ביקורת קומיקס: Howard the Duck (2015) #1-5

יש ברווז חדש-ישן בעיר והוא עדיין מחכה למרטיני שהזמין.

Howard the Duck (2015) #1-5

כתיבה: צ'יפ זדארסקי \ ציור: ג'ו קווינונס \ הוצאת מארוול

מצגת זאת דורשת JavaScript.

ב-2013 פרץ לחיי צייר הקומיקס המתהדר בשם העט צ'יפ זדארסקי, עם שיתוף הפעולה המענג (לא ככה– בעצם, כן ככה) שלו ושל מאט פרקשן על Sex Criminals מבית אימאג'. כמעט שנתיים מאוחר יותר, זדארסקי (סטיב מוריי המתמודד לראשות עיריית טורונטו בבחירות 2010, בשמו האמיתי) הוא אחת מאושיות תעשיית הקומיקס הכי מבדרות, ברשת ובכלל. בין אם זו מערכת היחסים האפלטונית שלו עם עמוד הפייסבוק של סניף אפלבי'ז מקומי, או הפרויקטים שהוא לוקח על עצמו.

ב-1973 הווארד הברווז נוצר ע"י סטיב גרבר ו-ואל מייריק. אחרי קמפיין לנשיאות ארה"ב (הגחמות הפוליטיות הן רק מהמעט המשותף להווארד וצ'יפ), סאטירה חברתית ותרבותית, תביעה משפטית מצד דיסני, עימות משפטי בין גרבר למארוול, סרט ידוע לשמצה וניסיונות להחייאת הדמות, מוצלחים יותר (גרבר ב-2002) ופחות (כל דבר שנכתב ע"י מישהו שלא קוראים לו "סטיב גרבר") – הווארד ה. ברווז חזר לתודעה בזכות קמאו קצרצר ומשעשע אחרי כתוביות הסיום של "שומרי הגלקסיה" בקיץ 2014. אז כמובן שהצעד המתבקש הוא לנסות להפיק סרט חדש. אולם מאחר ובדיסני ואולפני מארוול מפלים עופות מים, הווארד נאלץ להסתפק בסדרת קומיקס.

צור-לך-מזכירה.com
צור-לך-מזכירה.com

בזכות יכולות הציור והעיצוב המרשימות (בדרך כלל; על כך בהמשך) של זדארסקי, הוא הוחתם ככותב הסדרה, עם ג'ו קווינונס כצייר. הסדרה הפכה ללהיט מיידי ועומדת בראש רשימת רבי המכר של מארוול (ייתכן שפרט זה אינו מדויק; לא בדקתי את רשימות המכירות מזו תקופה ארוכה.) ביחד עם הווארד, גם זדארסקי הפך לשם מבוקש ולצד שתי הסדרות המדוברות, כותב גם את Kaptara באימאג' ובקרוב יכתוב את Jughead בארצ'י קומיקס, כחלק מההשקה החדשה של חבורת ריברדייל.

הווארד, לעומת זאת, נאלץ להסתפק בעבודות זניחות עם תשלום זעום בעבודתו כבלש פרטי. עלילותיו החדשות סובבות את ניסיונותיו של הווארד להתפרנס בכבוד, תוך כדי הסתבכות עם הרפתקאות שאין לו רצון לקחת בהן חלק. השבת תכשיט גנוב מובילה את הווארד אל החתולה השחורה, כעת ארכי-פושעת שמנסה לבסס את מעמדה בעולם התחתון של ניו-יורק; אל זרועותיו של האספן ושיתוף פעולה עם שומרי הגלקסיה (צריך להודות להם על הבמה שנתנו לו על המסך הגדול, לא?); למזימה שמערבת קשישים שטופי מוח; תכנית להשתלטות על היקום של החוצן המרושע התורן; והקרוסאובר הכי גדול של גיבורי מארוול מאז הקרוסאובר ההוא בסוף השבוע האחרון.

סופרמן הוא כבר לא הבכיין הכי גדול בקומיקס
סופרמן הוא כבר לא הבכיין הכי גדול בקומיקס

על הדרך הווארד חובר לצעירה חביבה העובדת כמקעקעת, טארה טאם, שהופכת לשותפתו בחוויותיו השליליות. בוורלי, עמיתתו ואהובתו הותיקה, לא נראית באופק; אולם נראה כי לקראת סוף הסיפור יש רמז קטן לגביה, כך שייתכן ונראה את בוורלי בהמשך.

