בביקורת של שבוע שעבר ציינתי את העובדה שאני נהנה מהעונה ה-12 של “על טבעי” אבל אין לי מושג לאן אנחנו הולכים: מה הקונפליקטים העתידיים? מי הנבלים האפשריים? ואיך העונה הזו הולכת להסתיים? חוסר הכיוון הזה התבטא בצורה משמעותית בפרק של השבוע שהרגיש כפרק שנועד לזרז ולהביא לסיומן את כל העלילות שמלוות אותנו מתחילת העונה.

המשך הקריאה כוללת ספוילרים לפרק:

הפרק נפתח במחזה מעניין, מעט מצחיק ומחריד. אנחנו מקבלים הצצה לילדותו של מיק תחת הדרכתם של “אנשי הספר” הבריטיים. כאשר דין צחק על העובדה שהאקדמיה שלו נשמעת כמו הוגוורטס, הוא לא טעה. הסטודנטים באקדמיה מגיעים אליה מגיל צעיר מאוד, לובשים גלימות, הלוגו של האקדמיה הוא אריה ומנהלת בית הספר מזכירה בצורה מטרידה וסדיסטית את דולורס אמברידג’.

כן, אם משהו עובד טוב במדיום אחר, אין סיבה לא להשאיל כשצריך. קל מאוד לקלוט שהפעם סאם ודין לא יהיו באור הזרקורים, הפרק הזה הוא על מיק… וטוב שכך. אנחנו צריכים לדעת יותר על החיים של דמויות המשנה שלנו, אנחנו צריכים לדעת מה המניעים שלהם ומה גורם להם לקבל החלטות מסוימות, אי אפשר להיות ממוקדים כל הזמן על הגיבורים.

האכזריות של אנשי הספר מתגלה עוד בימיו הראשונים של מיק באקדמיה. על מנת להוכיח את נאמנותו ל”קוד” (ששמענו עליו לראשונה רק בפרק הנוכחי) של הארגון הוא נאלץ, עוד בילדותו, לרצוח את החבר הטוב ביותר שלו. לפעמים לא צריכים להיות לך ניבים כדי להיות מפלצת.

לראשונה מזה חודשים לסאם ודין יש רמז על המצאותה של קלי קליין, נו אתם זוכרים אותה, היא מגדלת בבטן שלה את תינוק האהבה של לוציפר ואנחנו קרובים לסוף העונה אז צריך להחזיר אותה. האחים מחליטים לשתף פעולה עם מיק על מנת למצוא את קלי, בעוד שהם רוצים למצוא פתרון שלא כולל הרג, מיק נעול על להרוג את קלי.

למרות שהפרק הקודם הסתיים בכך שמיק מתחיל להבין שלא כל המפלצות הן רעות, במקרה של קלי הוא פחות סלחן. אחרי הכל, אי אפשר לנטוש שנים של אימונים ואידיאולגיה רק אחרי מסע צייד אחד עם משפחת וינצ’סטר. הכיוון הזה היה נכון וחכם, בסופו של דבר, שינוי הוא תהליך איטי ועדיין מדובר בילד של לוציפר. ובגלל הסיבה הזו, מה שקרה בסוף הפרק עצבן אותי במיוחד.

הניסיון לחלץ את קלי מידיה של דאגון, נסיכת הגיהינום, נכשלו ועלו בחייו של אחד מאנשי הספר. האירוע הבודד הזה הביא את זעמם של אנשי הספר על הציידים האמריקאים, שקיבלו את ההחלטה שאם אי אפשר לגרום לציידים להקשיב אז צריך לחסל אותם. ההחלטה הזו התקבלה במחאה שלא תבייש את המחאה החברתית של 2011 מפיו של מיק, שהחל במונולוג עוצמתי של מספר דקות על קדושת החיים וכל מה שסאם ודין לימדו אותו על נכון ולא נכון בעולם. באמת? פגשת אותם לפני שבועיים וצדת איתם איש זאב אחד, זה כל מה שצריך כדי לשנות את דעתך אחרי שנים של שטיפת מוח?

זה בדיוק הזירוז שדיברתי עליו בפסקה הראשונה. במקום להציב את מיק מאמצע העונה עם האחים ולהראות לנו אותו “מתבגר”, נחשף לאמת ועובר שינוי אמיתי, אנחנו מקבלים מונולוג מזורז ומוגזם שמרגיש מנותק מהדמות ומהעלילה. שינוי הלב המדהים שמיק עובר נגמר יחסית מהר, בצורה מגניבה ואכזרית, עם כדור בראש מידיו של מר קטץ’. את מקומו של מיק מחליפה ד”ר הס (אותה דולורס אמבריג’ מתחילת הפרק) שנראית הרבה יותר אכזרית וכזאת שלא תיפול בקסמם של האחים וינצ’סטר. נראה ש”המלחמה” שידענו שתגיע בין הציידים האמריקאים לאנשי הספר, בדיוק נפתחה.

ארתור קטץ’ הוכיח את עצמו במספר פרקים קצרים כאחד האיומים הגדולים ביותר שיכולים להיות לסאם ודין. הוא קטלני, חסר תחושת מוסר, מקצוען והכי חשוב, לא מזלזל בסאם ודין. אלו הסיבות שאני כבר מתרגש לראות את השלושה האלו נכנסים אחד בשני, אבל מפלתו או בגידתו באנשי הספר תגיע דווקא ממרי וינצ’סטר. זאת כמובן לאור המתח המיני שלא הפסיק להתפתח בין השניים ובפרק האחרון עבר גם למישור הפיזי.

בסך הכל הפרק היה מהנה אבל הוא סובל מתסמונת של עונה שלא יודעת מספיק לאן היא הולכת ותתחיל במספר קטן מאוד של פרקים לנסות לסגור כל כיוון עלילה אפשרי, בדיוק כמו שקורה ב”פלאש”

ציון: 3