הביקורת השבועית של Powers מוגשת בחסות סדנת הכתיבה של דייוויד מאמט.

זהירות, מוצר זה עלול להכיל ספוילרים!

השאלה המרכזית בעיבודים ממדיום אחד למשנהו היא מה הדרך הטובה ביותר להעביר את חומר המקור לבמה חדשה – לשמור על דיוק ככל האפשר או להסתפק ברוח המקורית, על הבסיס? מה הופך עיבוד חדש לטוב או גרוע? הבסיס של הקומיקס Powers יכול להספיק: סדרת משטרה בעולם בו כוחות על הם עניין שבשגרה.

ז’אנר גיבורי העל הקולנועי\טלוויזיוני חווה רוויה שמצד אחד נמצאת על גבול המיצוי והמיאוס; ומנגד יש הרבה תחומים שטרם נחקרו במדיומים המצולמים, מעבר למעגלי הקרבות הבין-גלאקטיים\הצלת העולם מנשק יום הדין. בקומיקס היו ויש סיפורים סביב חברה שתפקידה לתקן את הנזק שמותירים אחריהם אנשי על (Damage Control של מארוול), מחלקת משטרה למקרים מיוחדים בעירו של באטמן (Batman: GCPD ו-Gotham Central) ואף קבוצה ממשלתית שמוכנה לפרק לגורמים – תרתי משמע – גיבורי על שעושים ככל העולה על רוחם (The Boys; הנה עיבוד קולנועי\טלוויזיוני שלעולם לא יעבור חלק.)

הבעיה היא, ברובם של המקרים שצוינו, שלהסתמך על הבסיס בלבד, תוך כדי התעלמות מהדמויות והרוח האמיתית של הסיפורים, עלול להסתכם בתועבה כמו “גות’אם” (מקרה דומה: “השומרים”, סרט שמעולם לא היה אמור לעבוד, ואכן כושל ומסתמך על חזותיות ראוותנית בלבד.) לא ניתן לשפוט את Powers על סמך פרק אחד בלבד, אולם נראה שהיא קופצת גבוה מדי מבלי לכוון למטרה אמיתית, ומחליפה את האווירה של הקומיקס בתאורה מצועצעת וצבעונית מדי.

הקומיקס מתרחש בשיקגו האפלולית המצוירת תחת ידיו של מייקל אוון אומינג, בעל הסגנון הקרטוני אך עמוד הצללים. חישבו על ברוס טים מצייר קומיקס או סרט אנימציה למבוגרים. Powers הסדרה עברה למשכן חדש, לוס-אנג’לס עמוסת הכוכבים והשמש, כי האלגוריה על סופרסטארס ו-וונאביז לא הייתה שקופה מספיק. התלבושות המגוחכות של אומינג ושותפו ליצירה, הכותב (וצייר, לפני שהתבסס ככותב בלבד במארוול) בראיין מייקל בנדיס, לא היו אמורות לקפוץ מהנייר, אבל משום מה בהפקה החליטו להתבסס על חלק מהעיצובים או להחליפם בתלבושות אידיוטיות יותר (טריפהאמר, אני מסתכל עליך).

אם מביטים אל מעבר לחזות המטופשת והצבעוניות האינפנטילית, מקבלים סדרת משטרה סטנדרטית עם בלש ותיק ושבור, שותפה צעירה עם מזג אוויר הפכפך ועיר שבמקרה נשלטת ע”י אנשי על (שלא אמורים בכלל להשתמש בכוחות שלהם ללא רישיון, אף שהנקודה הזו – שקיימת גם בקומיקס, אם תהיתם – טרם הוסברה). המשחק של שני השחקנים המובילים – שארלטו קומפלי וסוזן הייוורד – מתקשה לשכנע, בייחוד מאחר והדמויות שלהם לא בדיוק תואמות את המקור (ווקר קר הרוח שמסתיר שלדים בארון; דינה חצופה ונטולת עכבות) ולא נראה שהתסריטאים\במאים החליטו על אילו דפוסי אישיות ללכת.

מאחר ומצטייר כי הקונפליקט המרכזי – בפרק ולאורך העונה – של ווקר הוא אובדן הכוחות שלו בעבר, התמודדות עם חיי סבל כנורמלי (אע”פ שהוא מתעקש להציל את קליסטה עם מילים מנוגדות לכך), ומנוולים מעברו, לא מובן לי למה בחרו להכניס קונפליקט נוסף בדמות האבל על מות שותפו. למרות שהמוות נשכח במהרה, רגע אחרי שווקר ביקר לשנייה את משפחתו של סטוקלי. החשש הנוסף שלי בנוגע לדמותו של ווקר, הוא שסיפור העבר שלו נחשף מהר מדי, גם מצד הצופים. בקומיקס לקח לסודות שלו להתפרש לאחר זמן מה, והגילויים השתלמו. בסדרה המקורית הוא לא מדבר בחופשיות על היותו גיבור על לשעבר, והתקשורת לא מודעת לכך.[1] אתנחם בכך שייתכן ועדיין יש סודות נוספים שהכותבים שומרים להמשך.