בין דמויות המשנה הנוספות ניתן למצוא את שי-האלק, שחולקת עם הווארד קומה – לא שהיא מאושרת מכך (משרד עורכי הדין העצמאי של ג'ן נמצא צמוד למשרד של הווארד); הבלש מייק קורסון, שאיכשהו הווארד תמיד נמצא לו בין הרגליים וכמובן שלבלש נגמרה הסבלנות; ג'ונתן ריצ'ארדס, הלקוח הנוכחי והמוזר של הווארד; ספיידר-מן, שמחד מגיע לעזרתו של הווארד בכל הזדמנות ומנגד סובל מנוכחותו של הברווז המעצבן; מיי פארקר, קשישה חביבה שמסתבכת עם ארכי-נבל ואחיינה פיטר, שמשום מה לא סובל את הווארד.

הווארד ט. דאק - הברווז בעל אלף הפרצופים
הווארד ט. דאק – הברווז בעל אלף הפרצופים

כמו כן, הסיפור עמוס בדמויות אורח (ד"ר סטריינג', קפטן אמריקה ועוד) ורפרנסים למפגשי העבר שלהם עם הווארד בחוברות קומיקס שמעולם לא שמעתם עליהן (בצדק – הן מעולם לא ראו אור).

סגנון ההומור המאפיין את זדארסקי מזוהה עימו מאז הפך לשם דבר בתעשייה. ב-Sex Criminals החותמת שלו קשה להחמצה, ונראה שהוא הכוח המוביל, לפחות במובן הזה, בסדרה המצליחה. ב-HTD זדארסקי מחליף את הרפרנסים המיניים ונטולי הצנזורה, בהומור ז'אנרי עם התייחסויות מרובות לגיבורי על בכלל ומארוול בפרט. אם הסדרה המקורית הייתה סאטירה תקופתית, ובגלגוליו השונים של הווארד הוא סיפק לסטיב גרבר זצ"ל[1] פה לאמירה כלשהי על תרבות הפופ של זמנו (כולל בסדרה האחרונה שכתב תחת ליין הבוגרים של מארוול, MAX, בתחילת העשור הקודם), זדארסקי הוא ממשיכו הרוחני עם הבדיחה הכי גדולה על מארוול מתוך מארוול מאז Nextwave המושלמת של וורן אליס וסטיוארט אימונן (לא, אני לא סופר את דדפול המאוס ושבירת הקיר הרביעי המעושה שלו).

[1] גרבר נפטר צעיר מדי, בגיל 60, ב-2008.

אל תשאלו מה אבן הריקוד השנייה עושה. לא, באמת, אל תשאלו
אל תשאלו מה אבן הריקוד השנייה עושה. לא, באמת, אל תשאלו

וידוי: אני אוהב את סגנון הציור המדהים של זדארסקי, פחות את הבחירות שלו בעיצוב גרפי. יש לו כמה עטיפות נפלאות שעיצב עבור Sex Criminals, אבל בקשת הסיפור השנייה, למשל, הבחירה הסגנונית שלו עבור העטיפות הייתה… לא טובה. לפיכך, גם הווארד שעיצב עבור עמוד הפתיחה הקבוע של הסדרה, נראה ממוחשב ומלאכותי מדי.

יחד עם זאת, זדארסקי לא מצייר את הסדרה וצוות אליו ג'ו קווינונס, הלא פחות מוכשר, והוא עושה עבודה נהדרת. הסגנון מספיק קרטוני, אך לא יותר מדי, כדי לכונן את האווירה הקלילה וההומוריסטית שהשניים מכוונים אליה. סגנון שיושב בנינוחות על המדף לצד מיטב הסדרות "הקלילות" המובילות כיום, כדוגמת Batgirl או Ant-Man. בהחלט עדיף על הסיפורים והאירועים מכונני היקומים, והציורים עמוסי השרירים שעדיין משליטים טרור על הז'אנר והמדיום.

!!!BURNNNNN
!!!BURNNNNN

בגלל התכניות הזדוניות של מארוול, הסדרה שרק החלה השנה כבר מסתיימת. אך אל דאגה, היא מתחילה מחדש כחלק מליין הסדרות החדש של החברה. הטיזר של זדארסקי וקווינונס הוא הטוב ביותר בתולדות מארוול, כך שיש סיבה לעלוץ. מהסיבה הזו האוגדן של הסיפור ישווק כווליום 0 (או בשמו המלא, Howard the Duck Vol. 0: What the Duck) ועד ששני אלה יראו אור, ניתן להסתפק בוואן-שוט Howard the Duck של סקוטי יאנג וג'ים מהפוד, שהתפרסם בשבוע שעבר כחלק מהאירוע ההוא שלא שמעתם עליו, Secret Wars.

צפו לדרישת פיצויים מצד האקס-מן
צפו לדרישת פיצויים מצד האקס-מן

אם בעבר נהניתם ממנת ברווז צלוי, קריאת Howard the Duck עשויה לעורר בכם ייסורי מצפון; אם זה לא קורה, חישבו על עיני הברווזון של הווארד כשאתם אוכלים שוב יצור תמים ומקסים חובב שתייה, נבלות.

ציון: 4.5
ratings-4-half

השאר תגובה