ביקורת מאת: רון רייטן

"סנס8", סדרת המדע בדיוני חובקת העולם של נטפליקס, אולי לא תיכנס לספרי ההיסטוריה כסדרה ששינתה סדרי עולם טלוויזיוניים, אבל איש לא יכול לומר שהיא לא חשובה. ואיך היא לא תהיה, אם חתומות עליה שתי אחיות, שעד לא מזמן היו אח ואחות, ושבעבר הקצת יותר רחוק היו שני אחים? מדובר על הצמד וואשובסקי כמובן, שהביאו לנו את סרטי "מטריקס" שדי שינו את פני הקולנוע בתחילת המילניום.

אין זה מפליא כי "סנס8" הצליחה ליצור לעצמה קהל מעריצים רב ובינלאומי, בדיוק כמו הקאסט הנפלא שלה, שחזר בתחילת מאי לעונה שניה (כולה זמינה לצפיית בינג', כמיטב מסורת נטפליקס, שכבר נותנת אותותיה בתעשיית הטלוויזיה העכשווית, כי מי בכלל רואה פרק של סדרה פעם בשבוע?). לצערנו הרב, נודע לאחרונה כי נטפליקס לא תחדש את הסדרה לעונה שלישית, בגלל עלויות הפקה גדולות. מה שהופך את הביקורת הזו, היא גם לפרידה כואבת, הספד אם תרצו, לאחת הסדרות היותר מיוחדות ומרגשות שראינו בשנים האחרונות.

העונה הראשונה של "סנס8" עלתה לאוויר ב-2015 והציגה בפנינו סדרה שקשה למכור אותה בישיבת פיצ'ינג: שמונה צעירים מרחבי העולם ומרקעים שונים מגלים לפתע שהם מחוברים מנטלית ויכולים לראות זה את זה, לחוש זה את זה ולחוות זה את חייו של זה, כל זאת מבלי להימצא פיזית באותו מרחב. ואם זה לא מספיק, ברקע עומדים ארגונים זדוניים הנחושים בדעתם כי שמונת הסנסייטים ואחרים כמוהם מהווים איום על סדרו הטבעי של העולם, ולכן יש לנטרלם (ובכלל זה לחטוף, לנתח ואף להרוג). נוסיף לכך ייצוגים מגדריים ומיניים היוצאים מגדר המוכר וההטרונורמטיבי, כולל אורגיות פאנסקסואליות ועירום גברי פרונטלי ומקבלים בלאגן פומפוזי לא תמיד ברור, אבל שאי אפשר להישאר אדיש אליו.

הצפייה בעונה הראשונה לא הייתה קלה. לא תמיד היה מובן מי נגד מי ומדוע, אך מי שצלח את חלקה הראשון של העונה הגיע לידי סיפוק לקראת סופה, אז התבהרה התמונה יותר והסדרה חיבקה את הצופה האדוק ואפפה אותו בתחושת אמפתיה וחום, שבהם מוצאת את הסדרה את האלמנט הייחודי בה.

העונה השנייה ממשיכה לעשות בדיוק את מה שהסדרה כל כך טובה בו: לתת לצופה פשוט להרגיש טוב, לחמם את הלב – וכל זאת תוך כדי אקשן כייפי ומצולם היטב, רב-תרבותיות מרשימה, ייצוגים חברתיים, מגדריים ומיניים המבקשים לנתץ ולהשמיד כל סטראוטיפ עלי אדמות ותחושה שהאהבה וחברות האמת תוכל לנצח הכל, גם את מר וויספרז העיקש שממשיך ללחוש באוזן.

עם כל הכיף והחדשנות, גם העונה השנייה (כמו למשל הספיישל חג המולד שיצא), לא ממש מובילה לשום מקום וגם קשה לומר שמשהו באמת קורה בה עד לשלושת פרקיה האחרונים. ישנם יותר מדי פרקי פילר ותת העלילות לא תמיד נשזרות באופן הגיוני או מובן זו בזו.

הסדרה לא פוחדת להתעסק בנושאים שנויים במחלוקת ולשחוט בחן רב פרה קדושה או שתיים מדי פרק, ואולי בדיוק לאור כך היא לא מתיימרת להשקיע בבניה ועיצוב המיתולוגיה שלה.לצערנו כאן היא מפסידה ומתפספסת. לא מספיק לתת באקשן ובמד"ב רק בשביל הכיף כדי לבלוע את הגלולה. זה הרבה פעמים מריח מכתיבה על ניוטרל ועצלנות.

מצד שני, לא בכל סדרה אנחנו רואים דמות ראשית של האקרית טרנסית (השחקנית ג'יימי קלייטון) שבמקרה היא גם לסבית ששונאת הגדרות. לא בכל יום רואים גם מערכת יחסים, אקסטרה פונקציונלית, בשלישייה, אותה מנהל ליטו רודריגז המקסיקני (מיגל סילבסטר) עם בן זוגו הרננדו (אלפונסו הררה) וחברתם הטובה דניאלה (ארנדירה איברה). יתרה מכן, הקליף האנגר מספק (סוף סוף צועדים לקראת מפגש פיזי של כל החבורה) ובהחלט יוצר צפייה לעונה שלישית, לא משנה אם פיהקנו מפעם לפעם לאורך העונה. העונה השלישית, כאמור, לא תגיע, אבל אולי בעקבות לחץ של האוהדים נזכה לאיזה ספיישל שיסגור את הקצוות.

גם אם העלילה לא תמיד מתקדמת, ולמרות שלפעמים אנו חשים כי שידורינו התאחדו עם ה"פאואר ריינג'רס", "סנס8" היא אוטופיה של אמפתיה וליברליזם ובעיקר הרבה ביקורת אל מול גזענות, הטרונורמטיביות והגדרות ברורות מכל סוג שהוא. ביחד עם הצילום הנהדר, ההפקה העשירה, הלוקיישנים חובקי העולם ומדע בדיוני קליל עד בינוני, הסדרה היא בסך הכל סדרת טלוויזיה חשובה שלא הייתה כמותה בנוף העל טבעי. ולכן חרף היותה רחוקה מלהיות מושלמת, "סנס8" היא עוד צעד ענק קדימה, אם לא יחידה מסוגה לעת עתה.

ציון לעונה השנייה של "סנס8" – 4