לאחר שקיבל ביקורות חיוביות בפסטיבל "סאנדאנס" בחילת השנה, סרט האימה החדש "צמודים" יוצא עכשיו להפצה עולמית בתקווה לייצר את אותו הבאז החיובי שקבל בפסטיבל. לצערי, יש ל"צמודים" בעיה מרכזית אחת, והיא עצם קיומו של סרט אימה בשם "יופי מסוכן" שהפך לשיחת השנה הקודמת.
מדוע זו בעיה? שני הסרטים שייכים לתת-סוגת "אימת הגוף" (באדי-הורור) ויותר מכך, שניהם מתרכזים במוטיב שבו שתי זהויות נפרדות מבקשות לאכלס גוף בודד. אמנם כל אחדמהסרטים מגיע לכך מתוך עיסוק בנושאים שונים, אך קשה להתעלם מהדמיון על פני השטח.
אני מניח שההצלחה (היחסית) של "יופי מסוכן" יכולה לקדם או להאפיל על סרט כמו "צמודים", אבל הרשו לי לנסות לשפוט את התוצאה הסופית בפני עצמה.
"צמודים" (במקור Together) עוסק בזוג צעיר בשם מילי (אליסון ברי, "קומיוניטי") וטים (דייב פרנקו, "האשליה") אשר מחליטים לעבור מהעיר הגדולה אל חיי הכפר לאחר שמילי מקבלת הצעת עבודה בבית הספר המקומי.
היחסים הזוגיים שהיו מתוחים עוד לפני המעבר, נקלעים למשבר נוסף כאשר טים מרגיש שהוא "ויתר" על הקריירה (הכושלת) שלו כמוזיקאי כאשר עברו לבית הכפרי.
מילי וטים רבים ללא הרף, אך גם מנסים דרכים שונות לאחות את הקרע, כאשר באחד הניסינות האלו הם יוצאים לטיול משותף ביער שמסביב לביתם.
כעכברי עיר, הם כמובן מאבדים את הדרך ומוצאים את עצמם מבלים את הלילה בתוך מערה עמוקה אליה נפלו, אשר יש בתוכה שרידי כנסיה ישנה ומעיין עמוק של מים,ממנו הם מרווים את צמאונם.https://www.youtube.com/watch?v=LEJP0N_JaUQ
מאחר ואנו במותחן אימה, ברור שדברים הולכים להשתנות אחרי לילה שכזה:
מילי וטים מגלים שהמשיכה הפיזית ביניהם, שגם היא היתה במשבר עמוק, התחדשה, אך בהחלט לא בדרך בה הם רצו – נראה כאילו הגופים שלהם נמשכים פיזית אחת לשני ומבקשים להתחבר בשלל דרכים ולא תמיד בדרך ביולוגית מקובלת.
מילי וטים יגלו שהקשר ביניהם הופך ליותר ויותר מאתגר, כאשר המשיכה הפיזית לא מיישרת קו עם המשיכה הרוחנית.
ובכן, אם זה נשמע לכם כמו תרגיל קולנועי אינטלקטואלי של חוג לקולנוע, זה אכן מרגיש כאילו לבמאי והתסריטאי מייקל שאנקס היה רצון עז להגיד אמירה ברורה ונחרצת על אהבה, זוגיות וכל מה שבין לבין, בסרטו הראשון באורך מלא.
אך למרות ש"צמודים" יחסית קצר (102 דקות) יש בו לא מעט רגעים בהם נדמה כי הוא הוא מיצה את הפוטנמציאל שלו והוא מושך את האלגוריה שלא לצורך.
אחד הדברים שהפריעו לי יתר על המידה היה השימוש ביותר מדי Jump Scares- קצת מעבר למה שאני מצפה מסרט שהוא "באדי הורור" ולא "סלאשר" פשוט.
בתת-הסוגה של "אימת הגוף" המתח נבנה לאורך זמן ובשקט, כאשר הקהל אמור להתפתל בחוסר נוחות בכיסא כאשר הוא מבין לאן הסרט לוקח אותו.
אין צורך לגשת אל הטריק הזול של ההפחדות כדי להקפיץ מהכיסא בסרט כזה, לטעמי.
החלקים הטובים של הסרט נשענים בעיקר על האינטראקציה בין הצמד שהוא גם זוג בחיים האמיתיים, ברי ופרנקו .השניים גם חתומים כמפיקי הסרט ונראה שזה באמת פרויקט תשוקה שלהם (כנראה משחק המילים הזה ממש במקום).
מודבר בשחקנים טובים מספיק כדי להחזיק כמעט לבד את הסרט המאוד קאמרי ואינטימי הזה על כתפיהם, כאשר ברוב דקות הסרט אין כמעט שחקנים אחרים בסביבה.
הקשיים המוכרים לכולנו של חיים במשותף מקבלים ביטוי גם בעקיצות המילוליות וגם במימיקות הקטנות בפרצופי השחקנים.
למרות שלא חפצתי בכך, אני נאלץ לחזור ולהשוות את הסרט הזה ל"יופי מסוכן" – בעוד שבסרט ההוא קורלי פרג'ה לא עצרה בשום תמרור והמשיכה עד הסוף עם קיצוניות ה"בודי הורור", שאנקס הרבה יותר מאופק, וחבל שכך.
היו לא מעט סצחינות שבהם חשבתי "מה היה קורה אילו הסרט היה ביידיים של פרג'ה או אחד ממשפחת קרוננברג"? לאלו סיוטים הייתי מכניס את עצמי?"
נראה כאילו שאנקס עצר את עצמו בנקודות בהם היה אפשר לצלול לגרוטסקות האמיתיות של הז'אנר, להתעמק ביסורי הגוף האנושי והנוזלים שבתוכו.
זה לא שאין ב"צמודים" קטעים מצמררים אך הם מועטים יחסית, לפחות עבור מי שציפה לסיוט ויזואלי מתמשך כמו "יופי מסוכן".
ולמרות כל זאת, "צמודים" הוא סרט שלא הייתי לוקח אליו בת זוג או מישהו מתחת לגיל 18, לפחות בגלל סצינה אחת שהיתה עבור הגברים בקהל מייסרת יותר מסצנה מסוימת מתוך "משתגעים על מרי".
ברי ידועה בתור אחת שלא מתביישת בגוף שלה ולמרות שניכר שזוג השחקנים באמת אוהב אחד את השני, המחשבה שבאמת קיננה לי בראש בסיום הסרט היתה "בעוד כך וכך שנים, מה יקרה שהילדים של ברי ופרנקו יחשפו בטעות לסרט הזה?"
אבל אולי אני פשוט מקובע מדי בדרך המחשבה שלי.
בעמודה של הדברים החיוביים, לצד המשחק, אפשר לציין את ההומור הקליל (גם אם הוא שחור ועוקצני) שהסרט משופע בו, צילום סולידי ובטוח של ג'רמיין מקמיקינג ולמרות שיש בו מגרעות- עבור סרט בכורה , שאנקס עושה כאן עבודה לא רעה בכלל, שהוא מצליח ליצור איזון נכון בין האימה לדרמה האנושית, גם אם העלילה צפויה במידה רבה מתחילת הסרט ועד סופו.
בשקלול הסופי של הדברים "צמודים" הוא סרט שבהחלט הייתי ממליץ לצפות בו, הכולל שחקנים טובים ותסריט שמנסה לאתגר את הצופים ולצאת מגבולות הנוחות, גם אם הוא לא תמיד קולע במדויק.
