דיק גרייסון מת, וזה בדיוק הזמן להתחיל קריירה וחיים חדשים.

Grayson: Agents of Spyral

כתיבה: טים סילי, טום קינג \ ציור: מיקל ג’נין, סטיבן מונינג ואחרים \ הוצאת DC

[הביקורת מכילה ספוילרים כלליים לאירועי Forever Evil]

כשנודע שחברת DC מתכוונת להוציא את הנייטווינג מהדיק גרייסון ולהפוך אותו לסוכן חשאי, התגובה הראשונה של הרבה אנשים – כולל כותב שורות אלו – הייתה שלילית; זה פשוט לא נשמע כמו רעיון טוב. אולם בפועל, השינוי התגלה כמבורך ונראה כי DC כנראה השקיעו הרבה זמן ומחשבה לפני שלקחו את גרייסון לכיוון הזה. אבל, אני מקדים את עצמי, נתחיל מתקציר הארועים הקודמים.

כידוע, דיק גרייסון, שהופיע לראשונה ב-Detective Comics #38 אי שם ב-1940, היה ילד שגדל בקרקס וראה את הוריו הלוליינים נרצחים מול עיניו. גרייסון הפך לבן חסותו של ברוס וויין ולרובין, הסיידקיק של באטמן. גרייסון הוא הראשון מתוך רשימה של רובינים ומסייעים אחרים לאביר האפל.

כשהתבגר דיק החליט לעזוב את באטמן ואת הזהות הילדותית של רובים, ולפצוח בקריירת סולו כ”נייטווינג”, במקביל להנהגת הטין טייטנס. לאורך השנים גרייסון אף החליף את ברוס כבאטמן, גם כחלק מליגת הצדק עצמה. למרות שדיק גרייסון הוא אחת הדמויות הבסיסיות והמזוהות ביותר ביקום DC, ולמרות שהוא מקושר בערך לכל קבוצת גיבורים גדולה, ולמרות שכולם פשוט אוהבים אותו – החיים הפסיקו להיות תותים עבורו.

במהלך אירועי Forever Evil הגיעו ה-Crime Syndicate (מקביליהם המרושעים של ליגת הצדק) מיקום Earth-3 ליקום הראשי וניסו להשתלט על ליגת הצדק ועל העולם כולו. במהלך האירועים הללו, גרייסון נלקח בשבי על ידי הסינדיקט, וזהותו הסודית נחשפה קבל עם ועולם בשידור חי שהגיע לכל טלוויזיה, אתר ומכשיר סלולרי בעולם. לא היה מי שפספס את זה. קהילת גיבורי-העל הזדעזעה,, משפחת העטלף הייתה בשוק, אך הסיפור המשיך. בלי להיכנס לפרטים (או ספוילרים, כי בסופו של דבר אנחנו כן מעוניינים שתקראו את האוגדן המלא), הגענו לסיטואציה בה לקס לות’ור היה חייב להרוג את דיק על מנת להציל את העולם. לקס בחר את העולם ודיק מת בשידור חי. רק שהוא לא מת, אבל את זה העולם לא ידע.

אחרי שהסתיימה סאגת Forever Evil והעולם החל להשתקם, באטמן החליט שעדיף שדיק יישאר “מת”. מסתבר שבאטמן עלה על מזימה סודית של ארגון הביון Spyral (כי משחקי אותיות זה כיף) שמהווה סכנה לגיבורי-העל בעולם, וחשב שבמצבו המנוח דיק יוכל להיכנס לשורות הארגון ללא חשד מיותר ולרגל בעבורו מבפנים. דיק התנגד (כהרגלו), ברוס הצליח לשכנע אותו (שלא כהרגלו), ודיק נשלח להסתנן לארגון והותיר את עולמו הקודם מאחור.

ספייראל היא לא סוכנות ריגול בנאלית, עד כמה שזה בנאלי להיות מרגל. הם משתמשים בעדשות עיניים מושתלות שמקנות לסוכנים שלהם שני יתרונות מאוד חשובים:
1. העדשות גורמות לכך שלא יצליחו לזכור את מראה הפנים של סוכן ספייראל, ושום מצלמה לא תצליח ללכוד את פניו בבירור.
2. לכל סוכן יש יכולת מסוימת לשלוט מנטלית במי שיחפוץ, בעזרת השתל.

