העונה החדשה של הדוקטור נפתחה, ו-“נפתחה” תהיה מילת המפתח בביקורת הזו, תזכרו את זה להמשך.
הרבה שאלות ועניין ליוו את החודשים שלפני עליית העונה העשירית בגלגולה החדש של הסדרה מכיוון שבמהלכה ובסופה יהיו הרבה תהפוכות. בין אם זו העזיבה של קלרה בתור המלווה של הדוקטור בסוף העונה הקודמת והגעתה של פרל מאקי כמלווה החדשה ואם זו העזיבה הצפויה של פיטר קפאלדי כדוקטור וסטיבן מופאט כמוביל התוכנית.
המשך הקריאה, באופן די מפתיע, לא כולל ספוילרים לפרק:
בעונות האחרונות, הורגשה מעין סטגנציה בסדרה, סוג של עמידה במקום, חוסר התקדמות והתפתחות ולא פעם חזרה על מה שהיה בעבר ולעיתים ניסיון להגדיל את המוכר ולהפוך אותו לענק יותר ומפוצץ יותר, דבר שלעניות דעתי (וטוקבקיסטים למיניהם) רק סיבך את כל העלילה וגרם לעזיבה של צופים רבים.
לשמחתי, בפרק הראשון של עונה 10 יש הרגשה של מעין חזרה למקורות. אני חושב שההשוואה הכי טובה, בצורה ממש בולטת, היא הפרק “רוז”, שפתח את גלגולה הנוכחי של הסדרה עם כריסטופר אקלסטון כדוקטור ובילי פייפר כרוז, המלווה שלו. גם כאן, הפרק מסתובב בעיקר סביב הדמות של המלווה, במקרה שלנו בילי (פרל מאקי), שניצבת מול סכנה והדוקטור עוזר לה.
אני חוזר לרגע למילה שביקשתי מכם לזכור בתחילת הביקורת וגם לשם הפרק. למעשה לשם (The Pilot) יש משמעות כפולה ואני אתייחס רק לאחת מהן (כדי לא להיכנס לספוילרים). הפרק הזה, בדיוק כמו ההשוואה ל-“רוז”, מרגיש כמו פרק פיילוט לסדרה, פרק שנותן רקע קל לסיפור ועוזר גם לצופים חדשים להיכנס לעולמו של הדוקטור. קפאלדי, כרגיל, מדהים בתור הדוקטור, נותן כאן למאקי את הבמה ולוקח צעד אחורה וכך עוזר להתחיל בנשימה קלה ובעדינות את הצפייה. למעשה זו תהיה נקודת פתיחה מעולה לצופים חדשים.
בכלל, נראה כאילו מופאט הפנים סופסוף כמה לקחים והעונה הזו תהיה מעין חזרה למקורות עבור הסדרה, קצת התכנסות פנימה ולא לתת את התחושה שככל שהפיצוץ חזק יותר ככה התוכנית תהיה טובה יותר. אפשר לראות דוגמה לכך בסייברמנים שיופיעו העונה. התלבושת שלהם כמעט זהה לזו של הסייברמנים בתוכנית משנות ה-60, LOW-TECH לחלוטין’ כאשר נראה שיש להם מסיכת סקי על הפנים. יהיה מעניין לראות את ההסבר לזה…
אנו פוגשים את הדוקטור כמרצה באוניברסיטה שם הוא פוגש את בילי, נערה (כמו רוז בזמנו), מרקע סוציו-אקונומי לא מדהים וללא הרבה אופציות לעתיד. בילי היא בחורה סקרנית, שאפתנית שמאוד רוצה ללמוד ומאוד רוצה להתפתח.
בילי, המלווה החדשה, מהווה תוספת מצוינת לסדרה. קודם כל אין סיכוי לאספקט רומנטי בינה לבין הדוקטור והיא מוצגת (לראשונה בתוכנית לדעתי) כלסבית. עכשיו, אהבתי שזה לא נעשה לשם עשיית וי והצהרה פוליטית גרידא של הצגת דמות הומוסקסואלית, הרי כבר היה לנו את קפטן ג’ק שהמיניות שלו הייתה מופנית לכל הכיוונים. ההצגה של העדפותיה המיניות נעשתה בצורה כל כך טבעית ואורגנית שזה אפילו עובר מתחת לרדאר וקשה לשים לב לכך. גם לא צריכים להזכיר את זה כל חמש דקות כמו שרה ב-“אגדות המחר”.
אספקט נוסף שאהבתי בדמות הוא העובדה שהיא גיק של מד”ב והיא מודעת להכל ואולי ככה היא תוכל להנגיש לצופים חלק מהטכנו-בבל שיש בסדרה. ובכלל, פרל מאקי מצליחה להביא דמות עם חוש הומור וצחוק בד בבד עם הרבה עומק ועצב כפי שאני מניח שנראה עוד בהמשך העונה כאשר נבין קצת יותר על העבר שלה.
וכמובן, אחרון חביב, מאט לוקאס חוזר כנארדול, המלווה / עוזר אישי של הדוקטור עם הגוף המכני. אמנם בפרק הנוכחי התפקיד שלו היה קטן בהרבה אבל הוא בהחלט השאיר חותם והצליח להכניס כמה פאנצ’ים קטנים. מערכת היחסים שלו עם הדוקטור כנראה תהיה החלק העיקרי בהומור של העונה הקרובה.
לסיכום: כדאי לשים לב לעונה הזו. נראה כי היא תיתן פתח להתרחשויות עתידיות מעניינות עם מקום לצופים עתידיים שרוצים להיכנס לסדרה בלי להשלים תשע עונות ועדיין להבין מה קורה. כל אלו והעובדה שהעונה מלאה בהתייחסות וכבוד לעבר של הסדרה.
ציון: 5
