כל הפוסטים של ניצן ניקי מור

מוציאים קיטור: "ציידי הצללים" – עדיף שלא היו יוצאים לאור

 

קשה מאוד לרצות בוקיז (צופים שגם קראו את הספרים עליהם מבוססים הסרט או הסדרה). לכל אחד מאיתנו, במהלך הקריאה, נוצרת תמונה בראש של איך כל דמות אמורה להיראות ולהתנהג, כאשר מעבירים את הספרים למדיה אחרת, קולנוע או טלוויזיה, הבחירות נעשות על ידי אנשים אחרים, בימאים, מפיקים, מלהקים ועוד. אם הבחירות של השחקנים לא תואמות את דעתנו, זה מפריע. אבל בואו נניח את הליהוק בצד, אנחנו ממש, אבל ממש, שונאים שעושים שינויים קיצוניים בעלילה כדי למכור את הסרט או הסדרה כיותר סקסיים או להתאים אותו לקהל שונה לחלוטין משיקולים אלו ואחרים.

המשפט שגורס "אם זה לא מקולקל למה לנסות לתקן את זה" אמור להיות הקו המנחה של כל מי שעושה עיבוד מהדף למסך, אבל לצערנו, ברוב המקרים, בשנייה שתסריטאים מהביזנס מקבלים את חומר המקור, הם מרגישים צורך לא מוסבר לשנות הכל ולהפוך את זה למשהו אחר לגמרי. התוצאה היא שהשמות נשארים אותו הדבר והסיפור הכללי דומה אבל כל השאר שונה. וזה מאוד מרגיז את קוראי הספרים.

להמשיך לקרוא מוציאים קיטור: "ציידי הצללים" – עדיף שלא היו יוצאים לאור

ביקורת: "אגדות המחר", עונה 2, פרק 10 – לגיון האבדון

הפרק של "אגדות המחר" השבוע התמקד, ברובו, בחברי "לגיון האבדון" (וכך גם הוא נקרא) ולמרות הביקורות האחרות ברחבי הרשת שהתלהבו, אני דווקא חושבת שהיה מדובר בפרק דיי משעמם.

אז מה היה השבוע? אבל לפני שנענה על זה, נזהיר שהמשך הקריאה כוללת ספוילרים לפרק:

להמשיך לקרוא ביקורת: "אגדות המחר", עונה 2, פרק 10 – לגיון האבדון

ביקורת: "אגדות המחר", עונה 2 פרק 9 – שודדי האומנות האבודה

לאחר הפסקה, אנחנו מקווים שזו תחילתה של מסורת נהדרת. ניצן ניקי מור, שהצטרפה לא מכבר לצוות הכותבים של האתר, לוקחת על עצמה לסקר את הסדרה שלא תמיד יודעים איך להתייחס אליה (האם היא הטובה בסדרות ה-CW או הגרועה), "אגדות המחר".

אנו חוזרים מפגרת החגים לחצי השני של העונה השנייה, שעושה את כל המאמצים להשתפר.
המשך הקריאה, כמובן, כולל ספוילרים לפרק:

להמשיך לקרוא ביקורת: "אגדות המחר", עונה 2 פרק 9 – שודדי האומנות האבודה

מוציאים קיטור: על מסע בזמן ופלאשפוינט

לכל מי שמחשיב את עצמו כחובב גדול של פנטזיה ומדע בדיוני יהיה קשה מאוד להתחמק מהקונספט של מסע בזמן. גדולי המדענים אולי חקרו את השאלות הגדולות של "מהיכן באנו?", "למה אנחנו כאן?", "מה משמעות החיים?" ו"האם יש אלוהים?" אבל כותבי הטלוויזיה והקולנוע תמיד היו אובססיביים לרעיון של מסע בזמן. ולמרות שתמיד הזהירו אותנו שאסור להתעסק עם רצף חלל-זמן ושאפקט הפרפר הוא ממשי ורציני, כותבים רבים קפצו לתוך חור התולעת ולקחו את הצופים למחוזות אחרים וזמנים שונים.

אני לא חובבת גדולה של מסע בזמן. רגע! אל תקפצו עלי עם תגובות זועמות! אסביר למה: כרעיון זה נשמע ממש נחמד, האפשרות לראות את העתיד הבלתי נודע או לחוות תקופות שחלפו זה מפתח להרבה פרקים בהם הדמויות האהובות עלינו משנות תלבושות וכל פרק זה כמו פורים. אבל, במציאות הטלוויזיונית, כאשר סידרה מתחילה להתעסק עם מסעות בזמן, זה בסדר כלל בשלב בו הסדרה מתחילה להתדרדר ולבסוף פוגשת את מותה.

להמשיך לקרוא מוציאים קיטור: על מסע בזמן ופלאשפוינט

ביקורת טלוויזיה, "מקגייוור" 2016, צעיר בועט ומושלם לדור החדש.

גם אם לא גדלתם בשנות השמונים סביר להניח ששמעתם על "מקגייוור", (נו, ההוא שיודע להכין פצצה ממסטיק וסיכת ביטחון) בכיכובו של ריצ'ארד דין אנדרסון, עם נעימת הנושא המגניבה שהפכה לקלאסית. הסדרה שרצה במשך 7 עונות ולמעלה מ-130 פרקים בין 1985 ל-1992 וזכתה לאינספור רפרנסים במהלך השנים. בקיצור, הסדרה הזו שכל מי שחשב על הרעיון לעשות לה רימייק ידע שאלו נעלים מאוד גדולות למלא.

להמשיך לקרוא ביקורת טלוויזיה, "מקגייוור" 2016, צעיר בועט ומושלם לדור החדש.