אלון ותומר טובלים בבינוניות (במקרה הטוב) ובזבל (במקרה הרע).
Star-Lord and Kitty Pride #1
כתיבה: סאם האמפריז \ ציור: אלטי פירמאנסיה \ הוצאת מארוול
כל סיפור קומיקס שייפתח בציטוט מסרט של דיסני יזכה מיידית בחיבתי או בסקרנותי. והנה, נפתחת החוברת הראשונה במיני-סדרה Star-Lord and Kitty Pryde בציטוט מתוך "בת הים הקטנה", מה שגרם לי לחייך; חיוך שלא ירד במשך כל זמן הקריאה.
הכתיבה של סם האמפריז (Legendary Star-Lord) היא קלילה ומשעשעת שמכניסה בפריימים שלו הרבה מאוד חיוכים והתייחסויות גיקיות, מה שאומר שכדאי לשים לב טוב טוב להופעות אורח קצרצרות ולעיתים נסתרות מהעין, כמו למשל בעמוד השני, כשסטורם מתגלה כאחת הנשים הרוקדות במועדון לילה.
קלילות הכתיבה של האמפריז היא גם בעוכרי הגיליון והקריאה מסתיימת מהר; מהר מדי כשיוצאים עם תחושה שעדיין לא התחלנו לצעוד בשביל הסיפורי שהאמפריז מתווה, וכבר מישהו עוצר את הצועדים ואומר: "אוקיי, עד כאן, עכשיו נוחו חודש עד החוברת הבאה." אני מניח שטרוניה זו לא תהיה קיימת כאשר ייצא האוגדן.
מה שכן, הכתיבה של האמפריז מביאה לא פעם ולא פעמיים את הקורא להרים גבה ולמרוח חיוך על פניו. האמפריז מצליח לשלב דמויות מפתיעות בתפקידים מפתיעים עוד יותר, שברגע הראשון גורמים לתהות "WTF?" אולם אחרי כמה שניות המחשבה מתחלפת ב"כן, זה יכול להיות" או "איך לא חשבו על זה קודם?" (מפאת חשש לספוילרים לא אפרט).
המשימה של האמפריז לא פשוטה. מצד אחד הוא צריך לתת רקע לאירועי Secret Wars, ומצד שני להתחיל סיפור חדש. הוא מצליח באופן חלקי לעשות את שני הדברים. מחד, גם מי שלא ממש מעורה בקרוסאובר הענק יקבל את האינפורמציה הנדרשת כדי להבין את הסיטואציה; מנגד, להאמפריז אין מספיק זמן לבנות עולם או להסביר לנו באיזה יקום בדיוק מתרחשת העלילה (סטאר-לורד הוא מיקום 616, המרכזי של מארוול, ואילו קיטי פרייד מגיעה מהמציאות של Age of Apocalypse, עוטה טפרי אדמנטיום).
ביקום הזה פיטר קוויל וקיטי פרייד אינם נאהבים, הם אפילו לא מכירים אחד את השנייה. זאת אומרת, פיטר מכיר ואוהב את קיטי אבל הוא מגיע מהמציאות בה הם מחליפים נוזלים ומילות אהבה. כאן, בעולם החדש, קיטי כלל לא מודעת לקיומו וכשזה מנסה לשחזר איתה סצנה מסרט רומנטי, הוא חוטף טפרים לפנים.
קשה מאוד להבין את העלילה הגדולה או לאן בדיוק הסיפור מתקדם, כי כאמור, חלק גדול מהגיליון הוא ביסוס הרקע של הדמויות במקום. אבל אם ננסה לתמצת, סטאר-לורד עובד בעבודה קיקיונית (עם רעיון גאוני של האמפריז), לא מרוצה מהחיים שלו ומתגעגע לעולמו האמיתי ממנו ברח לפני שהושמד. קיטי היא סוג של סוחרת ארטיפקטים או אשת סוד של ארגון מסתורי (לא ברור בדיוק) והיא בחיפוש אחר תופעות לא מוסברות ביקום שלה. היא נפגשת עם גמביט (שכינויו המלא בסיפור שמור במערכת) שמספק לה שיער שמגיע ממקום לא ידוע. העניינים מסתבכים קצת כי יש רק 22 עמודים, והסוף הוא סוג של קליפהאנגר למרות שהתגובה הראשונה שלי הייתה: "מה, כבר נגמר?! אוקיי, באסה."
האומנות של אלטי פירמאנסיה מקצועית ומהוקצעת, לא משהו מדהים אבל כן משרתת את הסיפור נאמנה. הצבעוניות שמספקת ג'סיקה חולין נכונה מאוד לכתיבה הקלילה של האמפריז, מה שהופך את החוברת לחביבה ביותר לעיניים.
