ביקורת "גות'אם" עונה 1 פרק 20: מתחת לסכין

הביקורת השבועית של "גות'אם" מוגשת בחסות הפסיכיאטר העתידי של ברברה קין.

זהירות, מוצר זה עלול להכיל ספוילרים!

החלק השני מתוך מי-יודע-כמה של "פרשת רוצח המאהבות המפלצתי" AKA "גורדון נגד לואב: סיבוב אחרון ודי, אולי" AKA "התירוץ להחזרת ברברה לחיינו תוך כדי תחינה שהפינגווין ירוצץ את גולגולותינו" לא מאכזב וממשיך את מגמת התיסכול מהסדרה. אם כל העונה לא הייתה איומה ונוראית כמעט לחלוטין, סאגת סיום העונה לוקחת אותה למחוזות חדשים של שפל ותקווה שפוקס תחזור בה מהזמנת עונה שנייה.

גורדון ובולוק ממשיכים לחקור את עקבותיו של הרוצח הסדרתי, ה-Ogre[1], כשבינתיים ג'ייסון מסמן את ברברה – ולא את לזלי, כפי שגורדון חשד בתחילה[2] – ומגלה פוטנציאל לנפש תאומה. כי היא מתוסבכת, כאילו, בגלל סמים, אלכוהול, בגידה בארוסה עם מאהבת לשעבר ושותפות לדירה עם ילדה הומלסית. כמובן שג'ייסון נופל שדוד לרגליה, ובסוף הפרק לוקח אותה לדירתו, מראה לא את חדר הרצח הסודי שלו – וברברה נראית מרוצה. מבלש צדקני והגון שנלחם בשחיתות, לבחור מיסתורי שלא מדבר הרבה ואוהב את הבחורות שלו מקוצצות ומרוטשות. יאיי, ברברה.

[1] הכינוי מעניק לו נופך מפלצתי, אבל רק בפרק הזה התגלה לראשונה מראהו המעוות המקורי של ג'ייסון, לפני שעבר ניתוח פלסטי שהעניק לו את חזותו של שחקן יוצא "בנות גילמור" ו"גיבורים".
[2] ד"א, כל הקונספט של ה-Ogre הוא פיתוי נשים למאורתו, החלת רומן וסיום ברצח מחריד, נכון? מה זה אומר על בנות-זוגם של שוטרים ובלשים שרדפו את הרוצח ושילמו על כך, כמו הבלש המקורי שאיבד את אשתו?

Gotham_1.20

גורדון לא נכנע לאיומים של הרוצח, בין אם ניסיון דריסה או שיחת טלפון, ויוצא לתקשורת בניסיון לחשוף אותו. זאת רגע אחרי שניסה לשכנע את לזלי לברוח מהעיר (כי זה עבד עם ברברה בעבר). בולוק ממשיך לגלם את תפקיד השותף המחוספס והעוקצני, מטרת קיומו היחידה נכון לעכשיו.

ברוס וסלינה ממשיכים בשלהם, מבלי לספר לאלפרד, תוך כדי קשייו של ברוס להתמודד עם רציחתו של רג'י בידי סלינה. כנראה זה לא משנה בסופו של דבר, כי הוא מזמין אותה ללוות אותו לאירוע צדקה של תעשיות וויין. חקירת השחיתות ושכירתו של רג'י היא רק תירוץ לדייט שלהם.

קו העלילה של קובלפוט התדרדר לרמת משחקים מגוחכים בינו לבין דון מארוני, בדרך למותו של אחד מהם, כפי הנראה (מעניין מי זה יהיה, כי אין לכך שום רמז בקומיקס, הממ…) הפעם מארוני מבצע מהלך ומשקה את אמא קובלפוט, וגורם לה לשיברון לב כשהוא חושף את טיבו האמיתי של בנה הרצחני. אם יש משהו הגיוני בפרק (ובסדרה) זו הטענה של מארוני שאין סיכוי שגב' קובלפוט לא מודעת למעשיו של בנה, ורק מגלמת תפקיד בהצגה שלו. בסוף נראה כי היא אכן לא מודעת לאמת, או לפחות חיה בהכחשה עמוקה. הפינגווין העצבני מוכיח את צדקתו של מארוני כשהוא רוצח באכזריות שליח פרחים תמים מטעם הדון.

אגב רצח, אד ניגמה עושה את הצעד הראשון אל עבר הזהות הפסיכוטית שלו כשהוא רוצח את בן-זוגה של מיס קרינגל אהובתו, גבר מכה. כל הנבלים בסדרה מסתכמים בפסיכוזה ותאוות דם ואד לא שונה מהם; הרצח הראשון של ניגמה מוביל לצחוק לא אנושי, סימן למעבר הקיצוני שלו. ניגמה הוא כבר לא איש המז"פ המוזר וחובב החידות. הקריפיות שלו, האהבה הלא-סודית אך לא ממומשת לקרינגל, כישורי החברה האפסיים – הם היו חלק מאישיות מוזרה שנבנתה לאורך העונה ויכלו להוביל אותו למקום הידוע מראש, בדרך אחרת. אבל התסריטאים בחרו להפוך אותו באבחה אחת לעוד רוצח מטורף מהשורה.

לסיום: כנראה ידעו שנתקשה להתמודד עם ברברה, הטימטום הקבוע של הסדרה והמהפך של ניגמה, לכן מנעו מאיתנו את נוכחותה של פיש מוני. סביר להניח שתקוותי לראות מסוק מרוסק בתחתית האוקיינוס לא תתגשם.

ציון: 1.5
ratings-tv-1-half

– "גרנט פינת 80": הכותב הבריטי אלן גרנט, מהיוצרים הבולטים שעיצבו את דמותו ועולמו של השופט דרד, כתב לא מעט סיפורי באטמן (בעיקר בשנות ה-80-90).
– חבר המועצה קליין: ייתכן שמדובר ברפרנס ללטרר (האחראי לטקסט, בלוני דיבור וכד') הותיק והטוב בתחום, טוד קליין.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s