הביקורת השבועית של “על טבעי” מוגשת בחסות האחים כהן.
זהירות, מוצר זה עלול להכיל ספוילרים ואת ג’ורג’ קלוני שר קאנטרי!
ספקולציות של חודשים הגיעו לסיומן. סוף סוף נוכל לקבל תשובה לשאלה האם נזכה לראות את המלאך הסורר האהוב עלינו – אם לא בסיום חצי העונה, אז מתי?
אמארה גדלה שוב ונראה שהגיעה לצורתה הסופית. כן, אמארה היא פוקימון. יש לה סט מתקפות מסוים, וככל שהיא אוכלת ומקבלת ניסיון היא מתפתחת לצורה הבאה. היא מגיעה להטפת אנשי דת על כוחו של אלוהים ועל הצורך התמידי לפחד ולהעריץ אותו. אחותו, כמובן, מעמידה אותם על טעויותיהם כשהיא הופכת מזרקת מים לדם ומכה בהם ברקים. רק שהברקים נראים כמו התוצר של אולפן אפקטים מיוחדים במדינת עולם שלישי. חבל שגם בעונה ה-11 אנחנו עם אותם אפקטים של עונה 1.
סאם חווה חיזיון נוסף, והפעם הוא בתוך הכלוב עם לוציפר! כן, אנחנו רואים אותו סוף סוף. החיזיון נגמר מהר מאוד ומסתיים באקט אלוהי קלאסי של סנה בוער. יש משהו יותר ברור מסנה בוער שמציין שקיבלת מסר מאלוהים?
אחרי ויכוח קטן בין האחים על האפשרות של פתיחת הכלוב, סאם ודין מגיעים לקראולי “רק” כדי לדון באופציה הזו. מסתבר שרק בספר הארורים יש כישוף שיוכל להביא את הכלוב, להשאיר את לוציפר ללא כוחות ולשמור על סאם בטוח. ספר הארורים התחיל בתור הספר בו כתובה כל קללה אפשרית והפך לכלי שכנראה הולך לפתור כל בעיה שדורשת התעסקות מיסטית. הספר גם מציג דרך נוחה להחזיר את ראווינה לסיפור, כי היא היחידה שמסוגלת לפענח אותו; למה קראולי, דין וסאם חושבים שניתן לבטוח בה? אין לי שמץ של מושג.
בחיפושיה אחר תשובות אמארה מגיעה לכנסייה ומעלה את כל השאלות של אתאיסט מתחיל. זמן קצר עובר והיא טובחת בכל יושבי הכנסייה. כמובן שבזמן כזה בו מתכננים את פתיחת הכלוב של לוציפר, הדבר ההגיוני היחיד שדין יכול לעשות הוא ללכת לחקור את הרצח המוזר בכנסייה, ופוגש את אמארה. חייב להודות, צירופי המקרים הנוחים הללו מתחילים לעצבן קצת.
אמארה לוקחת את דין למקום מבודד ומספרת לו שהיא לא רוצה נקמה בבני האדם או בכדור הארץ, רק באלוהים. היא רוצה להחליף אותו, ליצור עולם ללא חוקים ואלוהים, רק עם אושר. פתאום, ושוב רק כדי לקדם את העלילה, כל מלאכי גן עדן (מה שנשאר מהם) מחליטים לאחד כוחות ולהשתמש בגרסה שלהם ל”כוכב המוות” כדי לאלץ את אמארה להיכנע או למות. הסצנה נגמרת בקרן אור שנוחתת על אמארה ומשאירה את גורלה לא ידוע בזמן שדין מוחזר למקום מבטחים.
הרגע הגיע וסאם נמצא במעמקי הגיהנום. מציגים לנו בצורה יפה את ההפכים בין האחים: דין במקום יפה מאוד, לעומת סאם שנמצא במעמקי האדמה. הכלוב מוצג ובתוכו לוציפר (מארק פלגרינו הנפלא). האפקטים עדיין נראים ממש רע; האש שסובבת את הכלוב של לוציפר נראית מגוחכת, במילה אחת. אותי, אישית, זה מוציא מאווירת הצפייה בפרק. החלפת משפטים קצרה עם קראולי (שכנראה מת מפחד) וסאם חושף את עצמו. למרות שעברו שש שנים, פלגרינו תופר את התפקיד של לוציפר כאילו מעולם לא עזב. היכולת לנטוע פחד מול כל מי שעומד מולו, יחד עם התוספת הקומית שרק מלחיצה ותורמת לחזות הנוראית שלו – לוציפר מעולם לא היה טוב כל כך. המשחק של ג’ארד פדלקי עצמו מרשים גם הוא; בין רגע הוא חזר לאותו סאם של עונה 5, שרואה את לוציפר ומתמלא כעס ופחד. סאם מעדכן אותו בפרטי הפרשייה ולוציפר מסכים לעזור בתנאי אחד: הוא צריך לצאת מהכלוב ויותר מזה, הוא צריך כלי – סאם.
סאם כמובן מסרב, ואז מגיע הטוויסט: הקסם שמשאיר את לוציפר ללא כוחות פג. נראה שראווינה תכננה הכל (מפתיע). לוציפר מכניס את סאם לכלוב ומציין שהכל היה חלק מהתוכנית שלו. חזרתה של האפילה סדקה את הכלוב ונתנה ללוציפר את האפשרות לשלוח חזיונות לסאם. נראה שסאם תקוע בכלוב עם החצי השני שלו. שאלה אחת נשארה: איפה מייקל? הוא אמור להיות בכלוב עם לוציפר בגוף אדם. אולי הוא זה שיעזור לסאם לצאת? קצת הופתעתי שלא ראינו אותו. רציתי שגם הוא ייקח חלק בפרק. ואיפה קאס, אתם שואלים? כנראה עושה מרתון של “ג’סיקה ג’ונס” בנטפליקס.
בסך הכל, פרק סיום חצי עונה לא רע בכלל. צירופי מקרים מתישים, אפקטים נוראיים, חזרה של דמות מדהימה, קליף האנגר מעולה והמון קצוות פתוחים.
ציון: 4
