איך מתחילים לכתוב על הסדרה שעיצבה את שנות ההתבגרות שלי והשפיעה באופן ישיר ועקיף על תפיסת העולם שלי? איך אוכל לסכם במילים תופעה של 7 עונות, שהייתי מוכנה להמשיך לצפות גם לעוד 10 שנים מבלי שימאס לי (ולא, הקומיקס שעכשיו נמצא ב"עונה 11", לא סוגר לי את הפינה הזאת, מצטערת).

איך אוכל להעביר את המסר שניסינו להעביר במכתבים שכתבנו לערוץ 2 והתחננו שישדרו את הפרקים שהוחרמו או העובדה שנתתי לאמא שלי כל חודש כסף מדמי הכיס שלי כדי שתוסיף את סטאר וורלד, הערוץ ההודי, לממיר הישן שלנו, כדי שאוכל להמשיך לראות את הפרקים החדשים של הסדרה האהובה עלי. איך אוכל להסביר את ההתרגשות בפעם הראשונה שבחור נתן לי את טבעת הקלאדה או שחברה טובה חזרה מחו"ל והביאה לי לימיטיד אדישן של "מיסטר גורדו". אני לא יודעת איך לתאר את התחושה שהייתה לי בפעם הראשונה שראיתי את הפרק המוזיקלי באולם מלא גיקים במפגש של האגודה למדע בדיוני ופנטזיה, ושלמרות שלא הכרתי אף אחד מסביבי, הרגשתי כאילו אני שייכת לחבורה הכי פופולרית בעולם.

היום, כשאני ידועה בתור אוטוריטה לבאפי בקרב החברים שלי אחרי שצפיתי בפרקי הסדרה עשרות פעמים, תוך כדי דקלום של כל בדיחה וכל הערה צינית ולפעמים אפילו מונולוגים שלמים, אני יכולה לקום ולהתוודות ולומר שלא הייתי מעריצה של הסדרה והבאפיוורס מהשנייה הראשונה. בפורים השנה, ב-10 במרץ, נציין 20 שנה ליציאת הסדרה האלמותית הזו וזו הזדמנות נהדרת לחזור אליך ולנסות להבין את סוד הקסם שלה:

להמשיך לקרוא צפייה מן העבר, 20 שנה ל-"באפי קוטלת הערפדים" – סדרה שעיצבה דור שלם ←