הביקורת השבועית של "דוקטור הו" מוגשת בחסות מאט סמית'.

זהירות, מוצר זה עלול להכיל ספוילרים שתוכלו להימנע מהם רק לאחר וידוי!

בסוף הפרק הקודם, הראשון בטרילוגיית הסיום לעונה זו, נפרדנו מקלרה והדוקטור שוגר ע"י יצורים לא נודעים אל עבר מקום בלתי ידוע. האם אלה הדאלקים מתחילת העונה? הזייגונים? אולי זהו שוב קואופרטיב של גזעים כמו במקרה של הפאנדוריקה?

בתחילת הפרק רואים דמות נסתרת ומדממת גוררת עצמה ואת ידה מלאת הכוויות לעבר עמדת שליטה. כאשר היד מושכת בידית בעמדה ומפעילה מתקן כלשהו, אותה דמות כביכול מתה ומתאדה באוויר. מתוך המתקן שהופעל מתממש לו הדוקטור והו, כמה שהוא עצבני. הוא מתחיל בסריקת הסביבה, הבנה היכן הוא נמצא ובדיקת החדרים, תוך כדי נאומים חוצבי להבות על כך שלא תמיד הוא מקשיב (בהתייחסו למה שקלרה ביקשה ממנו בפרק הקודם).

בראיון לפני השידור אמר סטיבן מופאט כי זה הפרק שהיה לו הכי קשה לכתוב את התסריט עבורו. אם זאת, אני חייב לחרוג ממנהגי ולחלוק מחמאות למופאט על עבודתו, שכן זהו אחד הפרקים שהכי אהבתי עד היום בסדרה. הפרק היה מיוחד במינו מכיוון שקפאלדי נתן הופעת יחיד ולמעשה החזיק על כתפיו את כל הדיאלוגים, הרגשות, קידום העלילה – והצליח לתת את הופעת חייו, לדעתי.

הדוקטור מוצא עצמו בטירה באמצע ים אינסופי, כאשר הישות היחידה מלבדו הוא יצור מבעית ושקט שהולך באיטיות אין קץ אל עבר הדוקטור, והדרך היחידה בה הוא נעצר היא כאשר הדוקטור מתוודה בפניו על סודות. בתחילה הדוקטור מתוודה על הפחד שלו ממוות ובהמשך על כך שהוא יודע מי בן-הכלאיים שאנו שומעים עליו במשך כל העונה, אך הוא לא מוכן לפרט. בכל פעם שהדוקטור מתוודה והיצור נעצר, הטירה והחדרים מתחילים להסתובב ולשנות מיקומים (בסגנון הסרט "קיוב") על מנת שיוכל להמשיך במסעו ולגלות היכן הוא נמצא. אט אט אנו למדים כי היצור הוא דמות מילדותו של הדוקטור שהטרידה את סיוטיו, והוא מבין שהוא נמצא בחדר עינויים/גיהנום פרטי משלו. הדוקטור גם מוצא חבר בדמות גולגולת (ווילסון!!!) עד שרואים מראות של אלפי גולגולות ערומות אחת על השנייה בקרקעית הים.

היצור מתמיד בהתקדמותו אל הדוקטור ובכל פעם שהדוקטור נמצא בסכנת חיים, הוא בורח אל הטארדיס. טארדיס דמיונית, כמובן, שממלאת תפקיד דומה ל"ארמון המחשבה" של שרלוק הולמס (בסדרה האחרת של מופאט) ובו הוא יכול לחשוב על פתרונות במהירות שיא, כאשר הוא מתקשר עם קלרה דמיונית שכותבת לו תשובות על לוח. אני חושב שכאן הייתה האינטראקציה הכי טובה בין הדוקטור לקלרה, כשהיא לא מסתכלת עליו ולא עונה לו כלל…

בסופו של דבר, הדוקטור מסיים את מסעו בטירה כשהוא מגיע לקיר עצום עשוי חומר שנקרא "אדמנטיין", שאמור להיות חזק פי 400 מיהלום ובעובי של כמה מטרים טובים, ועליו מתנוססת הכתובת "בית". היצור מגיע וכמעט משיג אותו, אך משום מה הדוקטור מתחיל להכות את הסלע (אפשר להרגיש את פרקי ידיו מתנפצים…) עד שהיצור תופס אותו ובמגע בלבד הורג את הדוקטור.

בשארית כוחותיו הדוקטור מטפס בחזרה אל החדר הראשון אליו הגיע ומפעיל שוב את המשגר במטרה לשחזר את דמותו, ששמורה במחשב של המשגר (במחווה ל"מסע בין כוכבים") ואז ברור מה בעצם מתרחש כאן: הדוקטור מת שוב ושוב ובכל פעם מוציא גרסה חדשה שלו, ובכל פעם שורט עוד קצת את הקיר. אנו מתחילים את הפרק כשהתהליך נמשך כבר 7,000 שנה ועוברים מונטאז' בו רואים את הדוקטור מת פעם נוספת אחר פעם נוספת, מוסיף עוד גולגולות לערימה, בכל פעם שורט קצת את הקיר ובכל פעם ממשיך לספר ציפור ששרטה הר. לבסוף, עוברים כמה מיליארדי שנים טובות עד שסוף סוף הדוקטור שובר את הקיר ומוצא עצמו על כוכב מוכר מאוד – גאליפריי!

תשע עונות זה לקח, אבל לבסוף חזרנו לכוכב הבית של הדוקטור. וכאן הוא מקיים את הבטחתו מ-"יומו של הדוקטור" – לחזור בדרך הארוכה.

שני דברים נוספים מתגלים לנו: הטירה בה הדוקטור היה כל הזמן הייתה למעשה בתוך "חוגת הוידוי", המכשיר אותו הוא סוחב מתחילת השנה. שנית, בן-הכלאיים שעתיד לעמוד על חורבותיה של גאליפריי הוא לא אחר מאשר הדוקטור עצמו. אני חושב שנכון לעכשיו העונה הזו עושה חסד עם קפאלדי. לא בטוח שאחד הדוקטורים הקודמים היה יכול להחזיק פרק שלם כך על כתפיו כפי שהוא עשה בצורה כ"כ לא מתאמצת (טוב, אולי כריסטופר אקלסטון…)

הפרק הזה הוא פשוט יצירת מופת של חיבור בין הבימוי, התסריט והמשחק בצורה מאוד מזמינה ויצירתית. הלוואי ובעונות הבאות נחזה בעוד פרקים מוקפדים לפחות ברמה הזו. הפרק הבא הוא המסכם את העונה ובקצב הזה, יש סיכוי שיעלה על כל פרקי סיום העונות עד היום!

ציון: 5