תומר סויקר, בניה שגיב וחגי פלבסקי בביקורות על סופרמן, Nameless, דארת’ ויידר ועוד.

Darth Vader #1-2

כתיבה: קירון גילן, ציור: סלבדור לארוקה, הוצאת מארוול

בשני הגיליונות הראשונים של הסדרה אנו עוקבים אחר עלילות דארת’ ויידר שהתרחשו בין פרקים 4 ו-5 של “מלחמת הכוכבים”. במהלך הקריאה וההנאה מדמותו של ויידר, שמתנהג כאן כמו ה-bad-ass שמצופה ממנו, לפתע מגיעה ההבנה שעד כמה שויידר דמות אהובה, אין לו הרבה הזדמנויות להשוויץ בסרטים. לרוב הוא זורק פקודות ומפעם לפעם יש שימוש קטן בכוח, ובסוף כל סרט קרב חרבות-האור המתבקש. ואילו בקומיקס, למרות שלרוב ויידר עוסק בדברים בהם הוא עוסק בסרטים, יש גם רגעים בהם גילן מזכיר לנו למה צריך לפחד מדארת’ ויידר. זה מבהיר למה אנשים אוהבים אותו כל כך ולמה הוא אחד הנבלים הפופולריים ביותר אי-פעם. הסיפור עצמו בסדר, לא מדהים, אבל אלו רק שתי החוברות הראשונות ואני מאמין שיש עוד הרבה לאן ללכת עם העלילה. בעיקרון שני הגיליונות עובדים בפני עצמם, בקושי מציגים המשכיות ביניהם, אולם אני מאמין שיש כאן תכנית ארוכת טווח של גילן. מרבית החוברת הראשונה עוסקת בדיפלומטיה ודיאלוגים, אבל האומנות של לארוקה כל כך יפה שרק הליכה שקטה במסדרונות של בנייני קורוסקנט זה משהו שכיף להסתכל עליו. בגיליון השני יש הרבה יותר אקשן אינטר-גלקטי ותוכן מבדר. מומלץ בחום על לכל חובבי “מלחמת הכוכבים” ובמיוחד למעריצי דארת’ ויידר, שמקבל כאן טיפול הולם ומתאים. (בניה שגיב)

ציון: 4

Nameless #1

כתיבה: גרנט מוריסון, ציור: כריס ברנהאם, הוצאת Image

גרנט מוריסון חוזר לאימאג׳ ולכריס ברנהאם עם קומיקס מאד… מוריסוני. הסיפור מגולל את עלילותיו של אסטרונאוט עלום שם שנשכר כדי לגנוב מפתחות מסתוריים, ונע בין שני עולמות – החלום והמציאות. בעוד שהסיפור הוצג כסיפור אימה, אני חושב שההגדרה המתאימה יותר היא ״מד״ב אפוקליפטי״. הדמות הראשית מתנהגת כמו ארכיטיפוס ההפרתקן א-לה אינדיאנה ג׳ונס, אך גם קצת מזכירה את ג׳ון קונסטנטין. הכתיבה מאד אופיינית למוריסון, בכך שהסיפור מתחיל ללא אקספוזיציה, די לא קוהרנטי בהתחלה ומפולפל עם הומור בריטי משובח ונוקב (מילת ה-F מופיעה הרבה). מוריסון מראה לקורא בדיוק מה אפשר לעשות עם שליטה בחלומות צלולים; התוצאות הן ביזאריות לחלוטין. האמנות של כריס ברנהאם מעולה ומתאימה לאווירה המשתנה של הסדרה. כמו כן, העיצובים של הסדרה מעולים ומלחיצים (במובן הטוב של המילה). התחומים היחידים בהם הסיפור מתקשה הם אי-הקוהרנטיות (קשה מאד לעקוב אחרי הסיפור ולדעת מה קורה) והפרוטגוניסט מעוט המאפיינים הייחודיים לו. כפי שציינתי, הוא שואל תכונות מג’ון קונסטנטין, אינדיאנה ג׳ונס, ו… זהו, בערך. עם זאת, הסדרה מאד מסקרנת וכנראה שאמשיך לעקוב אחריה. (חגי פלבסקי)

