The Green Lantern#1 – כתיבה: גרנט מוריסון. אומנות: ליאם שארפ. הוצאה: DC קומיקס.
מאז סוף הריצה האגדית של ג’ף ג’ונס על גרין לנטרן לפני מספר שנים, הכותר טיפה הלך לאיבוד. זה לא לומר שלא היו קשתות סיפור טובות פה ושם בריצה של רוברט ונדיטי (שכתב את הסדרה מאז עזיבתו של ג’ונס). יש כמה שיאים לא רעים בכלל אפילו. אבל ההרגשה הרווחת הייתה שאין לונדיטי משהו מרען מעניין או אפילו מרגש מדי להציע לקוראים. רק בידור ברמה בינונית פלוס שעוקב אחרי הסגנון של ג’ונס.
לכן כשנודע שהכותב החדש של גרין לנטרן הוא המגה כוכב גרנט מוריסון, ושהוא יחבור לאמן המוצלח ליאם שארפ (שעשה חלק גדול מהריצה החדשה של גרג רוקה על וונדר וומן), היו לא מעט סיבות לצפות לעלייה משמעותית ברמת האיכות.
עם הסיכון שאני אראה כמו פאן בוי משוחד אני חייב לומר שלדעתי כל דבר עם השם מוריסון עליו זה סיבה למסיבה. וזה לא לומר שכל דבר שהוא כותב זה יצירת מופת. הוא אפילו כתב דברים שמצאתי בינוניים. אבל הוא תמיד כל כך שונה משאר הכותבים שעובדים היום, ותמיד מנסה לחשוב מחוץ לקופסה, ולנסות דברים מאתגרים שמעניינים אותו, ככה שגם אם הוא לא בפסגת היכולת שלו, זה לפחות תמיד יצא מעניין. וכשהוא כן נמצא בפסגת יכולותיו (משהו לא נדיר בכלל), הוא מעניק לתעשייה את חלק מהיצירות הטובות ביותר שלה אי פעם. אז כן… גרנט מוריסון בשבילי זה פלוס ענקי.
החוברת הראשונה בריצה החדשה מספרת על מספר פיראטים חייזרים שבאים לכדור הארץ, שם האל ג’ורדון נאלץ לעצור אותם, וזה הפשטה מגוכחת כי לנסות להסביר בפרטי פרטים את החוברת זה חסר פואנטה ועושה לי כאב ראש. וכן זה נשמע קצר ולעניין אבל משם הסיפור מתפתח לכל מני כיוונים אחרים וכבר נזרעים קווי עלילה ותעלומות מעניינות לעתיד.
טביעות האצבע של גרנט מוריסון נמצאות על כל פינה של החוברת. מרעיונות מוזרים כמו “חוגת מזל”, אביזר שמאפשר לך להטות את הסיכויים לטובתך, עד לרעיונות כמו חברים בצבא הגרין לנטרן שהם בעצם ווירוסים או קיימים בממדים אחרים. גרנט כבר מציף אותנו עם המקוריות המטורפת שלו. אבל מקוריות ורעיונות מטורפים לא תמיד שווים סיפור טוב. הכתיבה שלו מצריכה תשומות לב וסבלנות, ואפשר בקלות ללכת לאיבוד. אבל ברוב המקרים הסיפורים שלו מפצים את הקורא על ההתמדה בסופו של דבר.
האומנות של ליאם שארפ מזכירה טיפה את מוביוס בחוברת הזאת, עם סטייל שצועק מדע בדיוני קלאסי צבעוני ויצירתי. למרות שישנם עמודים בהם האומנות טיפה כואבת בעיניים, והייתי שמח עם ליאם היה מנסה לצייר טיפה יותר פשוט וליצור פאנלים יותר מפוקסים ופחות כאוטים כמו למשל בעבודה שעשה על וונדר וומן, שהייתה הרבה יותר פשוטה ומפוקסת ושם התאהבתי באומנות שלו. אם כי אולי יש להאשים את המוח המטורף של מוריסון ואת ההוראות המוגזמות שלו. בכל מקרה, שארפ בהחלט עושה עבודה נהדרת שמתאימה לחזון של מוריסון.
הסיפור עצמו עדיין בשלבי התחלה ומוקדם מדי לומר אם זו התחלה של אחת מריצות המופת של מוריסון, או אחת מהיצירות הפחות מוצלחות שלו. בתור חוברת ראשונה, זה בסדר גמור. זה לא מדהים וצועק פוטנציאל שבתקווה יתממש בעתיד, אבל זה בהחלט מעניין, מקורי ושונה ממה שאנחנו מכירים עד כה בעולם של גרין לנטן.
האם אתם חייבים לקנות את החוברת הראשונה של “הגרין לנטרן”? אם אתם מעריצי מוריסון ויודעים שאפילו הדברים הפחות טובים שלו עושים לכם את זה, רוצו לקנות. אם אתם רק מחפשים ריצה טובה וזורמת, אז אני חייב להמתין עוד כמה חוברות לפני שאוכל להמליץ על זה בלב מלא.
ציון: 3.5
