האם אי פעם נכנסתם לאולם קולנוע או ישבתם בבית מול מסך הטלוויזיה, צפיתם בסרט ובסופו תהיתם מה הסרט עשה לכם? אני מניח שאם עשיתם את זה, התשובות הנפוצות ביותר תהיינה: לבדר, להצחיק, לרגש, להעציב, ללמד, להפחיד, לעורר ויכוחים, להחזיר לילדות ועוד שלל תארים מפרגנים.

לדוגמא: “מלחמת הכוכבים”. כשהייתי ילד, הסאגה המופלאה שמתרחשת בגלקסיה רחוקה רחוקה סיפקה הנאה. עד לפני שנה היא הייתה לא רק הנאה, אלא גם סיפור מרגש על משפחה וגאולה. רק לפני חודשיים “מלחמת הכוכבים” הוסיפה רובד נוסף ליכולתו של הקולנוע, עצב. זאת לאור פטירתה של קארי פישר, המוכרת כנסיכה ליאה.

השבוע, בעודי צופה בסרט הדוקומנטרי “החיים, סרט מצויר” של הבמאי רוג’ר רוס וויליאמס נחשפתי ליכולת נוספת ונדירה הרבה יותר של המדיום הקולנועי, להציל חיים. כן, אולי זה נשמע נדוש ויומרני אבל אי אפשר שלא לחשוב כך שמסיימים לצפות בסרט המקסים והמרגש הזה שזכה בפרס הסרט התיעודי הטוב בפסטיבל סאנדנס 2016 ומועמד לפרס האוסקר השנה בקטגוריית הסרט התיעודי הטוב ביותר ויוקרן ב-Yes ביום שלישי ה-21 בפברואר.

מי מאיתנו לא גדל על סרטי דיסני? המשמעות של סרטי דיסני בחיי הייתה גדולה: לחוות את המוות של מופאסה, הפגישה הראשונה של אלאדין וג’יני, פינוקיו הופך לילד אמיתי, שלגיה נוגסת בתפוח המורעל, בל והחיה מתאהבים, פיטר פן וונדי עפים לארץ “לעולם לא” ועוד ועוד רגעים שסיפקו שעות של הנאה. סרטי דיסני מחזירים אותי בשניה לילדות, לאותם ימים שאבא שלי היה מגיע פעם בשבוע מהעבודה עם קלטת חדשה. אולם, סרטי דיסני עשו הרבה יותר בשביל אואן סוסקינד, גיבור הסרט.

רון סוסקינד, עיתונאי זוכה פרס פוליצר וסופר ואשתו קורנילייה אן קנדי, קיבלו בברכה את בואו של בנם השני, אואן, תינוק רגיל, בריא, חייכן ומלא חיים. אולם, כשהגיע לגיל 3, אואן הפסיק לדבר ולתקשר עם הסביבה. הוריו המודאגים והאוהבים לקחו אותו לרופאים שאבחנו אותו כאוטיסט. ככל שאואן גדל כך גם גדל הריחוק שלו מן הסביבה והוא הסתגר יותר ויותר מפני החברה ומשפחתו. עד גיל 7 היה נראה שאי אפשר לשנות את המצב,

המשפחה הייתה במערבולת של רגשות שפגעה לא רק בהורים אלא גם באחיו הגדול, וולט. מערבולת הרגשות הייתה כל כך גדולה עד שההורים שקלו לוותר על מסיבת יום ההולדת של וולט. בסופו של דבר, מסיבת יום ההולדת התקיימה, ובאופן מרגש לחלוטין, היא מהווה, באופן סימבולי, גם את יום הולדתו של אואן, לא רק של וולט. בסופה של המסיבה אואן ניגש להוריו ואמר להם: “וולט אינו רוצה לגדול, בדיוק כמו מוגלי ופיטר פן”. המשפט הקטן הזה שינה את חייהם של כל בני המשפחה. ההורים, רון וקורניליה הבינו כי אואן פיתח חיבור עמוק עם סרטי דיסני, דרכם הוא פרץ מעבר למחסום הדיבור ויצר קשר עם משפחתו לראשונה מאז גיל 3.

החלק הראשון של הסרט מתאר את חייהם של אואן ומשפחתו לאחר אבחון האוטיזם וההתמודדות המשפחה עם המצב הלא פשוט דרך סרטי דיסני. אואן למד בעל פה את סרטי דיסני, ידע איזה משפט נאמר על ידי איזו דמות ומה קדם למה. משפחתו “הסתתרה” מאחורי הדמויות המוכרות במעטה של תחפושת על מנת לנהל שיחות עם הילד ש”אבד” להם

הגילוי המחודש של המשפחה את אואן, הוא גם הגילוי הרגשי של הצופה בסרט. הסצנה בה אביו של אואן מספר בבכי שהוא מצליח לנהל שיחה עם הבן שלו, תוך שהוא עוטה על ידו בובה של יאגו (התוכי מאלאדין) ומנהל עם אואן דיאלוגים מן הסרט, היא ללא ספק סצנה שלא תשאיר אתכם אדישים, תרגש מאוד ובמקרים מסוימים, כמו אצל כותב שורות אלו, תביא לדמעות. לראות ילד שנחשב אבוד ונידון לבדידות מצליח לחזור לעולם בגלל “ספר הג’ונגל” או “בת הים הקטנה”. בשלב מאוחר יותר בסרט פוגש אואן את השחקנים אשר דיבבו את הדמויות שהחזירו אותו לחייק המשפחה, ג’ונתן פרימן שדובב את ג’אפר וגילברט גוטפריד הנפלא שדובב את יאגו.

חלקו השני של הסרט מלווה את אואן בגיל 23, כשהוא עומד לעזוב את בית הוריו לדירה משלו, למצוא עבודה ומנהל מערכת יחסים עם חברה שלו. אואן הפך להיות אדם מתקשר, כזה שיכול להביע את רגשותיו, לנהל שיחות עם הוריו ואחיו ומסוגל לחיות את חייו בעצמו. הסרטים של דיסני לא עזבו את אואן, הוא נעזר וממשיך לחוות אותם גם בגילו “הבוגר”. אואן כתב סיפור על חייו וכמובן גם פה הוא משתמש בדיסני בתור השראה. בשונה מהמוכר אואן לא משתמש בגיבורים של דיסני בסיפוריו, אלא דווקא בגיבורי המשנה, כאלו שמעולם לא היה בחזית הסרטים.

לא מדובר בסרט דוקומנטרי על אישה שנלחמה נגד הממסד וניצחה או על מלחמה עקובה מדם בארץ עולם שלישית. “החיים, סרט מצויר” הוא סרט הרגשה טובה, הוא בא לספר לנו סיפור שהתחיל כעצוב אך ככל שצופים בו הופך להיות מרגש ומשמח. הוא מראה לנו איך חייו של ילד אחד, ובעצם של משפחה שלמה, ניצלו בגלל משהו פשוט כמו סרט.

“החיים, סרט מצויר” ישודר ביום שלישי, 21 בפברואר בערוצים yes3 ו- yes דוקו בשעה 22:00