ציון: 4

Men of Wrath #5

כתיבה: ג’ייסון אהרון, ציור: רון גארני, הוצאת מארוול\Icon

הגיליון האחרון במיני-סדרה מיצירתם הפרטית של אהרון את גארני, תחת מטריית אייקון של מארוול, מסיים את הסיפור של משפחת ראת’ באלימות האופיינית לה מזה כמה דורות. הגיליון הראשון נפתח במעשה רצח בתחילת המאה ה-20, ומשם תאוות הדם זרמה בעורקיהם של גברי המשפחה. בכל דור בוצע רצח, בני משפחה נטבחו והמשיכה המגנטית של בני ראת’ לאלימות הפכה לסממן משפחתי. דמי ימיהם של גברי המשפחה סופרו דרך עיניו של איירה ראת’, מחסל שכיר בגיל העמידה, מנוכר מבנו היחיד שניסה לחמוק מהשד המשפחתי, וגוסס מסרטן. ניסיונותיו של רובן ליצור לעצמו ולמשפחתו הטרייה עתיד טוב יותר הובילו אותו בחזרה לעיירת הולדתו, לחיק אביו והסביבה הרצחנית שצמחה סביב שבט ראת’ (עד כמה רצחנית? בגיליון הראשון תינוק מושלך לביצה אחר הוריו שנורו למוות; בגיליון השני ילד נורה למוות תחת פגר של סוס עליו רכב.) רובן, באופן ישיר ועקיף, מוביל בסופו של דבר לשינוי משמעותי בשושלת הבאה, ואילו איירה עושה את מה שהוא הכי טוב בו כמעט עד העמוד האחרון. אהרון ממשיך להרשים בסיפוריו על הדרום הפרוע והמגעיל, בעוד גארני מוסיף את הסגנון האמנותי שלו, לרוב בקווים מחוספסים ואפלוליות שמתאימים באופן מושלם לסיפור. בין אם יחזרו לעבוד ביחד על סיפורי גיבורי על או יפיקו יצירה עצמאית חדשה, תמיד מענג לראות את אהרון וגארני משתפים פעולה. (תומר סויקר)

ציון: 4.5

Spread #5

כתיבה: :ג’סטין ג’ורדן, ציור: קייל סטראהם, הוצאת Image

מוקדם יותר בסדרה ראינו את הדמויות הראשיות – מולי, התינוקת הופ והגבר הידוע בשם “לא” – מגיעים לעיירת שורדים. עכשיו המתח בעיירה גובר כשכולם מתחלקים לקבוצות קטנות אשר בוגדות אחת בשנייה, וכך מתחיל קרב בעל הרבה צדדים שבו כל אחד עם מניע משלו. במקום הזה נהיה מאוד ברור במה הסדרה מצטיינת ובמה לא; הדמויות אומנם לא רעות בכלל אבל כרגע הן חסרות פיתוח. “לא”, לדוגמא, בהחלט מגניב אבל אנחנו לא יודעים עליו כלום. ניתן לטעון שג’סטין ג’ורדן שומר את סיפור העבר שלו להמשך הדרך, או שמוטב שאנחנו לא יודעים דבר, כי זה מעניק ל”לא” מן סגריריות מסתורית. גם על מולי אנחנו יודעים מעט מאוד, אולם זה מתאים לדמות המופרעת שלה. יחד עם זאת, הצד החזק של הסדרה הוא האומנות המרהיבה של קייל סטראהם, בייחוד האלימות הסטייליסטית, והיצורים הנגועים במגיפה; אלה נקודות השגשוג של האמנות. זו לדעתי נקודת המכירה של הסדרה ומה שמחזיק אותה, אע”פ ששאר הדברים אינם בהכרח רעים. (בניה שגיב)

