אחרי פתיחת עונה משובחת, הגיע הזמן להציל את סאם ולחבר את המשפחה הלא מתפקדת הזאת שוב. מרי מפגינה את אותה תחושת אחריות ו”הכל באשמתי” כמו שכל בן משפחת וינצ’סטר יודע להפגין. כזכור, היא זאת שעשתה את העסקה עם עזאזל והתירה לו להיכנס לחדר הילדים של סאם, מה שהתחיל את כל מסע הנקמה של ג’ון. דין שחייב ליצור מיני משברים, לא יודע איך להתמודד עם החזרה של מרי, מה לומר לה, איך להתנהג  לידה. היא לעומתו כן מחליטה לא להיות וינצ’סטר קלאסי ולומר בפנים אם משהו מפריע לה. נראה שכל היחסים בין מרי לדין ירדו הילוך בפרק, לא היו שיחות משמעותיות או רגעים מעניינים, רק מעין עדכונים. מרי מקבלת פשוט את העובדה שג’ון הפך לאבא נוראי ושסאם נטש ועזב את חיי הצייד.

בחזרה לסאם, הבריטית (שלא הצלחתי אפילו להיזכר בשם שלה) ממשיכה עם העינויים על מנת להוציא ממנו מידע על כל הציידים שפועלים בארה”ב, כל מה שסאם יודע על אנשי הספר ואפילו מידע על רוב. בדרך כלל, בעונות הקודמות של הסדרה, בפרק הראשון או מקסימום השני, ידענו מי הוא הביג באד של העונה, הפעם אני מאוד מרוצה מהעבודה שהכל עוד אפור. לא ברור לנו מה אנשי הספר רוצים, איך סאם ודין קשורים לזה או האם הם באמת רעים. חוסר הוודאות הזה נותן תחושת רעננות לתחילת העונה הזאת.

דין ומרי מצליחים להציל את סאם והבריטים מכריזים על הפסקת אש. הבחור הבריטי השני (שגם את שמו אני מתקשה לזכור) נראה כמו האחראי ומציע עלה של זית, מעניין מאוד כמה זה יחזיק. נראה שהמטרה שלהם היא לטפל בנושא העל טבעי באמריקה, אבל כמו שנראה מסיום הפרק, ברגע שהצידיים האמריקאים לא יתיישרו, המלחמה בניהם תתחיל. שזו עוד נקודה חדשה ולא מוכרת בעל טבעי, האוייבים כרגע של האחים הם בני אדם, לא שדים, מפלצות, אלים – בני אדם. מה שאומר שהם נלחמים במפלצת המסוכנת ביותר שהם יכולים לפגוש.

המפגש הבלתי נמנע בין מרי וסאם מתרחש וכמו עם דין הוא מבוצע בצורה מושלמת, אבל כזאת שמתאימה לסאם. הוא קודם כל רואה אותה בזמן שהוא קשור, מדמם ופצוע. ג’ארד פאלדקי מצליח להעביר בצורה מושלמת את מה שסאם חווה ברגע הזה. הוא כמובן מתנהג בצורה שונה מדין, מעולם לא היו לא זיכרונות מאמא שלו, אבל הוא יודע בדיוק מה לעשות. הוא מביא לה את היומן של ג’ון ומחבק אותה, כל כך מעט אבל כל כך הרבה.

נראה שבשני הפרקים האחרונים הפוקוס יורד מהאחים ועובר למרי. בדרך כלל היינו מצפים לקבל איזשהו חיבוק חזק בין סאם ודין לאחר שסאם מגלה שדין עדיין חי. אבל הפעם פחות, הבסיס הסיפורי של שני הפרקים היה ההתמודדות של כל אחד מהם עם חזרתה של מרי. אני לא יודע מה אני חושב על זה, בסופו של דבר עיקר הסדרה היא היחסים בין שני האחים אבל אולי אחת ל 12 עונות, לא צריך להתרכז רק בהם.

ולחלק המשעמם של הפרק, קראולי ממשיך בלחימה שלו מול לוציפר ומגייס את אמא שלו על מנת לשלוח את לוציפר בחזרה אל הכלוב. לוציפר ממשיך בשלו ומוצא כלי חדש לתפוס, רוקיסט מדוכדך אשר מגולם על ידי ריק ספרינגפילד, אוי כמה שזה קלישאתי. לוציפר מבצע את אותם משחקי מחשבה ועינויים שביצע על ניק בתחילת עונה 5 עד שהבחור נכנע ומכניס אותו פנימה. אהבתי את העובדה שהכותבים בחרו לשמור על ההמשכיות בדמות שלו, נראה אם זה יחזיק מים לכל העונה.

קראולי מנסה לעשות את הדברים שהוא הכי טוב בהם: דיבור, עסקאות וקלפים מהשרוול. הכל נכשל קשות ולוציפר לוקח את מקומו בגהינום. חזרנו לאותו קו עלילה של עונה 11, הקרב בין השניים האלו על גהינום. מקווה מאוד שהקו הזה ישתנה ומהר, אין לי כוח לשידור חוזר של העונה הקודמת. לוציפר כרגע שולט בגהינום, אמארה לא בסביבה אז מעניין מה המטרות שלו לעכשיו: לחזור לאפוקליפסה, להשתלט על גן עדן או לעבור ללוס אנג’לס ולפתוח משרד חקירות.

אני חושב שאם קל יותר לבלוע את הפרק השני אם הוא היה משודר יחד עם הראשון. הפרקים האלו הם בעצם פרק אחד, פתיחת העונה הייתה צריכה להיות פרק כפול, ככה הסיפורים של חזרתה של מרי והצלתו של סאם היו זורמים טוב יותר.

ציון: 3.5