אחרי עומס היתר האינפורמטיבי שחווינו בשבוע שעבר, “סוכני ש.י.ל.ד.” החליטה לפקס את קו העלילה מעט. גולת הכותרת של הפרק- המנהל החדש של הסוכנות. אני מודה, כאשר כתבתי את הביקורת הקודמת לא הייתי מודע לדבר גיוסו של ג’ייסון אוהרה לתפקיד המנהל החדש, לכן השתעשעתי עם הרעיון שטוני סטארק בעצמו ינהל מעתה את הסוכנות.
אזהרה: הביקורת כוללת ספויילרים לפרק
כמובן שמעט התאכזבתי שלא זכינו לראות את RDJ במסך הקטן, אך האכזבה שלי דוללה היטב בעקבות הגילוי כי מאחורי הדמות המסתורית של הבוס נגלה לנו ג’פרי מייס, גבה קומה בעל פרצוף ואישיות חביבה גם יחד, אשר מקבל את אישורו של קולסון ושתפקידו להוביל חזרה את המגן מן הצללים אל האור.
ביקור נציגי האו”ם במטה הסוכנות הוא ממתק לאלו מאתנו שעוקבים מקרוב אחר היקום הקולנועי של מרוול. קלארק גרג חוזר לגלם את קולסון, הפאן-בוי הגיקי ומלא האינפורמציה אודות ש.י.ל.ד. (לא מעט אזכורים נעשים לדמותה של פגי – אני מתגעגע אליך – קרטר, בזמן הסיור), אך ההפתעה האמיתית של הפרק מתרחשת כאשר מאי עוברת התקף פסיכוטי, כתוצאה מהחשיפה ל”קופסת השדים” אותה גילינו בשבוע שעבר.
מאי מתחילה לתקוף ללא מעצורים כל סוכן שנקרה בפניה, כולל קולסון. היחיד שמצליח לנטרל אותה הוא מייס עצמו, שנגלה בתור אינהיומן. הנה עוד עובדה מעניינת שגם אני לא ידעתי: במקורות הכתובים (קומיקס) ג’פרי מייס הוא דמות בשם “הפטריוט”, שלא רק שחלק עם קפטן אמריקה את ימי הזוהר של שנות ה40, אלא בעצמו ענה לשם “קפטן אמריקה”.
במהלך השיחה שבין מייס וקולסון, מייס אומר שמינוי המנהל החדש היה חייב להיות מישהו נקי כפיים, ומאחר ואפילו קפטן אמריקה הפך לאסיר נמלט (רפרנס נוסף ל”מלחמת האזרחים”), מייס הפך להיות הבחירה המתאימה, טקסטואלית וסאב-טקסטואלית.
בבסיס הסוכנות פיץ ומאק מחליטים לחקור לעמוק את קופסת הפלאים. אחרי שפיץ וסימנס מגלים כי הקופסה מאובזרת בטכנולוגיה בלתי מזוהה ומעט “מיסטית” (שיעול… יש קסם באוויר… שיעול) פיץ ומאק יוצאים לגלות את מקור הטכנולוגיה. באותו זמן בדיוק, הרוח שברחה מהקופסה, העונה לשם “לוסי”, מוצאת את שאר חבריה הכלואים.
בשעה שדייזי מחליטה שוב להציק לרובי ולחקור אותו לעומק על היותו שד מהגיהינום אנו מקבלים רמזים על הימצאותו של ספר מסתורי ועל תאונה מסתורית עוד יותר שהפכה את החבורה הזו לנבלי סקובי-דו. דבר אחד מוביל למשנהו ורובי מגלה את דבר קיומם של לוסי והשאר, והריידר תופס פיקוד.
ב”מפגש פסגה”, מאק ופיץ מתעמתים אם אחת הרוחות שמנסה להשמיד את המקום ומגלים כי לא כל כך קל לנצח אותה. רובי מסתער אל החדר ושולח את השד חזרה לגיהינום (ויחד אתו גם את כל מה שחשבנו על האפקטים עד עכשיו בסרטי הגוסט ריידר יחד איתו). דייזי משחררת את פיץ’ ומאק וחופפת אותם קלות על מצב העניינים. השניים לא הכי שמחים לשמוע על מעורבותה של יו-יו בהדלפת המידע על דייזי, אך אלו החיים.
ההתמקדות בשני קווי עלילה מקבילים שהתחברו יחדיו (מאק\פיץ ודייזי\רובי) הפכה את הפרק לקליל יותר מקודמו. החשיפה של מייס והשימוש בדמות סוג ד’ במשמעות סמלית (“קפטן אמריקה” מנהל את שילד) הביאו עוד מימד של עניין קל השבוע.
אולם, מה שהפך את הפרק למרתק, הוא הפיכתה של מאי מדמות שקולה חזקה ורצינית, למשוגעת, חד וחלק. המשחק הזה בדמות רק מדגיש כיצד הכנסת אלמנט הקסם והמיסטיקה ליקום הקולנועי של מרוול, מסוגל לטרוף את הקלפים לחלוטין. אהבתי, תמשיכו כך, ברוך שובכם.
ציון: 4.5