גם המיקום של Spyral מעניין: הם יושבים בכותלי פנימייה לבנות שנמצאת איפשהו באנגליה. המטרה הכללית של הארגון? את זה כבר אשאיר לכם לגלות לבד, אבל זה לא בדיוק שלום עולמי, ובשביל להגיע לשם הם לא בוחלים באמצעים. כחלק מהיותו סוכן של ספייראל, על דיק – “סוכן 37” בשבילכם – הוטלה משימה לאתר ולהחזיר את כל האיברים (כן, איברי הגוף) שנוצרו בפרויקט “פאראגון” המסתורי, שמעניקים יכולות על-טבעיות לכל מי ש… משתמש בהם.

אולם דיק לא עובד לבד, ופה נכנסת הגיבורה המשנית של הסיפור, הלנה ברטינלי. הלנה, שכינויה הוא “מטרון” (בהמשכיות הישנה הלנה הייתה ידועה כויג’ילנטית האנטרס), היא אחת הסוכנות הבכירות בסוכנות, והפרטנרית של דיק גרייסון במשימות שלהם. גרייסון הנאמן והחברותי וברטינלי הקשוחה והקרירה נאלצים לחבור יחד כדי לאתר את האיברים של “פאראגון” ואת אלה שהשתמשו בהם, ולנסות להחזירם בשלמותם למי שעומד בראש ספייראל, מיסטר מיינוס, שאת זהותו האמיתית אפילו דיק והלנה לא יודעים.

נשמע פשוט? אולי, אך מרבית האנשים שמחזיקים באיברים האלה נוטים להשתמש בהם ולקבל יכולות מיוחדות, ואם זה לא מספיק אז מסתבר שספייראל הם לא היחידים שמחפשים את האיברים – גם מידנייטר במצוד אחריהם, ונמצא במסלול התנגשות ישיר עם גרייסון. בנוסף לכל המשימות, דיק אמור לפקוח עין בשביל באטמן, ולהעביר אליו מידע חיוני לגבי התוכניות של ספייראל, וכל זאת מבלי לעורר חשדות ומתחת לאף של אחד הארגונים החשאיים הפחות סלחניים.

טים סילי וטום קינג כותבים סיפור דינמי להפליא. הם מציגים סיפור מרגלים מלא מסתורין, אקשן ופעלולים, תוך שהם משתמשים בדמותו של גרייסון שבאופן גורף, מבחינת התנהגותו, לא היה לו שום קשר לעולם הזה… עד עכשיו. השניים מכניסים את דיק והלנה למצבים שונים שמצליחים להוציא מהם את הטבע האמיתי שלהם, וגורמים להם להתמודד איתו ועם ההשלכות שלו. הצורה שבה הם מתייחסים לגרייסון היא נהדרת ומאוד מתבקשת. בפעם הראשונה בחייו דיק נמצא בארגון שבו אין מקום לזהויות סודיות, רחמנות או דאגה לאחר, ועם כל זאת הוא עדיין שומר על מי שהוא. גם ההומור וקלילות הדעת של דיק, שמאוד אפיינו את דמותו במהלך השנים, נמצאות ומגיעות לידי ביטוי. סילי וקינג לא שברו את הדמות של גרייסון בסיפור הזה, אלא רק העצימו אותה ובאופן כללי, בקשת הסיפור הזו פיתוח הדמויות נהדר.

ואם כבר יש לנו אחלה כותבים, אז גם האומנות של הסדרה, מאת מיקל ג’נין (Justice League Dark), מצליחה לקחת את המכלול הזה למקומות מדהימים. תוך שימוש בקווים עדינים וברורים ובפאנלים מסוגננים בהתאם, ג’נין מציג תנועתיות בצורה מאוד מדויקת וברורה, מה שהופך את סצנות האקשן לחגיגה לעיניים. הלוקיישנים שבהם מתרחשים האירועים מקבלים פירוט רב ביותר ומאוד עשיר. וכמובן שגם בעיצוב הדמויות הוא ממש לא נופל. כל דמות מקבלת עיצוב ייחודי, אסתטי וברור, כזה שיגרום לקורא לזהות אותן גם כשהן ברקע ומחוץ לפוקוס של הפריים.

קשת הסיפור הראשונה מהווה נקודת כניסה מושלמת לעולם החדש של גרייסון, ולסיפור מעולה המתרחש ביקום DC, אך ללא המאפיינים הסופר-הירואיים הבולטים מדי שלו. האוגדן, Agents of Spyral, אוסף את גיליונות 4-1 של Grayson; את הוואן-שוט Grayson: Futures End, המציג עתיד בו דיק והלנה ממשיכים את חייהם כמרגלים ונתפסים ברוסיה; כמו כן יש את סיפור המקור של גרייסון בהמשכיות הנוכחית של New 52, שפורסם ב-Secret Origins #7 (הסדרה הרצה מ-2014-15).

ציון: 4.5