הרגשתם פעם שאחז בכם שד? שעשיתם דברים נגד רצונכם? שאתם שומעים קולות? תירגעו אתם לא לבד, מתברר ש”הדיבוק”, אותו ישות/שד/רוח (לא קספר) אשר נכנסת ותופסת מאחז בגופו של אדם חי וגורמת לו לבצע דברים בניגוד לרצונו/ידיעתו כמו למשל לטפס על קירות, לרחף באוויר ולדבר לטינית עתיקה. הפך לטרנד סופר פופלארי.

כנראה שהשילוב שבין מגיה דתית, הפחד מהשטן והעינויים הפיזיים בתוספת הצלחת הסדרה “אימה אמריקאית” ושוברי קופות קולנועיים כמו: “פעילות על טבעית”, “הרוע שבפנים”, ועוד הדביקו (ראיתם מה עשיתי פה), את קברניטי רשתות הטלוויזיה ובעונת השידורים של 2016 עלו למרקע שתי סדרות העוסקות באותו הנושא, “דיבוק!”

הפעם שתי רשתות טלוויזיה הרימו את הכפפה:

בפינה מספר אחת: הסדרה Outcast (“מגורש”), של ערוץ הכבלים Cinemax ששודרה בישראל בערוץ Yes Oh וניתן לראותה היום ב-Yes VOD מבוססת על קומיקס של רוברט קירקמן שיוצאת אחת לחודש תחת חברת Image. אותה חברה אגב, מוציאה על בסיס חודשי קומיקס נוסף של קירקמן, שהפך לסדרה פופואלרית ביותר, “המתים המהלכים. קירקמן הוא גם אחד המפיקים של “מגורש”. בעונה הראשונה שודרו 10 פרקים. ציון באתר IMDB  עומד על 7.3 וברוטן טומטוז 83%-79%.

בפינה מספר שתיים:  הסדרה The Exorcist (“מגרש השדים”), של רשת FOX, בכיכובה של ג׳ינה דייויס, מבוססת על סרט האימה המפורסם משנת 1973 שביים ויליאם פרידקין בכיכובם של אלן בורשטין, מקס פון סידוב והילדה לינדה בלייר. הסרט קטף את פרס האוסקר בקטגוריית התסריט והסאונד והיה מועמד בסך הכל ל-10 פרסי אוסקר בהם לפרס הסרט הטוב של השנה. לעונה 10 פרקים והיא עדיין לא הסתיימה. ציון באתר IMDB עומד על 8.3 וברוטן טומטוז 76%-77%.

אין זו פעם ראשונה שערוצים מתחרים מפיקים במקביל סדרות באותו נושא, לדוגמא כל סדרות המשטרה וה-CSI, ״עד עצם היום הזה״ מול ״גרים״ (טרנד האגדות), ״המנטליסט״ מול ״שקר אותי״ (טרנד תשומת הלב לפרטים), ועוד… אלא שהפעם נראה לפנינו קרב דויד מול גוליית. מי ינצח? מי תחודש לעונה נוספת (“מגורש” כבר קיבלה הזמנה של עונה 2, “מגרש השדים” עדיין לא)? ומי באמת יותר טובה? או שבעצם אפשר ליהנות משתיהן? קבלו ביקורת ללא ספוילרים לשתי הסדרות:

“מגורש” –

הסדרה, שכאמור מבוססת על קומיקס של רוברט קירקמן (יוצר המתים המהלכים), מתרכזת בסיפורם של 2 דמויות מרכזיות. קייל בארנס (בגילומו של פטריק פוגיט, “כמעט מפורסמים”) ושל הכומר אנדרסון (פיליפ גלניסטר) אשר יחד מנסים למצוא הסבר מדוע במהלך חייו, קייל, תמיד היה מוקף באנשים אחוזי דיבוק, החל מילדותו ועד כיום כאב גרוש. כאשר הדיבוק אוחז באנשים הקרובים אליו ביותר (משפחתו) ועד רחוקים ממנו (השכנים בעיירה).

מאחר והבטחתי בלי ספוילרים, אציין שלהבדיל מתכונות הדיבוק הקלאסיים, בסדרה “מגורש” קשה לדעת במי אוחז הדיבוק שכן הם מתנהגים כאחד האדם עד אשר הוא מתפרץ. (זה יותר מזכיר השתלטות חייזר על הגוף מאשר ישות דמונית, אבל יש כומר ואין את מאלדר, אז מדובר בשד ולא בחייזר).