זו החוזקה והחולשה של הגיליון, שהוא "בסדר". אמנם נחמד לקרוא, אבל לא מותיר יותר מדי רושם. מספיק "מגניב" כדי להחזיר אותי לחוברת הבאה בסדרה, אבל לא מספיק מסקרן ומעניין כדי שאצפה לה בכיליון עיניים. [אלון רוזנבלום]
ציון: 3
Archie vs. Sharknado #1
כתיבה: אנתוני סי. פראנטה \ ציור: דן פארנט \ הוצאת ארצ'י קומיקס
בביקורת על הגיליון הראשון בסדרה החדשה של ארצ'י, האיפוס והעיצוב מחדש לראשונה מאז שנות ה-40, ציינתי את המהלכים של ההוצאה לאור הנקראת על-שם דמות הדגל שלה, מפגשים של אנשי ריברדייל עם מותגי אימה (וגם אייקוני רוקנרול, כמו קיס והראמונס). לאחרונה הסתיימה המיני-סדרה Archie vs. Predator, והיא הייתה מטופשת ומבדרת בדיוק כפי שניתן היה לצפות.
המפגש הבא של ארצ'י אנדרוז ושות' הוא בוואן-שוט הנ"ל, שראה אור בדיוק בערב שידור הסרט השלישי בסדרה האידיוטית והכה מגוחכת של רשת Syfy, שמכה בחופי אמריקה מדי קיץ בשנים האחרונות. הביקורות שוחטות את הסרטים, הקהל נחרד וכמובן שהסרטים הופכים לקאלט מיידי. הרייטינג השנה היה נמוך, אבל זה לאו דווקא יעצור את מערבולת הרוחות הבאה והכרישים שתופסים עליה טרמפ בדרכם להרס, חורבן וטבח במין האנושי.
הסיפור מתייחס לאירועי שני הסרטים הראשונים כחלק מההמשכיות בעולם של ארצ'י (לפחות בגיליון החד-פעמי הזה). הממשל מנסה להתמודד עם איום הכרישים רגע לפני שמתרחשת סערה והם תוקפים שוב, הפעם את וושינגטון בזמן שבטי וורוניקה נמצאות שם עם אביה של ורוניקה, ולאחר מכן בדרכם אל החוף המזרחי וריברדייל, כשחבריהן של השתיים יוצאים לבלות בלב ים ומתכוננים לנשף השנתי.
השילוב בין האימה המטופשת של "שארקנאדו" וההומור האבסורדי ומיושן של ארצ'י (זה עדיין ארצ'י הישן, לא זה של מארק ווייד ופיונה סטייפלס, כמובן) משתלב היטב, אך זה בכל זאת אידיוטי וכמעט ולא מצחיק. שתי הבדיחות הכי גדולות בכלל קשורות לדמויות מהעולם הנרחב של ארצ'י קומיקס: 1. סברינה המכשפה הצעירה והחתול שלה מגיעים לסייע לחבורה מתוקף תפקידה כמצילה תורנית, ומי שצפה בסדרת הטלוויזיה שלה בניינטיז יסופק מאוד מגורלה של הנודניקית. 2. ג'וזי והפוסיקטס מתכוננות להופעה בנשף, ואז מתגלה מה קורה כששתי דמויות של השחקנית הדגולה טארה ריד מתקיימות באותה מציאות.
הבדיחות ברובן עבשות ומגיעות מהצד של ארצ'י בזיווג הלא כשר הזה. אולי היה ניתן לסלוח על הכתיבה לולא האמנות. היא מאוד פשטנית וקרטונית, הסגנון המפורסם של ארצ'י, ואין בכך כל רע. הבעיה היא שהיא משולבת עם סגנון אחר של דמויות רקע אקראיות, שאולי אמורות להיות מבוססות על אנשים אמיתיים, רפרנסים שעברו לי מעל הראש (חה! מיד תבינו את הבדיחה), אולי יוצרים ועובדים במשרדי ארצ'י קומיקס? זו חידה שלא אנסה לפתור. בכל מקרה, הדמויות הללו מגיחות בעיקר כקורבנות וראשים מעופפים (הבטחתי וקיימתי).
אין לי בעיה עם טראש וקאמפ, תלוי בקונטקסט. הייתי מעדיף הומור ואקשן טובים, בטח סיפור גבה מצח (לא יותר מדי, אני לא עד כדי כך חכם), אולם יש סיפורים ברמה נמוכה עם ערך בידורי מספק שמתעלה על הבסיס הנמוך שלהם. אבל "ארצ'י נגד שארקנאדו" הוא ממש לא זה; הוא פשוט טראש וקאמפ רע. בהתאם לרוח סרטי הטלוויזיה הידועים לשמצה, אני מניח (לא מפתיע, כי אנתוני פראנטה ביים את שלושתם…) [תומר סויקר]
ציון: 2
העבודה של סטאר לורד היא גדולה חחחחחחחחחחח ראיתי את העמוד שבו מסבירים על זה וזה גאוני חח
תודה רבה על הביקורת (: ביקורת טובה כרגיל (: קראתי את החוברת הראשונה של סטאר-לורד וקייטי, די נהנתי, מה שכן כמו שאמרתם הסוף לא סגור ועם זאת הוא מרגיש מאוד ריק, ויתרתי על הסדרה, זה לא נראה שזו יוביל לאנשהו…אני התכוונתי לקרוא שארקנדו, תודה שעצרתם אותי, הסרטים מאוד מאוד נוראיים אבל הקונספט בעצם די נחמד-מעבר למוזר….ארצ'י זו סדרת קומיקס מדהימה, היא יכולה להשתלב עם דברים רבים בצורה טובה, כבר ראינו זאת בעבר…עם זאת חשבתי שהקונספט הזה ישתלב עם ארצ'י בצורה טובה….די טעיתי….