לכל מי שמחשיב את עצמו כחובב גדול של פנטזיה ומדע בדיוני יהיה קשה מאוד להתחמק מהקונספט של מסע בזמן. גדולי המדענים אולי חקרו את השאלות הגדולות של “מהיכן באנו?”, “למה אנחנו כאן?”, “מה משמעות החיים?” ו”האם יש אלוהים?” אבל כותבי הטלוויזיה והקולנוע תמיד היו אובססיביים לרעיון של מסע בזמן. ולמרות שתמיד הזהירו אותנו שאסור להתעסק עם רצף חלל-זמן ושאפקט הפרפר הוא ממשי ורציני, כותבים רבים קפצו לתוך חור התולעת ולקחו את הצופים למחוזות אחרים וזמנים שונים.

אני לא חובבת גדולה של מסע בזמן. רגע! אל תקפצו עלי עם תגובות זועמות! אסביר למה: כרעיון זה נשמע ממש נחמד, האפשרות לראות את העתיד הבלתי נודע או לחוות תקופות שחלפו זה מפתח להרבה פרקים בהם הדמויות האהובות עלינו משנות תלבושות וכל פרק זה כמו פורים. אבל, במציאות הטלוויזיונית, כאשר סידרה מתחילה להתעסק עם מסעות בזמן, זה בסדר כלל בשלב בו הסדרה מתחילה להתדרדר ולבסוף פוגשת את מותה.

למה זה קורה? התאוריה שלי: כצופים נאמנים יש לנו את היכולת לזכור כל פרט קטן שקרה, אבל הכותבים של הסדרות כמעט תמיד שוכחים את מה שהם בעצמם יצרו, או במידה והסדרה ממשיכה שנים ומעסיקה כותבים אחרים אלו לא טורחים להשלים את מה שהיה לפניהם. בכך נוצרים חורים ענקיים בעלילה. לא פעם התלוננתי שתסריטאים הם העם הכי עצלן בעסק. הם בונים לנו סדרה, עונות שלמות של עלילה, דמויות, מערכות יחסים, מתח ואז כשהם צריכים לחזור אחורה ולהסביר דברים הם תמיד עושים זאת בצורה לא הגיונית או מתעלמים לגמרי ממה שהם בעצמם כתבו עד עכשיו.

כמה קשה זה להחזיק צוות של גיקים בתשלום שיזכירו לכם שעדיין לא עניתם על שאלת דוב הקוטב על האי הבודד (ע”ע אבודים) או שעם כל הפינג פונג שאתם עושים עם הפלאשבקים של אוליבר קווין על חמשת השנים שהוא היה תקוע על האי שכחתם לגמרי את פרק הפיילוט ושיניתם את העלילה בצורה שלא מתחברת לכלום!

ברגע שמסע בזמן נכנס לתוך סדרה אתם יודעים ששינויים יקרו, הרי הגיבורים שלנו לא מסוגלים להיות צופים שקטים ולא לשנות שום דבר בהיסטוריה, אפילו בלי להתכוון הם יעשו פשלה קטנה שאיכשהו תשפיע על ההווה/העתיד שאנחנו מכירים. כולנו זוכרים את השיעור הסופר משעמם הזה שהיה לנו בתיכון שהסבירו לנו שלכל פעולה בטבע יש תגובה ישירה, אז על אחת כמה וכמה שינויים ברצף הזמן-חלל ישנו את העולם שבו אנחנו חיים או ליתר דיוק העולם בו הם חיים. וכשיש שינויים, יש חורים בעלילה, וכשיש חורים בעלילה יש צופים מתוסכלים וכותבים שלא מצליחים לקשור את כל הקצוות שהם השאירו פתוחים והרמה של הסדרה מתחילה להתדרדר ומפה לשם, בום! הסדרה מבוטלת.

בשלב הזה, הכותבים המבריקים של DC TV (תחת הכנפיים המגוננות של רשת הCW) עלו על פתרון גאוני: עם פז”ם של 4 עונות של החץ, 2 עונות של הפלאש, עונה אחת סופר מבולגנת של אגדות המחר והחברה החדשה סופרגירל, הם בחיים לא יצליחו לזכור מה הם שינו איפה ולמה אז הם הפעילו את פרויקט “פלאשפוינט”.

בארי אלן, הפלאש החביב, חזר בזמן פעם אחת יותר מדי ויצר קווי זמן מקבילים שכל אחד מהם יצר מציאות דומה אבל שונה וכיוון שכל הסדרות קשורות אחת בשנייה יש השלכות גם לסדרות האחרות. סוף סוף הם לא יצטרכו להסביר את הפדיחה שהם עשו שהם הציגו את הבן של ג’ון דיגל באגדות המחר (ששם בכלל הם עשו כל כך הרבה שינויים בעבר שזה מפתיע שאנחנו לא כולנו חיים במציאות בה אנחנו נשלטים ע”י צבא מקריפטון), הם יוכלו להחזיר את לורל לאנס (למרות שכל כך שמחתי שהיא סוף סוף מתה ונפטרנו מהשחקנית והדמות המעיקה הזאת), הם לא יצטרכו להסביר את כל חוסר ההתאמות בפלאשבקים של אוליבר והאי (אפשר כבר להרוג את הסטוריליין המשעמם הזה?), הם יתנו כוחות על לכל דמות משנה בפלאש, הם יתנו לגיטימציה להוספה של דמויות חדשות, הם יסבירו איך סופרגירל, שהייתה שייכת לרשת אחרת, פתאום משחקת עם כל שאר גיבורי העל האחרים באותו יקום (ומבטלים את כדור הארץ 3 על הדרך) וכל פשלה עתידית אחרת שהם יעשו יכולה פשוט להיכנס תחת המטריה של “פלאשפוינט” ולהשתיק את מיליוני המתלוננים מסביב לעולם. תחשבו על זה, זה גאוני!

גאוני, אבל לא מקורי! כי חברת הקומיקס DC השתמשה בדיוק בתסריט הזה של הפלאשפוינט כדי לאתחל את כל יקום הקומיקס שלה ב-2011 שנייה לפני שהתחילה עם ה-New 52 וזו לא הייתה הפעם הראשונה ש-DC אתחלו את העולם הקומיקסאי שלהם. חברת DC השתמשה בטריק הזה בדיוק בשביל שתוכל לספר את הסיפורים של באטמן סופרמן וונדר וומן עוד פעם, מחדש, הפעם עם טוויסט אחר, עם עלילות חדשות ובלי צורך להסתמך על המשכיות של 50 שנה ויותר.

נכון שבעולם של פנטזיה ומדע בדיוני הדרישה שדברים יהיו הגיוניים זה… קצת לא הגיוני מלכתחילה, אבל לפחות הפעם הכותבים הצליחו למצוא פלסטר מספיק גדול שמכסה את כל הבלגן שהם יצרו ואפשר רק לקוות שזו לא תהיה נשיקת המוות לכל כך הרבה סדרות גיבורי על שכולנו צופים באדיקות. מכאן אנחנו רק נסמן בכוכבית כל שינוי קטן שנשים לב אליו, נקרא לו איסטר אג, נטפח לעצמנו על השכם שזיהינו את זה לפני כולם ונמשיך להתלונן על הכל בטוויטר.