הביקורת השבועית של “משחקי הכס” מוגשת בחסות זעמו המרוכז של האינטרנט.
זהירות, מוצר זה עלול להכיל ספוילרים!
הפרק השישי הפותח רשמית את חציה השני של העונה, מתחיל במקדשו של האל מרובה הפנים בזמן שלעונה הנוכחית יש מטרה אחת: להוציא את המיץ לצופי הסדרה הנאמנים. ואם בנאמנות עסקינן, אריה סטארק נבחנת באמינותה ונאמנותה להפוך להיות אף אחת. לצערה של סטארק הצעירה, היא עדיין ילדותית מדי בכדי להצליח להערים על מישהו. ניסיונותיה לשקר לג’אקן הגהאר, ובעיקר לעצמה, עולים לה בכמה הצלפות שוט. פייר? נהניתי. מגיעים לה עוד כמה.
בהמשך אריה דווקא מצליחה לשקר היטב בעוד אב מודאג נכנס למקדש עם ילדתו החולה ומתחנן בפני אריה, שנמצאת לבד באולם, שתגאל אותו ואת ילדתו מייסוריהם. מופתעת מהבקשה, ניגשת אריה אל הילדה ומספרת לה סיפור שקרי על כך שגם היא הייתה חולה ואביה הביא אותה למקדש הזה במטרה להירפא. כל שעל הילדה החולה לעשות הוא לשתות מהמים ה”מרפאים” ולמות. בעקבות המקרה הזה, שנצפה על-ידי ג’אקן, זוכה אריה להיכנס להיכל הסודי והנכסף של המקדש, שם היא מגלה את פניהם של כל אותם מתים אשר היא ושאר עובדי המקדש רוחצים את גופותיהם.
במקביל שזורה המשך דרכם המשותפת, לפחות על פי טיריון, של הגמד וחוטפו/מצילו ג’ורה מורמונט. בין שיחות החולין של השניים ובתום לב, חושף את טיריון כי אביו של ג’ורה נרצח במהלך מרד של פקודיו במשימה מעבר לחומת הקרח. אופסי. נראה כי הידיעה כבדה על נשמתו השסועה גם כך של ג’ורה, אך האם ינקום בעתיד? עד אז אולי כל סרטי מארוול כבר ייצאו לקולנוע, ככל הנראה.
עלילת השניים ממשיכה כאשר הם נופלים בשבי. שוביהם – סוחרי עבדים אשר מוצאים לנכון לשמור על ג’ורה בשל כוחו הפיזי ואילו על טיריון אפשר לוותר ולהורגו. בדרך נס מתגלה לנו כי איבר מינם של גמדים הוא פריט יקר ערך בשבע הממלכות וטיריון המחוכם מציע לסוחרים לשמור אותו בחיים עד אשר יגיעו לסוחר פינים, כדי שידע כי הפריט אכן לקוח מגמד. רגע, רגע; סוחר פינים?! Show him to me!
הרחק במעלה המלך לורד בייליש מגיע לביקור. בדרך הוא נתקל באח לאנסל שמאיים לכלול את “אצבעון” בין החוטאים שכבר נענשו ע”י מסדר מאמיניו של הדרור העליון. אולם בייליש המוזמן למלכה האם יודע איך להוציא את העוקץ מהפרחח המגוחך שתפס נוכחות מוגזמת בעונה הזו, מקניט אותו על אמונתו וממשיך בדרכו.
כאשר נפגשים בייליש וסרסיי, הוא טורח לספר לה כי סאנסה שבה לווינטרפל וכי ממש בקרוב תינשא לרמזי בולטון, בנו של רוז עמו לארמון וללאניסטרים יש הסכם (את עדיין סומכת על הסכמים, סרסיי? באמת?) בייליש, לעומת זאת, דואג לרקום את מזימתו העתידית – לתת לרוז בולטון להילחם בסטאניס באראתיאון, השניים יחסלו זה את זה ואילו הוא, בייליש, יירש את תפקיד אדון הצפון ויבטיח נאמנותו ללאניסטרים ולמלך טומן. האם בייליש אומר את האמת הפעם? למי מהנשים ייתן את נאמנותו – סרסיי או סאנסה?
