אחרי שאולפני האחים וורנר וחברת DC החליטו לקחת צעד אחורה בבניית היקום הקולנועי שלהם ולהתמקד בתור התחלה בעשיית סרטים מוצלחים על כל דמות (וונדר וומן, אקוומן, שהאזאם ואם תרצו אפילו ג'וקר), הגיע לקולנוע רגע לפני משבר הקורונה – "ציפורי טרף: והארלי קווין המהממת", או כמו שכולם מכנים אותו,  הסרט של הארלי קווין.

"ציפורי טרף" הינו ספין אוף ל"יחידת המתאבדים" המאכזב, אשר מבוסס על פי קומיקס באותו השם, ומספר את הסיפור של הארלי קווין בעקבות הפרידה שלה מהג'וקר, ונאלצת לשתף פעולה עם מספר לוחמות ביניהן: הקנרית השחורה, הציידת, הבלשית רנה מונטויה, וקסנדרה קיין. אולם למרות כמה נקודות דמיון ל"יחידת המתאבדים", כמו העובדה שהסרט עוקב אחר קבוצה של אנטי גיבורים(ות), והעובדה שכתוביות הסרט מאוד צבעוניות, וגם שהפסקול אקראי, "ציפורי טרף" שונה מאוד מהבלגן של יחידת המתאבדים, ואף מפתיע לטובה.

המשך הקריאה כולל ספויילרים לסרט:

הסרט שם דגש על הארלי קווין כאנטי גיבורה, ועל הדרך שעשתה כדי להפוך לעצמאית שלא זקוקה לג'וקר בשביל כל דבר קטן. הסרט מלא באקשן נהדר, מצחיק, מעניין ופשוט כיף לצפייה. זהו גם הסרט הראשון ביקום הקולנועי של DC בדירוג R והוא מאוד מזכיר את סרטי דדפול של מארוול בשבירת הקיר הרביעי, ובשילוב של הומור עם אלימות.

את הרעיון לסרט הגתה מרגו רובי (שמגלמת את הארלי קווין) והיא הגיעה איתו לראשי אולפני האחים וורנר עוד ב-2015 וזמן קצר לאחר יציאת יחידת המתאבדים במאי 2016, האולפנים הכריזו על הפקת הסרט. לתפקיד הבמאי נשכרה קאת'י יאן, ולכתיבת התסריט נשכרה כריסטינה הודסון שגם כתבה את התסריט לסרט "באמבלבי" (המעולה). לצד מרגו רובי, מככבות, גם ג'ורני סמולט-בל בתפקיד הקנרית השחורה, מרי אליזבת' וינסטד בתפקיד הציידת, רוזי פרז בתפקיד רנה מונטויה, ואלה ג'יי באסקו בתפקיד קסנדרה קיין. מנגד, אנחנו מקבלים את יואן מקרגור בתפקיד הנבל – רומן סיוניס (המסיכה השחורה) ולצדו כריס מסינה בתפקיד הרוצח הפסיכופט ויקטור זאס.

"ציפורי טרף" מציג עלילת סרטי פשע יחסית גנרית. הדמויות בסרט מסתבכות סביב פשע בעיר גות'האם, לכל אחת יש את המניעים שלה והן נאלצות לשתף פעולה אחת עם השנייה בכדי להשיג מטרה משותפת…על הדרך הן הופכות לקבוצה של גיבורות שנלחמות יחד. העלילה ממשיכה זמן מה אחרי אירועי "יחידת המתאבדים", הארלי קווין נפרדת מהג'וקר ו…זהו, זה כל הקשר ל"יחידת המתאבדים".

כעת, כשלהארלי קווין אין את הגב של הג'וקר, פושעים רבים מעוניינים לנקום בה על דברים שעשתה להם בעבר, ומנגד, הארלי רוצה לפתח את העצמאות שלה ולהוות דמות חזקה בעיר גות'האם, שתרתיע את הפושעים ממנה כמו הג'וקר. במקביל, ראש עולם הפשע, רומן סיונס, מתכונן לשליטה המוחלטת שלו בעיר גות'האם אך התוכניות שלו משתבשות, כאשר דרכו מצטלבת עם כייסת צעירה בשם קסנדרה קיין, שגונבת לו יהלום חשוב מאוד. הארלי בעזרתן של הקנרית השחורה, הציידת, והבלשית רנה מונטויה, מגנות על קסנדרה מפני המסכה השחורה ואנשיו.

מה שהופך את הצפייה בסרט לכל כך כיפית הוא הטון הקליל של הסרט, ושבירת הקיר הרביעי של הארלי קווין כמו בסרטים של דדפול, כאשר היא מקרינת את הסצנות. הסרט מלא בסצנות אקשן מעולות שמשאירות טעם של עוד. גם הקאסט עושה עבודה נהדרת, מרגו רובי שמוכיחה שוב שהיא הבחירה הנכונה לגלם את הארלי קווין ושאר השחקניות שאיתה. אולם, הדמויות הנשיות האחרות לא מתפתחות יותר מידי לאורך העלילה, וזה חבל.

מי שהצליח להפתיע אותי הוא יואן מקרגור, שהדמות שלו גונבת את ההצגה בכל בפעם שהיא מופיעה על המסך. הדמות של מקגרגור כתובה נהדר ובאופן מצחיק וציני, אבל קשה לקחת אותו ברצינות כנבל קשוח שמוריד ראשים, גם בגלל הטון של הסרט וגם מכיוון שההיכרות שלי עם מקרגור היא בסרטי סטאר וורס, שם גילם את אובי וואן קנובי, אביר ג'דיי ומורו של אנאקין סקיווקר.

התסריט פשוט ומאוד גנרי, כך שאין בו יותר מידי טוויסטים עלילתיים מעניינים ומתוחכמים. נראה שחברת  האחים וורנר הלכו על נוסחה קלאסית מנצחת, כל הסרט בנוי בטון קליל, החל מהעלילה הפשוטה, הצילום הצבעוני, הפסקול האקראי, וסצנות האקשן הרבות. ביחד עם הבימוי המוצלח וקיבלנו, סרט אקשן קליל, גיבורי על קלאסי. בנוסף, בסרט מודגש הכוח הנשי, כמו בסרטי גיבורי על אחרים מהתקופה האחרונה. אבל בניגוד ל"וונדר וומן" למשל, ששם ההעצמה הנשית היא דרך גיבורת העל כמודל לחיקוי, ב"ציפורי הטרף", הסרט מציג דמויות שונות אחת מהשנייה שמה שהופך אותן למודל לחיקוי זה לא האישיות שלהן, אלא הקשר והתמיכה שלהן אחת בשנייה.

"ציפורי טרף" הוא הסרט הכי צבעוני, משוגע, וכיפי ביקום הקולנועי של .DC מצד אחד אולפני האחים וורנר הלכו על נוסחה קלאסית של סרטי גיבורי על, אבל מצד שני זהו הסרט הראשון שלהם בדירוג R עם שילוב של קטעי קריינות בסגנון של שבירת הקיר הרביעי. הפספוס של הסרט הוא הדמויות הנשיות שלא זכו לעומק או להתפתחויות מעניינות. גם הנבל, המסכה השחורה, סובל מחוסר הרצינות שלוקחים אותו, בגלל הטון הקליל של הסרט, אם כי הוא עדיין כתוב ומשוחק נהדר. הסרט, הקאסט והבימוי המוצלח, בהחלט הופכים את הסרט לשווה לצפייה, אבל לא לצפיית חובה.

ציון סופי: 3.5