ביקורת “הפלאש” עונה 2 פרק 9: לרוץ בעמידה

הביקורת השבועית של “הפלאש” מוגשת בחסות הקרנת חצות של “מלחמת הכוכבים: הכוח מתעורר”.

זהירות, מוצר זה עלול להכיל ספוילרים ומנת יתר של ליקר ביצים!

חג המולד הוא זמן נהדר לשבת עם המשפחה וליהנות מאווירת החג הכי מגניב שאנחנו לא חוגגים. או שפשוט אפשר לשחרר שני פסיכופטים מהכלא השמור ביותר בסנטרל סיטי ולצאת למסע הרג גדול.

הפרק האחרון של “הפלאש” התחיל באחת מסצנות הפתיחה המרשימות ביותר בתולדות הסדרה: הארי רץ ברחבי מעבדות סטאר, זום רודף אחריו וברור שהארי לא באמת מספיק חזק או מהיר כדי להתמודד מול זום האימתני. הוא תופס אותו ומודיע לו שהזמן שלו נגמר; הוא צריך להחליט עכשיו. להחליט מה? מתי הזמן התחיל? מה יקרה אם הוא לא יחליט? את כל זה נניח בצד לעת עתה ונחזור אל הפרק.

"כל מה שאני צריך זה ליקריש וצבעי קריון"
“כל מה שאני צריך זה ליקריש וצבעי קריון”

בתחנת המשטרה אייריס מספרת לבארי שגילתה כי יש לה אח אותו הסתירה פרנסין במשך יותר מעשרים שנה, והיא לא יודעת איך לספר על כך לאביה, אחרי שהטיפה לו על שמירת סודות. בסופו של דבר הם מספרים לג’ו על הבן שלו, וולי ווסט, והוא נשבר. לא היה לו מושג שיש לו בן (מלבד העובדה שבארי, מבחינת, הוא בנו). העונה הזו מתרכזת במשפחות ובעיקר ביחסי אבות וילדיהם; לכל דמות יש את תסביכי האב שלה: בארי לא יודע מה קורה עם הנרי, ג׳ו מגלה שיש לו את וולי, להארי אין מושג מה קורה עם הבת שלו בכדה”א-2 ואפילו האח והאחות סנארט קיבלו פרק מיוחד שמספר על יחסיהם עם אביהם הנורא.

ואם כבר דיברנו על סנארט, מארק מארדון (Weather Wizard בשבילכם) משחרר אותו ואת הג׳וקר מהכלא. סליחה, לא באמת את הג׳וקר – אבל הטריקסטר\ג’יימס ג’סי של מארק האמיל נשמע כמו הג׳וקר אותו דובב בסדרות האנימציה ומשחקי המחשב של DC מאז 1992. שלא תבינו אותי לא נכון: זה הג׳וקר האהוב עליי בכל הזמנים, ומארק האמיל הוא תמיד הפתעה נעימה ב”הפלאש” (בעיקר עכשיו כשהוא בטח עסוק בקידום “מלחמת הכוכבים: הכוח מתעורר”).

התוכנית של מארדון פשוטה: לבד אף אחד מהם לא הצליח לחסל את הפלאש, אבל כמובן שיחד יש להם הרבה שובבות, והרבה יותר קור רוח (סליחה, לא יכולתי לעמוד בפיתוי). סנארט מסרב לעזור לשניים בטענה שהוא לא באמת יוצא עם רווח כספי מכל העניין. סנארט הופיע פה נטו כדי שמארדון ישחרר אותו לקראת Legends of Tomorrow, ויכול להיות שהוא אפילו גידל מצפון קטן.

מארדון וג’סי מושכים את פאטי ואת הפלאש למפעל לצעצועים, כשג’סי מתקיף אותם עם סביבונים מתפוצצים (מי אמר קשר יהודי בכל מקום ולא קיבל?) לאחר שהפלאש מציל את פאטי, הוא מגלה שהחברה שלו היא בעצם שבר כלי שמחפשת נקמה על מות אביה בידי מארדון – דבר שהיא מרגישה שהיא האחראית לו, בלי שהיא יודעת שהיא בעצם מדברת אל בן זוגה ממנו היא מנסה להסתיר את היצר הנקמני שלה בכל תוקף.

"אני חושדת שבארי הוא קוויקסילבר"
“אני חושדת שבארי הוא קוויקסילבר”

כפי שכבר כתבתי למעלה, גם לפאטי יש בעיות אב, דבר שמפתח ומניע הדמות שלה, ובכלל, נראה שהפרק הזה היה בעיקר שלה. חוץ מזה שהיא עדיין לא יודעת שבארי הוא הפלאש, הדמות שלה קיבלה את מרבית ההתפתחות בפרק, וזה טוב. הייתי רוצה לראות אותה מעורבת יותר כמו בפרק הזה.