עוד אלמנט מבדיל בין “מגורש” לבין קונספט הדיבוק הקלאסי הוא שנראה שיש לדיבוק “מנהיג”, (בגילומו של לא אחר מאשר ברנט ספינר, דאטה מ”מסע בין כוכבים הדור הבא”), אשר יש לו סוג של תכנית אב וסיבה מדוע הוא טורד את חייו של קייל.

הסדרה עצמה הן בצילום, עריכה ולוקיישן (דרום ארה”ב) מזכירה מאוד  את הסדרה “בלש אמיתי” (העונה הראשונה עם מתיו מקונוהי, ו-וודי הארלסון), כלומר, איטית עד כאב. התפתחות עלילתית מועטה בכל פרק, לא מעט סיפורי משנה שלא ממש מוסיפים (לפחות לא בשלב זה) לנרטיב המרכזי והתמקדות, שלא לומר חפירה, בעבר, באופי ובכאב של כל דמות ודמות.

מבחינת אפקטים (יש, מעט יחסית אבל הם קיימים) הביצוע סביר מינוס, יותר אפקטים של מחשב מאשר טיפוס על הקירות. כך שהסדרה פחות מפחידה, מקפיצה או זוועתית אלא מתאימה ליותר למי שאוהב את האימה שלו במנות קטנות שמטפטפות אט, אט מתחת לעור.

אגב, אם דיברנו על חידושים, “מגורש” כל כך הרשימה את ראשי “סינמקס” שעוד טרם שידורה הם התחייבו לעונה שניה שתעלה לאוויר במהלך 2017. כמו כן, יש לציין כי המפיקים נתנו את מושכות הבימוי לבימאים המוכרים בשטח האימה בהם ניתן למצוא את אדם וינגארד, שביים השנה את “המכשפה מבלייר” ובימים אלו עובד על הגרסה האמריקאית למנגה/אנימה Death Note.

ציון לשבח: סצנת הפתיחה של העונה הייתה מ-ע-ו-ל-ה ועוכרת שלווה אמתית, הזיכרון שלה הצליח להחזיק אותי לאורך כל העונה בתקווה והם ישובו לרמת הביצוע שלה.

ציון גנאי: יאללה… זוזו כבר…  תעשו משהו… הרי זה די ברור מה אתם צריכים לעשות, אז פאקינג תעשו את זה וקדימה!

ציון: “מגורש”, 3 בקבוקי מים קדושים

 

“מגרש השדים” – 

הסדרה מבוססת על סרט האימה הנודע של ויליאם פרידקין משנת 1973 הנושא את אותו השם (ומי שלא ראה, שלום, לכו, עכשיו, נתראה כאן בעוד שעתיים). הסדרה משודרת בערוץ FOX מה שאומר, ערוץ מסחרי לחלוטין שצריך להתחשב במכנה המשותף הרחב ביותר של הקהל שלו כדי לא לגרום למפרסמים לברוח. כל אלו אומרים שהערוץ מוגבל מבחינת הפרובוקציות שהוא יכול לעשות, כך שמי שמחכה לצלב במקום לא ראוי, עלול להתאכזב, מאידך הם מצאו לזה תחליף מתאים לברודקאסטר.

משפחת ראנס עוברת תקופה לא קלה, האם אליס (זוכת האוסקר ג’ינה דיוויס, “תלמה ולואיז”, “הזבוב”) סובלת מסיוטים, בעלה (אלן ראק שכנראה לעולמים יישאר קמרון מ”שמתי ברז למורה”) מאבד את שפיותו / סובל מאלצהיימר, בתה הבכורה מסתגרת בחדרה עקב תאונת דרכים, ואילו ילדתה השנייה מפחדת מקולות מוזרים הנשמעים דרך הקירות. בשלב זה האם מזעיקה את הכומר השכונתי, האב תומס אורטגה (אלפונסו הררה, Sense8) שבתורו מזעיק את הכומר מרקוס קיין (בן דניאלס) לסייע לו לגרש את הדיבוק שמטריד את המשפחה. כשברקע ביקורו המתקרב של האפיפיור לעיר. (ואוו… זה היה קשה לתיאור ללא ספוילרים).

כאשר סדרה מבוססת על קלאסיקה קולנועית (קאנונית), רף הציפיות הוא לא סתם גבוה, הוא בלתי אפשרי להשגה! כך שמראש יש להנמיך ציפיות. מה גם שלתרגם סרט שרובו מתרחש בבית אחד לסדרה בת 10 פרקים, פלוס אופציה להארכה לעונה שנייה (עוד טרם ברור אם אכן הסדרה תחודש לעונה שנייה), זו משימה קשה לביצוע.