[1] דרך אגב, לעזאזל עם מי שחשב שראוי להביא את מריו לופז לשם הסגמנט הטלוויזיוני, האקספוזיציה של ווקר\דאימונד. סממן נוסף באווירה הסלבריטאית\הוליוודית של הסדרה, בניגוד לשימוש בדיווחי חדשות “רציניים” בקומיקס.

אף שהקומיקס אינו מצונזר והשימוש בשפה גסה, אלימות ומין נעשה בחופשיות[2] בסדרה זה מורגש לא במקום. מילת ה-F נזרקת לראשונה כבדרך אגב, כאילו נתחבה לתסריט לשם הצדקת הדירוג (או אי הדירוג? אין לי מושג איך זה עובד בפלייסטיישן.) אין לי שום בעיה עם שיחרור נצרת הצנזורה, להיפך, אבל אם זה נעשה כאילוץ ולא נעשה בטבעיות, מה הטעם?

[2] הרגע הכי מצחיק ובוטה בקומיקס כנראה לעולם לא יגיע למסך.

ציון: 3

הפרק הראשון היה עמוס ברפרנסים לקומיקס, ולמרות הבדלים רבים נכון לפרק הראשון, מומלץ להיזהר מהפרטים הבאים ובייחוד הקישורים:
– כריסטיאן ווקר: סיפור המקור שהוצג בפרק זהה כמעט אחד לאחד לסיפור המקור של כריסטיאן ווקר. אלא אם הוא מסתיר משהו, נדמה שכריסטיאן הטלוויזיוני צעיר בהרבה מבן דמותו בקומיקס.
– דינה פילגרים: שותפתו הצעירה והפרועה של ווקר, שמצוותת אליו בגיליון הראשון. בסדרה היא הפכה לשחורת עור ולרוב פחות נמשכת להרס. ייתכן שדינה הטלוויזיונית היא שילוב בין דינה לבין אנקי סאנרייז, מחליפתה העתידית בקומיקס.
– וולף: יריבו הותיק (מאוד ותיק…) של ווקר. ההופעות שלו בקומיקס היו מעטות ורק בשלב מאוחר התגלה התפקיד המשמעותי שלו בחייו של ווקר.
– ג’וני רויאל: גנגסטר\בעל מועדון שגילם את תפקיד האנטגוניסט בחלק מהסיפורים בקומיקס.
– רטרו גירל: גיבורת העל האהובה בעולם. מגלמת בעיקר תפקיד של אייקונה, אלה מודרנית, שנרצחת בסיפור הראשון של הסדרה, “Who Killed Retro Girl?”
– קליסטה סיקור: קליסטה הייתה ילדה קטנה שננטשה ע”י אמה ונמצאה ע”י ווקר ופילגרים במהלך החקירה המשותפת הראשונה שלהם, הרצח של רטרו גירל. קליסטה פיתחה מערכת יחסים מיוחדת עם ווקר, שהמשיך לבקר אותה כשגדלה בבית אומנה. כשהגיעה לגיל נעורים קליסטה גילתה שיש לה את הכוחות של רטרו גירל, והחלה לפעול כממשיכת דרכה, תחת הדרכתו של ווקר.
– קפטן קרוס: הסתייע לא אחת בדאימונד בעבודתו. לאחר שווקר איבד כוחותיו, קרוס הציע לו עבודה כבלש בפיקודו.
– קאטר: בלש שוביניסט, שמוק ושנוא על ווקר ופילגרים.
– גיבורי על שמופיעים\מוזכרים בפרק: זורה, גיבורת על ותיקה שנותרה בקשר עם כריסטיאן בחייו האזרחיים; טריפהאמר, דמוי-איירון מן וחברו הטוב ביותר של דאימונד, ממציא טכנולוגיה בשימוש משטרתי לניטרול יכולות על; אולימפיה, גיבור על שנמצא מת לאחר ששכב עם אחת הגרופיות שלו, אחד מהרגליו המגונים; סופר-שוק, גיבור העל האולטימטיבי, דמוי-סופרמן.
– נבלי על שמופיעים\מוזכרים בפרק: פאלפ, באג, הסיימונים.
– “הבחור עם המסכה המצחיקה“.