התכנית האמיתית של מארדון וג’סי הייתה מורכבת הרבה יותר: ג’סי יתחפש לסנטה וייתן לילדי העיר מתנות מסתוריות – פצצות, 100 מהן ליתר דיוק, שיתפוצצו באותו הזמן, יחסלו משפחות שלמות והפלאש לעולם לא יצליח לנטרל או למצוא את כולן בזמן, אלא אם יסגיר את עצמו ויאפשר להם להרוג אותו. תכנית שמשתבשת במהרה ע״י סיסקו, ג’יי והארי שבונים רחפן עם מגנט פצצות שמושך את כל הפצצות לנקודה אחת בשמיים, דרך אחד הפורטלים לכדה”א-2, ושם הן מתפוצצות לראווה. קצת מוזר, קצת דבילי, אבל אפשר להבליג על זה.

פאטי והפלאש עוצרים את מארדון וג’סי, אבל לא לפני שפאטי מגיעה למצב בו היא יכולה להחליט האם לספק את הנקמה שלה, להרוג את מארדון, למעשה במחיר של הרס חייה שלה, ולקבל את מה שרצתה מאז התגייסה למשטרה. לחילופין, היא יכולה לעצור מארדון ולתת לו להירקב בכלא. טוב לראות שלמרות פיתוח הדמות שלה, פאטי נשארה נאמנה לעצמה ולצדק, ולא נפלה קורבן ליצר הנקמנות.

"שניכם פה ובכל זאת מגישים שתייה לא קרה?!"
“שניכם פה ובכל זאת מגישים שתייה לא קרה?!”

עוד כיכב בפרק ה”לייטסייבר” של הפלאש (כי ברור שבפרק הזה יהיה רפרנס למלחמת הכוכבים). ה״לייטסייבר״ הוא מקל השליטה בכוחות של מארדון שסיסקו יצר בציר הזמן החלופי בעונה שעברה ומשוחזר הפעם בקו הזמן הנוכחי – ולרגע משמש את מארדון כנשק, בדיוק כמו בן-דמותו בקומיקס.

הפרק נגמר בארוחת החג המסורתית בבית משפחת ווסט. כולם שמחים ומאושרים, קייטלין וג’יי משתעשעים עם הרעיון שג’יי לא באמת יודע מה זה המנהג מאחורי דבקון (כמובן שהוא ידע) והשניים מתנשקים וזוכים לגלגול עיניים מצד סיסקו. פאטי מגיעה עם חיוך ענק וסוודר מטופש, ואפילו אחד תואם לבארי (שמחליט שהוא צריך לגלות לה שהוא הפלאש בקרוב). אייריס וג’ו פשוט נהנים מעצם היותם יחד, כשדפיקה בדלת מביאה את וולי ווסט אל חיק המשפחה שלא הכיר מעולם. וכך הוצגה לנו אחת הדמויות החשובות והטובות בעולמו של הפלאש.

קצת לפני כן, בארי עומד במעבדות סטאר ומסתכל על הארי עובד. הוא מביט בו וחושב על “האריסון וולס” שרצח את אמו, חושב על פאטי וההחלטה שלה שלא להרוג את מארדון, ומכריז שהוא סולח להאריסון על מה שעשה למשפחתו, מבלי שהארי יוכל לשמוע ולהבין מדוע בארי בוהה בו.

"נרקומנית לשעבר או החברים של הפלאש. נחשו איפה אני מעדיף לבלות את החג?"
“נרקומנית לשעבר או החברים של הפלאש. נחשו איפה אני מעדיף לבלות את החג?”

מאוחר יותר, במקום לא ידוע בעיר, זום מופיע ואומר להארי שהזמן שלו נגמר והוא צריך להחליט: האם הוא עוזר לזום להזין את כוח המהירות של בארי על מנת שיוכל לגנוב אותו ממנו, או שהוא הורג את בתו ג’סי, בה הוא מחזיק כשבויה בכדה”א-2. הארי מבקש הוכחה שג’סי בראיה ושלמה וזום מאפשר להם להתאחד לרגע, מה שגורם להארי להחליט שהוא בלית ברירה צריך לבגוד בכל מה שהוא מכיר, ולעזור לזום במזימתו.

הפרק הזה, מלבד סופו – שלא היה קליף האנגר גדול כפי שמצופה מפרק יציאה לפגרה – היה נהדר. כיף לראות את הפיתוח של פאטי וג’ו, נפלא לראות את מארק האמיל שב לתפקיד הטריקסטר, והיה נחמד לראות את זום עוד קצת; חבל שרק קצת.

ציון: 4
ratings-tv-4

וולי ווסט החל את דרכו בקומיקס כאחיינה בן-העשרה של אייריס שעבר תאונה זהה לזו של בארי אלן (מה הסיכויים לכך?) וולי הפך לסיידקיק של הפלאש, קיד-פלאש והיה בין מקימי הטין טייטאנס, בתחילה קבוצה של סיידקיקים. בשנות ה-80 בארי הקריב את חייו כדי להציל את המולטיוורס ו-וולי, אז כבר גבר צעיר, החליף אותו בתפקיד למשך שנים רבות. וולי היה בין גיבורי העל הראשונים שחשפו את זהותם בפומבי זמן קצר לאחר שהפך לפלאש.
– “צעצועי אוקמורה”: הירו אוקמורה הוא נער גאון שהשתמש בזהות של טוימן (בניגוד לנבל הותיק באותו השם) והידע שלו ברובוטיקה כדי לסייע לסופרמן ובאטמן.

השאר תגובה