“כשגריי גרר אותי לספינה הזאת לראשונה חשבתי שזהו המקום האחרון שאני ארצה להיות בו. זאת אומרת, אתם הייתם חבורה של מתוסבכים, גיבורי על מדרגה שנייה, שודדי בנקים גמורים, מבלי להעליב, אבל העניין הוא כזה, כשלוקחים כמה חתיכות שבורות ושמים אותם ביחד בדרך הנכונה זה יוצר משהו חדש ופתאום הן לא מרגישות שבורות יותר ואני דיי בטוח שזאת משפחה, אז אני לא יודע מה יקרה הלאה אבל אני יודע שתמיד תהיה לי משפחה כאן אתכם”.
עם הנאום המרגש הזה ג’אקס נפרד מחבריו על הוייבריידר ופינה מקום לאגדה חדשה (קונסטנטין) בסוף פרק היציאה לפגרה של “אגדות המחר” והזכיר לכולנו שזאת הסיבה שהסדרה כל כך מצליחה: אם לוקחים חבורה של דמויות משנה לא קשורות אחת לשנייה ושמים אותם ביחד בטים-אפ בכדי להציל את העולם משינויים בזמן, התוצאה תהיה מבדרת ומוצלחת והאגדות, יהפכו למשפחה.
אך לפני שאנחנו נפרדים מחברינו הנוסעים בזמן לחודשיים שלמים (!!) הם הזמינו אותנו לחגוג איתם את החגים בפרק שהוא הומאז’ לויקינגים עם קריצה למיתולוגיה הנורדית עם “ביבו אל המלחמה”.
המשך הקריאה כולל ספוילרים לפרק:
לאחר אירועי הקרוסאובר של שבוע שעבר, נשארנו עם חור ענק בלב, כשהאבא של הספינה, פרופסור שטיין, איבד את חייו. חברי האגדות, וג’אקס במיוחד, מתקשים להמשיך הלאה ולהתמודד עם האובדן למרות הניסיונות הרבים של החבר החדש (ישן) בצוות, ליאו סנארט, לגרום להם לדבר על הרגשות שלהם (תודו שבובת שטיין הייתה גיאונית) ולגמול את מיק מאלכוהול.
התוספת של ליאו לצוות היא מבורכת, במיוחד אם הייתם מאלה שבכו כשסנארט (המקורי) מת בעונה הראשונה ולמרות שהחזירו אותו לתפקיד אורח פה ושם, זה לא היה בדיוק אותו הדבר בלעדיו. במקרה של ליאו, זה אפילו יותר משמח, כי הגרסה האופטימית והרגישה הרבה יותר משעשעת מהגרסה הצינית והקרה וונטוורת’ מילר עושה עבודה פשוט מצוינת.
כדי לעזור לנו להתגבר על המוות של שטיין, קיבלנו אותו בחזרה לפרק נוסף, אך בגרסתו הצעירה, כאשר הוא נחטף היישר מחנות צעצועים בזמן חנוכה/כריסמס אל הזמן בו הויקינגים שלטו באמריקה (לפני שקולמבוס גילה אותה).
שטיין הצעיר נזרק בזמן יחד עם “ביבו” (בובת צעצוע מדברת המזכירה את פרבי) והויקינגים מאמינים שהבובה היא אל המלחמה המורה להם להישאר באדמה החדשה ולהמשיך במסע הכיבושים שלהם. עובדה זו יוצרת עיוות בזמן, כיוון שהויקינגים היו צריכים לחזור לאירופה, להיטמע בתוך הנצרות ובסופו של דבר להיעלם מההיסטוריה, אך במקום זאת הם נשארו במסלול הכיבושים שלהם, מה שאומר שבמקום חג המולד בעתיד היו חוגגים את יום הביבו והאגדות הגיעו לתקן את המצב.
כדי להציל את מרטין הצעיר ולמנוע מבובה משנות ה90 להפוך לאל מיתולוגי, שרה ביקשה מהסוכנת אווה שארפ לעזור לה במשימה. השתיים עובדות לא רע ביחד (וזה לא מזיק ששתיהן יפהפיות, חזקות, סמכותיות ושיש ניצוצות באוויר כשהן ביחד באותו חדר) ומצליחות יחד עם צוות האגדות להוכיח שביבו הוא אל כוזב, לאחר קטטה או שתיים כמובן.
אבל אל תשמחו כל כך מהר כי זה השלב בו הכותבים של DC מצאו loophole שמאפשר להם להכניס את אודין וואלקרי לסיפור מבלי לחטוף תביעה ממארוול (אחרי הכל, האלים הנורדים היו מיתולוגיה הרבה לפני שהם היו גיבורי קומיקס). דמיאן ונורה דארק מופיעים בתחפושות ומשכנעים את הויקינגים להמשיך בכיבושים שלהם. הטיעון שלהם כל כך טוב עד שניו יורק הופכת לניו ואלהלה וחג המולד הופך ליום אודין.
עם יותר מזל משכל (והעזרה של הסוכנת שארפ), האגדות הצליחו באופן חד פעמי לנצח את הדארקים ולגרום להם לברוח. שרה מספיקה לקפוץ אחריהם לדלת הזמן שיצרו ומצאה את עצמה בתוך מימד אפל שנשלט על ידי מאלוס. שנייה לפני שהיא מותקפת אווה מושכת אותה בחזרה ומצילה את חייה.
לאורך הפרק ג’אקס נלחם עם עצמו ועם הרצון להציל את חייו של מרטין. זארי, שנחושה בדעתה לשבור את כל החוקים, מציעה לו למצוא loophole שיאפשר לו להציל את מרטין מבלי להרוס את כל הטיימליין, אבל התכנית שלו לא יוצאת לפועל כשמרטין הצעיר מתעקש לחיות את חייו ולא לשנות את היום בו הוא מת.
בלי מרטין ופיירסטורם, ג’אקס מחליט לעזוב את האגדות ולנסות למצוא לעצמו חיים חדשים, אבל לא לפני שהם עורכים לו מסיבת הפתעה/פרידה/כריסמס/חנוכה בה הוא נפרד מכולם בניאום המרגש איתו התחלנו את הסקירה.
הפרק איפשר לנו לקבל רמז נוסף לגבי התוכניות של בני משפחת דארק, לקבל בזרועות פתוחות את ליאו סנארט, לסגור את הסיפור של פיירסטורם ועדיין להשאיר מקום אחד פנוי לג’ון קונסטנטין שככל הנראה רודף אחרי מאלוס בעצמו.
עכשיו רק נשאר לחכות עד פברואר לחצי השני של העונה.
ציון: 4
