ביקורת, "שבעת המופלאים" – בנג בנג, יאיי-הא ורוכבים אל השקיעה

הביקורת מוקדשת באהבה גדולה לסבא של טל מיכלס

גילוי נאות. סבי חוגג השבוע יום הולדת 80. מאז ומעולם ראיתי בו את התגלמות הגיבור המוחלט. עבר עשיר בצבא, ערכי משמעת וכבוד גבוהים ביותר ובכלליות מדובר באדם שתמיד שידר לי כוח ושליטה לצד חמלה ואהבה. אחד הדברים שסבי אהב עד מאוד בצעירותו היה מערבונים, ואולי לא מדובר במקרה, שכן תמיד ראיתי בו את השריף האישי של המשפחה. האקדוחן הגיבור שאין מי שלא יוכל להכניע. כמתנת יום-הולדת מאוד רציתי שיצטרף אלי להקרנת הבכורה המיוחדת של "שבעת המופלאים" אך לצערי לוחות הזמנים היו מעט מורכבים. לכן אני מקדיש באהבה אין סופית את הביקורת הזו לרן ויין. מזל טוב סבא.

ועכשיו- לענייננו!

עוד מהטריילר הרגשתי ש"שבעת המופלאים" הולך להיות מהנה. הקאסט לבדו הוא אחד ממאפייני הסרט הבולטים ביותר. כריס פראט ("שומרי הגלקסיה"), דנזל וושינגטון ("מלקום אקס"), אית'ן הוק ("צלף אמריקני") וינסנט דנופריו ("עולם היורה") ועוד ועוד ועוד… הרכב פשוט יפיפה של כישרונות משחק, באחד מהז'אנרים המהנים ביותר בקולנוע- המערבון! מה עוד אפשר לבקש? ההתרגשות הייתה גדולה מאוד.

החשש החל לצוץ כאשר נזכרתי שמדובר בחידוש לסרט המקורי מ1960 עם יול ברנר וסטיב מקווין, שאף הוא היה עיבוד מערבי לקלסיקה האפית "שבעת הסמוראים" של אקירה קורוסאווה מ-1954. כן, רימייקים מודרניים נוטים להיות הרבה פחות טובים מן המקורות, ככה זה כשהנעליים מאוד גדולות.

Denzel Washington;Chris Pratt;Ethan Hawke;Manuel Garcia-Rulfo;Vincent D Onofrio;Martin Sensmeier;Byung-hun Lee

סיפור המסגרת הוא אותו סיפור מוסגרת. תושבי עיירה שלווה נתונים למרותו של נבל מרושע הפוקד על חבורת פושעים אלימים. לקריאתם (וכספם) של תושבי העיירה לעזרה, נענים שבעה "זאבים בודדים" החוברים יחדיו למען הצדק, ההגינות והממון שהובטח להם. הפעם זה הבמאי אנטוני פוקואה (שביים את וושינגטון והוק ב"יום אימונים מסוכן") שלקח את המושכות (כולם לצחוק) ולא היסס להשרות את הפרויקט באהבתו האישית לז'אנר.

התסריטאים של הסרט, ריצ'ארד וונק (שכתב את "נקודת שיוויון" שפוקואה ביים ווושינגטון שיחק) וניק פיזולטו (שיצר וכתב את שתי העונות של "בלש אמיתי") החליטו שלסיפור המודרני של השבעה, יהיה גיוון לא רק באישיות של הגיבורים אלא גם במורשת ההיסטורית של כל אחד מהם. לכן גויסו להם יחדיו בוקרים אמריקנים, שחורים, מקסיקניים, אסייתיים ואינדיאנים מכל קשת ההיסטוריה של ארצות הברית.

Denzel Washington;Chris Pratt

עיירת הכורים "רוז קריק" משועבדת לטייקון הנוכל ברטולומיו בוג (פיטר סארסגרד), המעסיק תחתיו עשרות שכירי חרב השולטים בתושבי העיר באלימות ואימה. לאחר שבעלה נרצח בידי בוג, מחליטה אמה קאלן (היילי בנט, שגם עבדה לצד פוקואה במותחן האקשן שביים, עם דנזל וושינגטון, "נקודת שוויון") לחפש ברחבי המערב את מי שיושיע מצרה. הראשון שנענה לבקשתה הוא סאם צ'יזולם (וושינגטון), סוכן פדרלי אפרו אמריקני ושולף מאוד מהיר.

