממסד פתוח יותר לתושבי כדור הארץ. וכאן אנו רואים עוד אלמנטים מוכרים של ליגת הצדק שחוזרים לדפי הקומיקס לאחר היעדרות ממושכת של כ-7 שנים, מה ש-DC הבטיחו לנו שיקרה בתחילת ליין הריברת’, ואני שמח לראות שדיסי לוקחים את הזמן ובונים את המצב החדש/ישן בצורה חכמה יותר ומבוססת יותר.
ולסיום- האמנות. הציורים של פרנסיס מנאפול הם ממתק לעיניים. יכול להיות שכתבתי את זה בעבר, ייתכן מאוד שאכתוב זאת שוב בעתיד. החל מבניית העמודים המרשימה שמספקת מקום טוב לסצינות לחימה מרהיבות כמו גם לסצינות דיאלוגים מרובות דמויות, דרך אפיון ויזואלי ברור לכל דמות והקפדה על המראה השונה של החליפות והצבעוניות שלהן (מנאפול גם צובע את החלקים שאותם הוא מצייר בסיפור הזה), וכלה בשוטים מרשימים המעצימים כל לוקיישן וכל רגע דרמטי.
לפרנסיס מנאפול מתלווים גם מרקוס טו וריילי רוסמו, שמאיירים חלקים מהחוברות השניה והשלישית. החלפת האומנים הזו קצת פוגעת במראה האסתטי שפרנסיס מנאפול ביסס בחוברת הראשונה, בייחוד בעמודים שרוסמו מאייר, וחבל שיצא כך בסדרה שמורכבת מסך הכל 4 חוברות, אך לשמחתי מנאפול הוא זה שאייר את כל החוברת הרביעית והטעם שנשאר בפה הוא מהאמנות שלו.
את תוצאות No Justice אנו נראה בחודשים הקרובים באמצעות 3 סדרות חדשות ש-DC משיקה- Justice League: הקבוצה המרכזית בהנהגת מארשן-מנהאנטר, שהחוברות הראשונות שלה כבר יצאה לאור ואפילו זכו לביקורת אצלנו (מאת בניה שגיב), Justice League: Dark: קבוצה נוספת בהנהגת וונדר-ומן, שתתמקד בהתמודדות עם איומים קסומים ועל-טבעיים, שהחוברת הראשונה בסדרה יצאה השבוע ו- Justice League: Odyssey: קבוצה המונהגת ע”י סייבורג וגרין-לאנטרן ג’סיקה קרוז, שמארגנים לעצמם צוות (ומגייסים אליו את… דארקסייד!), ויוצאים לחקור את האיזורים הבלתי מוכרים של היקום החדש שנפתח בפניהם. הסדרה המתוארת כ”מערבון חלל מופרע”, והיא נשמעת כמו הסדרה שבה נראה השפעה די גדולה של ניפוץ חומת המקור. בנוסף לאלו, יצאה חוברת ספיישל לסדרה Titans, שלוקחת את הקבוצה לכיוון חדש- נייטווינג מאגד טיטאנים חדשים בשביל להתמודד עם התפרצויות של מטא-אנושיים חדשים עקב אירועי No Justice.
לי זו נשמעת כמו תקופה נהדרת לליגת הצדק, ואני בהחלט מתכוון לקפוץ לעגלה ולגלות מה קורה כשמנפצים חומה עם שם כזה מחייב. אם גם לכם זה נשמע מעניין, אני ממליץ בחום לקרוא את No Justice, שאמנם יכול לעמוד כסיפור בזכות עצמו אך כיף יותר לקרוא אותו בתור יריית פתיחה לתקופה חדשה ומרעננת.
ציון: 4.
