עזבו אתכם מספיידרמן, מכסחי השדים או רובוטריקים, הדמות שזוכה להכי הרבה רימייקים, ריבוטים וסרטי המשך היא ללא ספק טרזן. כמעט כל שנתיים, בלי לשאול אותנו, ובוודאי בלי שמישהו יביע עניין, מגיע סרט קולנוע חדש בכיכובו של לורד גרייסטוק. לא ברור מדוע אולפנים שונים (בשנים האחרונות בעיקר אולפני אנימציה) מתעקשים כל פעם לספר לנו את (אותו) סיפור של מלך הקופים, ורוב ההפקות הללו, נכשלות, מישהו שם בהוליווד לא לומד שום דבר.

חברת האחים וורנר החליטה ש-2016 זה הזמן המושלם להשיל כמעט 200 מיליון דולר על עיבוד נוסף לסיפור מלך הג'ונגל, "האגדה של טרזן" ולהפוך אותו לסרט המרכזי שלהם לעונת הקיץ. את מושכות הבימוי הפקידו בידי הבמאי דיוויד ייטס שביים את ארבעת הסרטים האחרונים בסדרת סרטי "הארי פוטר" ובידי התסריטאים אדם קוזאד ("ג'ק ריאן: גיוס הצללים") וקרייג ברואר שכתב את הרימייק לסרט האייטיז "פוטלוס".

ייטס יודע שהחוק הראשון להצלחת סרט, להוציא כמובן תסריט טוב, הוא ליהוק נכון, ואחד הדברים הנכונים ב"האגדה של טרזן" הוא הליהוק. רבות נכתב וייכתב על הבלונד הקוביות ושרירי החזה של אלכסנדר סקארסגארד ועל הבלונד, המלמלות ושרירי החזה של מרגו רובי, ושניהם בחירה נהדרת.

מצד אחד, באמת מדובר בשחקנים שניחנו ביופי אשר כתוב רק בספרים, מצד שני, לא מדובר בדוגמנים חסרי הבעה ויכולת להעביר רגש, אלא באמת בשחקנים שיכולים לגרום לנו להזדהות ולהתחבר אליהם. סמואל ל. ג'קסון, באופן קצת מפתיע, מקבל על עצמו את תפקיד המצפון/סיידקיק של לורד גרייסטוק. דג'ימון הונסו, לצערי, מגיע לתפקיד קטן יחסית בו הוא בעיקר נוהם, יורק ונלחם ומציג את גופו הסטריאוטיפי, שמישהו יעשה משהו טוב יותר עם השחקן המוכשר הזה.

הנקודה העצלה בליהוק של הסרט היא ללא ספק ליהוקו של כריס וולץ לתפקיד האיש הרע… כי הרי הוא כריס וולץ. ברור שכשהוא יופיע על המסך לא נצטרך לנחש מי הוא הנבל של הסרט, והמשפטים שהוא אומר הם כל כך קלישאתיים שנראה שעשו קאט אנד פייסט לאותה סצינה בו הכרנו אותו לראשונה ומחזרו אותה עד עפר (וכן, גם פה יש סצינה של ארוחת ערב אל מול קורבנו הנשי הבלונדיני). ליהוקו ועיצוב דמותו הוא הדבר החלש ביותר בסרט, וכולנו יודעים שכשהנבל הוא חלש, הסרט הוא חלש.

עם זאת, למזלנו, דיוויד ייטס יודע לעשות קולנוע גדול מהחיים, ועל זה יינתן לו קרדיט. הוא לא ממהר ולא מכניס אותנו לקצב של בלוקבסטר בשנת 2016 אלא לוקח את הזמן ומנסה לטפל בכמה וכמה נושאים שהם חשובים ובוערים (עבדות, גזענות, ניצול של הטבע לטובת האדם, השתלטות על הטבע, קולניאליות, נקמה ועוד). ייטס לוקח את הזמן שלו כדי לתת לנו תחושה של אפריקה, להביא למסך את מה שהביאו סרטי טרזן הראשונים, את האפשרות לטייל במקומות אקזוטיים בלי לזוז מהכסא והמזגן.

ייטס גם יודע כי המיתולוגיה של טרזן טבועה עמוק בתרבות הפופולארית ולא מעט משפטים (שרובם נאמרים על ידי וולץ) מראים לנו את זה, כשג'יין מנסה להגיד לו שהתכנית שלו לא תעבוד הוא אומר לה: "הוא טרזן, את ג'יין, הוא יבוא" ואם חשבנו לרגע שלא נשמע את קריאתו המפורסמת של טרזן מפאתי היער, טעינו, אולם כמו שאומרת הדמות של וולץ, "חשבתי שזה יישמע אחרת". למזלו, ייטס לא נופל לקלישאות של הסרטים הקודמים, ואנחנו לא נראה את סקארסגארד עומד מעל גופת תנין, מותח חזהו וקורא את קריאתו, אלא רק נשמע אותה מרחוק.

הסרט הוא בעצם סרט אוריג'ין של טרזן, אבל לא סיפור האוריג'ין שאנחנו מכירים (אם כי גם סיפורם של בני הזוג גרייסטוק והילד שננטש ואומץ על ידי גורילות נראה בסרט בסצנות קצרות) אלא, אם תרצו סיפור אוריג'ין 2.0. לורד גרייסטוק, שיודע מי הוא, וצריך לאמץ את זהותו של גיבור העל שהוא, טרזן, בדיוק כמו שברוס וויין מאמץ את זהותו כבאטמן, ועל זה הסרט.

אדם שמנסה להתכחש לאני האמיתי שלו, אדם שמקיף עצמו בהרבה חפצים, בגדים ואנשים שינסו לשנות את דעתו, אבל אדם שיודע שיש לו ייעוד ושהוא לא יכול לברוח מהייעוד הזה. במקרה הזה, לורד גרייסטוק, שבהתחלה ממש כועס כאשר קוראים לו טרזן, עובר סיפור אוריג'ין נוסף, ומקבל עליו את התואר. גם כשטרזן חושף את גופו (משהו שקורה רק באמצע הסרט) הוא עושה זאת מסיבה מאוד הגיונית, כזו שבעצם מראה לנו שהוא מתחבר אל האני האמיתי שלו ולא סתם כי היה כתוב בחוזה של סקארסגארד.

למרות שהעלילה קלושה יחסית, ייטס מצליח להוביל אותנו בסרט הרפתקאות עם טעם של פעם. סרט, שעל אף כל הקלישאות שבו, מצליח להיות סוחף. מבחינה ויזואלית זהו ללא ספק אחד מסרטי הטרזן המרהיבים ומלהיבים ביותר שנוצרו אי פעם. השחקנים מצליחים להתמודד לא רע עם משפטים די סתמיים וסמואל ל. ג'קסון מצליח להיות חינני ומצחיק. קטעי האקשן נהדרים, ולמרות שידוע לנו כי הרוב הוא ממוחשב, זה לא מפריע להנאה, אולי בגלל שאנחנו רגילים כבר לראות קופים ממוחשבים ולהאמין שהם אמיתיים.

בשורה התחתונה, "האגדה של טרזן" הוא סרט הרפתקאות מרהיב עם טעם של פעם. חוויה מצויינת להורים לקחת את ילדיהם (לא מתחת לגיל 10) ולעשות להם הכרות עם הדמות שזכתה לחיים בכתביו של אדגר רייס בורוז אי שם בתחילת המאה הקודמת.

ציון: 3.5