אל סאם ואמה מצטרפים בזה אחר זה לוחמים רבי כישרון אם כי מעט… פרועים: ג'וש פארדיי (פראט) קלפן ורמאי מקצועי, גודנייט רובשו (הוק) צלף וותיק בצבא הפדרציה ובן לוויתו האסייתי בילי רוקס (ביונג הון-לי), ג'ק הורן (דנאפריו) גשש זקן אך גדול ממדים ובעל לב ענק לא פחות, וואסקז (מנואל גארסיה רולפו) פורע חוק מקסיקני, ו"קציר אדום" (מרטין סאנסמיר) לוחם קומנצ'י מאיים. יחדיו, שבעת הלוחמים השונים מאוד זה מזה, מלמדים את תושבי רוז קריק כיצד להילחם ולהדוף את בוג ואנשיו לפני שאלו יחזרו להכות.

magnificent-seven-015

נכון, מדובר בעלילה חרושה ומוכרת. כמעט כל ז'אנר קולנועי וטלוויזיוני ניזון מהמיתוס של חבורת הפושעים הגיבורים (דוגמת "באג לייף" ופרק הספיישל של "מייטי מקס" בעל אותו השם), שלא לדבר שוב, שמדובר ברימייק. אך יש משהו ברעיון השונות האתנית של הגיבורים שמצליח בכל זאת ליצור עניין וריתוק. פראט וושינגטון כהרגלם- נותנים הופעה מצוינת. וושינגטון מעביר אקשן חזק ולא מתפשר כאשר פראט מעדן אותו עם להטוט קומי פה ושם. דמותו של דנופריו כג'ק הורן פשוט מקסימה ,גם אם השחקן לעולם לא יצליח לאזן את היכולות הווקאליות שלו (בדיוק כמו הקינגפין ב"דרדוויל" כשהוא פעם רציני ופעם פינקי מ"פינקי והמוח").

היחסים בין הדמויות והדינמיקה הפלואידית ללא סוף, תמיד מצליחים להוציא גיחוך של קומדיה או רגע של רצינות מהצופה, שלא לדבר על הזיקה ההיסטורית של כל אחד מהשבעה (מאפרו אמריקניים דרך אינדיאנים ועד למקסיקו). הסרט דחוס באזכורים היסטוריים עוצמתיים שרק מנפחים את כוחם של הדמויות כגיבורים.

Denzel Washington

כמובן שיהיו מי שיגידו "זה לא קרוב לחומר המקור!" ו-"למה לא השתמשו באותן דמויות?!" או- "איפה המוזיקה הקלאסית של הסרט?!", וכן, לגרסה הנוכחית של "שבעת המופלאים" אין כמעט שום קשר למקור פרט לשם ולרעיון הכללי (ואולי גם שם או שניים בהפקה). אך אם ניזכר שוב שגם "המקור" היה עיבוד לסרט סמוראים, הרי שאין באמת צורך בקישור הזה. אם מתעלמים מן העבר ומהרצון לרימייק טוב, נקבל סרט מהנה, עם דמויות מהנות, אקשן מהנה, ואם נהיה ילדים טובים אולי גם נקבל את הפסקול הישן והטוב שחיכינו לו (בקרדיטים…).

לסיכום: דנזל וושינגטון לבדו, מצליח לשדר בסרט הזה שמדובר במערבון מהסוג הישן והטוב. ובנימה מעט אישית, בכל פעם שראיתי אותו נע על המסך בתלבושת של צ'יזולם, זה היה כאילו הסתכלתי על סבא שלי שלבש את אותה החולצה והתנועע באותה הליכה, של גיבור המקדש את ערך הצדק מעל הכסף ומעל החיים. סרט מהנה! סרט כייפי! לכו לראות! יהיה מופלא!

ציון: 4.5
ratings-film-4-half

מחשבה אחת על “ביקורת, "שבעת המופלאים" – בנג בנג, יאיי-הא ורוכבים אל השקיעה”

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s