צפייה ב"משחקי הכס" בצורה לינארית, כלומר לפי מועדי שידור המוכתבים מראש על ידי הערוץ המשדר, במקרה הזה HBO, דורשת מאיתנו קודם כל להיכנע- אבל כאשר מדובר בערוץ שהצליח ליצור מיתוסים שהופכים אט אט לחלק בלתי נפרד מהתרבות הפופלארית המערבית- הכניעה קלה יותר. אנחנו מרגישים בטוחים שהם יודעים מה שהם עושים.
באופן כללי אני נהנה פחות מצפיות בינג'. אני מאמין גדול בחלוקה המסורתית לפרקים המובדלים בשבוע בינהם מכיוון שבהמתנה יש כח. יש בה יכולת להסתכל על הדברים בצורה רחבה יותר, ולא לאבד את עצמך לדעת מול פרק ועוד פרק ועוד פרק.
אתה רואה, נח, חושב על מה שראית, אולי קורא פה ושם, אולי כותב. בגלל זה צופים שחיכו שנה בין עונה לעונה נהנו הרבה יותר מחזרתו לחיים של ג'ון סנו. תארו לכם שהוא היה חוזר אחרי פרק אחד, ולא אחרי שנה שלמה שבה חיכינו לו שיחזור, התחפרנו בפורומים ובהצצות של מאחורי הקלעים לראות אם קית' הרינגטון על הסט או לא. לכן לצופי הבינג', אלה מבינכם אשר גמעו את ששת העונות בצפייה דחוסה, אני אומר, אתם לא יודעים התרגשות מה היא, והפרק השני של העונה השביעית, כולו התרגשות אחת גדולה.
*מכאן כל מילה נוספת היא ספויילר לפרק השני של העונה השביעית של משחקי הכס: Stormborn.*
להמשיך לקרוא ביקורת, "משחקי הכס" – עונה 7, פרק 2 – סטורמבורן
