הביקורת השבועית של “על טבעי” מוגשת בחסות ריצ’ארד קיינד.
זהירות, מוצר זה עלול להכיל ספוילרים ומסיבות תה משמימות!
אחרי שבוע מנוחה מ”על טבעי”, מה יותר טוב מלקבל פרק בודד לפני שהסדרה יוצאת לפגרת אמצע העונה? לפתיחת הביקורת אני בוחר לומר בצורה נחרצת את הדבר הבא: מדובר באחד הפרקים המגוחכים ביותר ב”על טבעי” – ואהבתי כל שנייה ממנו.
הפרק נפתח במסיבת תה סטנדרטית של ילדה עם הבובות והחבר הדימיוני שלה (רק גברת נסביט חסרה). החבר הדמיוני מתגלה מהר מאוד כאמיתי לכל דבר, וצופה ה”על טבעי” המנוסה שבי קפץ למסקנה החפוזה שהוא הולך לאכול את הילדה. אוי, כמה שטעיתי. מסתבר שהוא אכן שם כדי להיות חבר של הילדה. עד שזה נגמר ומישהו רוצח אותו באכזריות.
רק מהסצנה הקצרה הזו אפשר לראות כמה הערכה מגיעה לסדרה. היצירתיות בהצגת הרעיון של חברים דמיוניים שהם יצורים טובים לכל דבר, ואז שנייה אחר כך לרצוח אותם. מחיאות כפיים. גם העיצוב של החברים הדימיונים לאורך הפרק היה נפלא, כל אחד שונה מהאחר והמראה שלהם מותאם לדמיונותיהם של ילדים.
סאם זוכה לביקור מהחבר הדמיוני שלו, סאלי. סאלי, כך מסתבר, הוא זאנה – יצור שמופיע בפני ילדים בודדים כדי לעודד אותם ולתמוך בהם. סאם, כמובן, לאורך מרבית שנות ילדותו, היה ילד בודד בזמן מסעות הציד של ג’ון ודין, וסאלי הופיע כדי לארח לו חברה. סאלי שב כדי לבקש את עזרתם של דין וסאם במציאת את מי שהרג את חבר שלו, ספארקל. הגיוני מאוד שמבין האחים לסאם יהיה חבר דמיוני, אבל אותי מעניין יותר לדעת איך החבר הדמיוני של דין עשוי להיראות.
סאם ודין מחליטים לסייע לסאלי ללכוד את הרוצח, שבמקביל ממשיך לרצוח זאנות אחרים או אחרות (אין לי מושג אם זאנה זה זכר או נקבה). להפתעתי הרבה, הפרק לווה בהמון רגש. אנו זוכים לראות את ילדותו הבודדת של סאם, וסאלי מתגלה כשחקן מרכזי בילדותו, מי שנטע את הזרעים שיצמחו להיות בחירתו של סאם לעזוב את חיי הצייד מאחור. למרות שהוא נראה ומתנהג בצורה מגוחכת, יש בסאלי הרבה עומק והוא מעין מנטור לסאם המבוגר, מנסה לעזור לו להבין מה נדרש ממנו לעשות ביחס לאפילה והכלוב של לוציפר.
הפרק גם עמוס בהומור, כיאה לפרק שבא להציג לנו את הקונספט של חברים דמיוניים. החל מהבעות הפנים של דין, התמיכה הבלתי פוסקת של סאלי בסאם, זירות הרצח שרק האחים יכולים לראות, סאם ודין לובשים סוודרים וסולו גיטרת האוויר המרשים מאוד.
הרוצח מתגלה כאחת הילדות של סאלי, שאחותה נהרגה בתאונת דרכים אחרי ששיחקה תופסת עם סאלי. סיפור נקמה פשוט וטוב, אבל כזה שנגמר בצורה מרגשת ודי עצובה. בסך הכל, הפרק הצליח להחזיק אותי על הקצה לאורך כולו, אם מבחינת הומור, עלילה דרמטית או רגש.
הפרק הוכיח שאפשר לעשות פרקי ציד רגילים אך גם מיוחדים, לעומת הפרק לפני שבועיים שהיה בסך הכל ציד משעמם, נטול הומור או עלילה מעניינת.
ציון: 5
כמה שנהניתי מהפרק הזה!
הוא היה מגוחך בכל כך הרבה רמות, וזה מה שהפך אותו ליצירה הנפלאה שהוא. נראה לי שבמהלך הפרק הזה רמת הציניות של דין עלתה פלאים והוא שבר את השיאים של עצמו עם כמות גלגולי העיניים וההערות העוקצניות.
סאם שבר לי את הלב. סאם הילד שבר אותו בפעם הראשונה כשהוא הרגיש בודד והיה צריך את סאלי שיארח לו חברה ואז ויתר עליו, וסאם הבוגר שבר לי את הלב כשהוא וסאלי השלימו פערים מפעם והוא סיפר לו על הכלוב של לוציפר 🙁
בכל מקרה, כל קו העלילה הזה היה גאוני! בא לי ממש לחבק את היוצרים.
הכי הרג אותי כשדין שאל “רגע, מה הדם שלו מנצנץ?” וסאלי ענה לו, “כן, הוא ממשיך לנצנץ גם אחרי המוות”. אחד מרגעי השיא של הפרק חח