ציון: 3

Superman #38

כתיבה: ג’ף ג’ונס, ציור: ג’ון רומיטה ג’וניור וקלאוס ג’נסון, הוצאת DC

הריצה (השנייה או השלישית במספר) של ג׳ף ג׳ונס על סופרמן מתקרבת בצעדי ענק לסופה בטרם עת. הגיליון המדובר זכה לסיקור נרחב בגלל הצגת היכולת החדשה של סופרמן, אך זה לא עיקר הסיפור. סופרמן ממשיך להיאבק ביוליסס, היריב החדש והחזק (שבמקור היה חברו של סופרמן), בגלל דרכיו ההרסניות והקיצוניות, אך אציליות. הכתיבה של ג׳ף ג׳ונס היא, כרגיל, מעולה: פיתוח דמויות נהדר, איזון טוב בין רגש, רוגע ואקשן – וגם עלילה חזקה. הכתיבה גרמה לי להרגיש שזהו כמעט הסוף, ושנשאר רק עוד גיליון אחד עד שיוחלף בכותב חדש, אך ג׳ונס משאיר את הקורא עם רצון לעוד. האמנות של ג׳ון רומיטה ג׳וניור מצוינת, עם דגש על סצנות האקשן הבומבסטיות בהן הוא מתמחה, אך יש גם רגעים שלווים מעולים. אני אתגעגע לג׳ונס, ומקווה לעוד ממנו בעתיד הקרוב. (חגי פלבסקי)

ציון: 4.5

The Autumnlands: Tooth & Claw #4*

כתיבה: קורט ביוזיק, ציור: בן דיואי, הוצאת Image

שני הגיליונות הראשונים בסדרה החדשה ממפעלו של הכותב הותיק קורט ביוזיק שיעממו אותי. הגעתן של שתי דמויות חדשות – לירויד, בן האנוש והמושיע האגדי שהובא מהעבר הרחוק; וגודפוט, סוחרת מפולפלת ובוגדנית – התחילה להניע את הסיפור לכיוון הנכון, ובגיליונות 3-4 כבר מצאתי עניין לא מועט בעלילה. לירויד יוצא למסע חיפושים אחר מקורות חדשים, מקום יישוב מוגן לתשבי העיר המרחפת ההרוסה ומידע טקטי. דונסטון (דאסטי), כלב הטרייר הצעיר ודמות המספר, מוצא ייעוד חדש כשהוא עוקב אחר לירויד, ולבסוף חובר אליו. סיפור הרקע של לירויד נחשף אט-אט, במקטעים, עם מלחמה בעולם מתקדם טכנולוגית ומשפחה שמזמן כבר אינה בחיים. בינתיים, גארטה וסאנדורסט, שתי הישויות המיסטיות הבולטות בקבוצת השורדים, ממשיכים להתגושש ולהתעמת על גישותיהם השונות; בעוד גארטה תומכת במושיע המפורסם שהביאה להווה, סאנדורסט ממשיך לפתח את תאוות הבצע שלו ואוכל מטלפיה של גודפוט, שבכלל משתפת פעולה עם שבט הביזונים הפראי והרצחני שניסה לטבוח באנשי העיר שהתנשאו מעליו במשך שנים. לירויד מגבש תכנית להתמודדות עם הביזונים (ושבט עטלפים שתקף את השורדים בתחילת הגיליון), בנוסף לתכנית סודית בעקבות מידע חדש שגילה דאסטי. ביוזיק הוא אחד הכותבים האהובים עליי (Marvels, Astro City) לכן הטריד אותי שבתחילה השתעממתי מהסדרה. כבר שקלתי להוריד אותה מהמנוי, ולשמחתי שני גיליונות המבחן תיקנו את העוול. בן דיואי הוא שם חדש עבורי, והאמנות שלו מאוד מרשימה (גם תודות לצביעה של ג’ורדי בלאייר האלוהית), מעניקה לסדרה את הגוון הפנטסטי המתבקש. (תומר סויקר)

* לאחר יציאת הגיליון הראשון שם הסדרה שונה בגלל זכויות יוצרים על Tooth & Claw שביוזיק לא היה מודע להן בזמנו. במדור המכתבים של הגיליון השלישי הוא מסביר זאת, ואף מוסיף שבהמשך החלק של השיניים והטפרים יושמט לחלוטין.

ציון: 3.5