יחד עם זאת, הסדרה הצליחה לעמוד ברף הציפיות ורוב הביקורות וכן חוות הדעת של הצופים חיוביות (ועדיין זה לא מבטיח עונה שנייה כי פוקס גם חייבת רייטינג גבוה מה שסדרת אימה לא מבטיחה לספק). אפשר לשייך את זה כנראה לעובדה שאת הפרק הראשון, שנותן את הטון לעונה כולה, נשכר הבמאי רופרט ווייאט (“כוכב הקופים המרד”) שהוא גם אחד ממפיקי הסדרה.

הסדרה מכניסה אותנו הישר אל עולם האימה בסצנת גירוש שדים קשה ואכזרית לצפייה, ולא מאבדת את הצופה גם כאשר היא מתעסקת בעולם שסביב המשפחה או במלל בנושא האמונה (או אובדנה). המרשים ביותר הוא שהסדרה מצליחה לשמר את אווירת האימה הידועה של הסרט המקורי בסצנות עמוסות ערפל ורפרנסים לפוסטר המפורסם של הסרט (הסילואט של הכומר על יד פנס הרחוב אל מול הבית הרדוף), מנגינת הנושא הקלאסית וכמובן טקסי גירוש שדים או התפרצויות דמוניות שמתרחשות מידי פרק. כך שהצופה נשאר תמיד ערני וקשוב.

ציון לשבח: המשחק הנהדר של הדמויות, ואפילו הם הצליחו להכניס טוויסט מפתיע!

ציון גנאי: עדיין לא מובטחת עונה שנייה, כך שלא ברור מה יותר מפחיד, הסדרה או סכנת הביטול שלה.

ציון: “מגרש השדים”, 4 בקבוקי מים קדושים

ועכשיו להשוואה המתבקשת, ההבדל הגדול בין הסדרות מתחלק לשניים, האווירה ורמת ההשקעה.

בעוד האווירה האיטית והכבדה ב”מגורש” היא נגזרת ישירה של המיקום בו היא מתרחשת (דרום ארה”ב), סצנות ארוכות, ירידה לפרטים ולסיפור המסגרת (גם אם עדיין לא ממש ברור מה הוא) ובעיקר שתיקות, הרהורים והתחמקות מלדבר על הנושא (מה שגרם לי לא פעם לשחק עם הסלולרי תוך כדי צפייה), הרי שב”מגרש השדים” האווירה היא יותר ישר ולעניין, כיאה לסדרה המתרחשת בעיר (שיקאגו). ב”מגרש השדים” אין מריחה של תוכן והתרכזות ארוכה בכל דמות ודמות. מה שגם נמצא בעוכריה שכן אין לנו מספיק בסיס להזדהות עם הדמויות ולפתח קשר רגשי איתם (מה שיכול היה להגביר את רף האימה של הסדרה).

במקביל ניתן לראות את ההשקעה בוויזואליות כמו גם באפקטים, אין ספק שפוקס (שלא חסר לה משאבים כספיים) השקיעה בגיוס שחקני ליגה א’ (ג’ינה דייויס) לסדרה כמו גם השקעה מסיבית באיפור ואפקטים ברמה גבוהה, זאת להבדיל מ”מגורש” שהיא סדרת רשת כבלים קטנה יחסית, לה התקציב מוגבל ולכן האפקטים נראים יותר ממוחשבים וגם מגיעים לעתים רחוקות יותר.

אני מוצא את עצמי נהנה יותר מ”מגרש השדים”, אולי כי רף האימה בסדרה גבוה יותר ויש פחות בולשיט, אולי כי עבורי “גירוש שדים” צריך להיות בפורמט הקלאסי של מים קדושים ומלמולים לטינים מאשר איך שזה מוצג ב”מגורש”. מאידך, עושה רושם שב”מגורש” יש סיפור מסגרת יותר מגובש וכי נראה שברור ליוצרים הכיוון אליו הם הולכים (רק שילכו אליו כבר!!!).

אסיים בהסתייגות, ביקורת או טור דעה כשמו כן הוא דעה, זו דעתי האישית, וסביר להניח שחלק יסכימו עם דברי וחלק לא, למי שאוהב את ז’אנר האימה, הדיבוק והמתח ויש לו את הזמן הפנוי להקדיש את עצמו לשתי הסדרות הללו, אני בטוח שהוא ימצא את עצמו נהנה משתיהן, מי שאוהב יותר סיפוקים מידיים הרי ש”מגרש השדים” מספקת הרבה יותר גירוי והתקדמות עלילתית בעוד ש”מגורש” לוקחת את הזמן וחופרת עמוק בדמויות ובסיפור שלהם.