במקום רחוק עוד יותר, בדרום, אנו נחשפים לרומן בוער בחצרות גני המים של דורן: מירסלה, בתה של סרסיי, וטריסטיין מארטל, בנו של הנסיך דוראן ואחיינו של אוברין המנוח (כן, לא נפסיק להזכיר שהוא מת, מפריע לכם?) בזמן שהשניים מתגופפים ומצחקקים כאחרוני ילדי דיזנגוף סנטר, אל החצרות מגיעים ג’יימי וברון במטרה לחלץ את “אחייניתו” של ג’יימי, במקביל לשלוש בנותיו של אוברין, “נחשיות החול”, במטרה הפוכה – להרוג את הנסיכה לבית לאניסטר. רעש צליפת שוט באוויר, חרבות נשלפות, קרב מתפתח; אוי, המתח – מה יעלה בגורלה של מירסלה התמימה?! שום כלום. הקרב בין הנערות לגברים, שהיה אמור להיות סצנת שיא, מופסק ע”י אנשי המשמר של דוראן. כולם עצורים, כולל אלריה, ואיש לא מת. הוכחה לכך שהסדרה מאבדת כיוון (ובכל זאת, זוהייתה סצנה חביבה).
מיד לאחר מכן אנו שבים אל מעלה המלך ואל דמות אהובה שחסרה לכולנו: ליידי אולנה, “מלכת הקוצים”, הסבתא והמטריארך של בית טיירל. הקשישה החצופה והמדליקה חוזרת לארמון כדי לעזור לנכדיה, בעיקר למרג’רי, לאחר מעצרו של לוראס בגין משכב זכר, אל מול ציפורניה הערמומיות של סרסיי. לאחר שהשתיים נפגשות ושולחות סכינים ועקיצות זו בזו, מוסכם כי סר לוראס יעבור חקירה על ידי הדרור העליון, כנדרש על ידו. בזמן החקירה, בה צופים המלך טומן, רעייתו מרג’רי (טוב נו, “המלכה”), המלכה האם סרסיי וליידי אולנה, מתכחש לוראס לכל ההאשמות כלפיו. מיד אחריו, בהפתעה, נקראת אחותו להעיד. גם היא מעידה כי מעולם לא שמעה על משי אחיה או חזתה בהם. אך ההפתעה האמיתית מגיעה מיד לאחר מכן: מאהבו (החתיך) האחרון של לוראס עולה להעיד וחושף את האמת, כולל עדות השקר של המלכה. לוראס יוצא מדעתו ונלקח למעצר עד למשפט רשמי ויחד עימו נעצרת גם המלכה מרג’רי אשר שיקרה בפני האלים. שוב סרסיי מנצחת בקרב – או שמא? לא בטוח שהקרבת הברית עם בית טיירל הייתה מהלך חכם ונכון. אבל לפחות זה מהלך מעניין, והגיע הזמן למשהו מעורר עניין.
את הפרק התחלנו עם בת סטארק הצעירה ובאופן סמלי אנו מסיימים אותו עם בת סטארק הבוגרת. ערב החתונה של סאנסה ורמזי אל חדרה של סאנסה מגיעה מירנדה, המאהבת הקנאית של רמזי. זו מציעה לרחוץ את הליידי לקראת חתונתה, ובינתיים מנצלת את הזמן כדי לספר לבת סטארק על סטיותיו ואכזריותו של בעלה לעתיד כלפי הנשים שביקרו במיטתו. להפתעתה של מירנדה, היא מגלה כי סאנסה לא תמימה כפי שהיא משדרת, או לפחות לא לגמרי תמימה: סאנסה מתוודעת לרגשותיה של מירנדה לרמזי ומוסיפה כי היא לא מפחדת, מאחר והיא סאנסה סטארק וזהו ביתה. הקבלה יפה לאחותה הצעירה, שלכאורה מנסה להיות אף אחת.
סצנת החתונה מעוצבת באופן יפהפה (אני קצת רגיש לחתונות, נו) ויש בתמונה מעין עצבות כשרואים את סאנסה היפה לצד ת’יאון האומלל, המלווה אותה אל החופה, כשברקע מופיע אותו עץ שראינו בתחילת הסדרה, כשנד סטארק התפלל לאלים לפני המסע על תפקידו במעלה המלך.
בניגוד חריף לחתונה, סצנת ליל הכלולות מעוררת את הרוע הקיים בסדרה. במקום ג’ופרי אנחנו, ובעיקר סאנסה, מקבלים את רמזי. זה מכריח את ת’יאון להישאר בחדר, בעוד הוא מתכוון לקיים את מצוות הלילה הראשון בסאנסה המפוחדת ובצדק: רמזי אונס אותה וסאנסה מאבדת את בתוליה.
הפרק נגמר בטעם רע וכולנו יודעים שלסאנסה מגיע הרבה יותר. אבל אולי, רק אולי, הפגיעה הפיזית הראשונה שסאנסה חווה תהיה זו שתעורר אותה ותגרום לה להבין שאם היא לא תפעל לשמור על עצמה ולקדם את עצמה, אף אחד לא יעשה זאת עבורה. ובנימה מעודדת יותר, אני רוצה להקדיש לסאנסה, הדמות האהובה עליי, את השיר הבא: “(שימי) נר על החלון”.
ציון: 3.5
